סיימנו עם הבחירות ועם המסע בחלל, ועכשיו הכל מוכן לפסטיבל הלאומי החדש שבא עלינו לטובה: האירוויזיון, שייערך בחודש הבא בתל אביב - וכולם מתכוונים לסחוט ממנו את טיפת המיץ האחרונה.
לתאגיד השידור הציבורי יש סיבה מיוחדת לעשות זאת: ברקע האיומים התמידיים על קיומו, האירוויזיון הוא אחד הקלפים החזקים הבודדים שיש לו מול הציבור והממשלה להוכחת נחיצותו. במילים אחרות: יותר מאשר שמר תאגיד השידור על האירוויזיון, שמר האירוויזיון על תאגיד השידור.
בהתאם, השיק אתמול כאן 11 את מגזין האירוויזיון שלו: "לילה טוב אירופה", תוכנית יומית (!) בת חצי שעה בהגשת דפנה לוסטיג ואביה מלכה, שתכסה את כל ההכנות וההתפתחויות סביב לתחרות הבינלאומית, עם מרואיינים באולפן, כתבי שטח, פינות היתוליות וכיוצא בזה. היא צפויה לרוץ מדי יום מעכשיו ועד ליום הגדול.
הפרק הראשון של "ערב טוב אירופה" היה מבולגן כהוגן, אולי באופן טבעי לתוכנית ראשונה. בעיקר הורגש עומס כביר של פינות שלא כולן הכרחיות על פרק זמן כה מצומצם, מה שיצר משדר היפראקטיבי מלא אטרקציות. זה הולם אולי את האנרגיות של הנושא - אבל מוטב היה להסיר שני אייטמים ולהרשות לשאר הליינאפ להתרווח בנחת ולהרגיש חגיגי באמת. גם מהראיונות עם קובי מרימי, בכל זאת האיש שלשמו התכנסנו, אפשר היה להוציא יותר.
הנכס הגדול של "ערב טוב אירופה" הן שתי המנחות המצוינות שלו - דפנה לוסטיג הוותיקה שחוזרת לתאגיד אחרי הירידה של "מועדון תרבות", ואביה מלכה הפחות ידועה, שעד כה הייתה מוכרת בעיקר כשדרנית רדיו ושחקנית. מעבר לידענות ולאנרגיה, לוסטיג ומלכה מנוסות בסיקור עולם התרבות ומראות התלהבות אמיתית מהנושא - בניגוד להתנחמדות המזויפת שאופיינית כל כך לעיסוק בנושאים פופיים. כשהאווירה כל כך שמחה, גם התחזיות הקודרות על הצלחתנו באירוויזיון הקרב לא יעכירו את השמחה.
יותר משנהניתי מהתכנית הראשונה של "ערב טוב אירופה", אני בונה מאוד על כך שהיא תתאפס, תתאזן ותתהדק. הפוטנציאל שם. אם "ערב טוב אירופה" תצליח לקחת את האנרגיות האלה ובכל זאת לשמור על מוצר מהודק, היא תהיה שווה צפייה קבועה ותקבע תקדים שלא נראה כאן שנים: לא עוד בישולים, פוליטיקה או מהדורה מוקדמת - סוף סוף תהיה כאן תוכנית יומית טובה וכיפית על תרבות באמצע היום, ולא כזו שנקברת מאוחר בלילה או בסוף השבוע. גם אם לא נזכה פעם נוספת באירוויזיון, נוכל כך לפחות להנות מהדרך. במילים אחרות: הצלחתכן הצלחתנו.
