אם אתם חובבי ברודוויי, בטוח שנתקלתם בשמו של בוב פוסי. הכוריאוגרף והבמאי האגדי עומד מאחורי כמה מהנאמברים הכי איקוניים בתולדות המיוזיקלז, הבימתיים והקולנועיים כאחד, לרבות הלהיטים של מחזות זמר כמו "קברט" ו"שיקגו". אבל הוא לא עשה את זה לבד: גוון ורדון, כוכבת ענקית בזכות עצמה בברודוויי לאורך עשורים, הייתה שותפה מלאה לדרך וליצירה של פוסי. מערכת היחסים הדרמטית בין השניים ידעה עליות ומורדות - נישואין, בגידות, פרידות, בת משותפת וכמה יצירות מופת בימתיות - ונמשכה עד לרגעיו האחרונים ממש של הכוריאוגרף, שהתמוטט בזרועות פרודתו לאחר שלקה בהתקף לב בשנת 1987. מערכת יחסים יוצאת דופן של אנשים יוצאי דופן.
פוסי/ורדון של רשת FX (שהפרק הראשון שלה שודר אמש ב-yes) עוסקת בשותפות האישית והאמנותית בין השניים, אך לא פחות מכך היא עוסקת בברודוויי עצמה ובחומרים שמעצבים אותה. זה לא מקרי שעומדים מאחוריה כמה מנערי הפלא של ברודוויי העכשווית, ובין אנשי הצוות שלה נמצאת גם הרביעייה המהוללת לין-מנואל מירנדה, תומס קייל, אנדי בלקנביולר ואלכס לקמואה, הידועים גם בתור הכותב והכוכב, הבמאי, הכוריאוגרף והמנהל המוזיקלי של "המילטון" - המחזמר החשוב ביותר בארצות הברית בדור האחרון, שהפך לתופעה שכבר מזמן יצאה מאולמות התיאטרון של מנהטן לכל מקום באמריקה, כולל הבית הלבן. הסדרה פותחה על ידי קייל, שכמה מהפרקים גם מבוימים על ידו, ועל ידי סטיבן לווינסון, בעצמו זוכה טוני על "אוון הנסן היקר" - עוד להיט ברודוויי טרי - שכתב כמה מהם.
באופן לא מפתיע, הנתונים האלה הספיקו כדי להסעיר את חובבי המיוזיקלז עוד בטרם הסדרה עלתה, והפכו את הופעתה לאירוע מרגש בפני עצמו. ואכן, למעריצים מדובר בחגיגה לעיניים: פוסי/ורדון לא רק צוללת אל מאחורי הקלעים של נאמברים איקוניים, אלא גם משחזרת אותם באופן מהפנט. ואולם חלקים מהסדרה ממש מבוימים כמו מחזמר, ולעתים העלילה והמיוזיקל מתמזגים אחד לתוך השני בקרנבל ויזואלי ומוזיקלי של ממש, שיספק גם את מי שלא מכיר כל נאמבר ונאמבר (הפינאלה המרגשת של הפרק הרביעי, למשל, שהיא כולה מחווה למחזמר "Pippin").
כמובן, ישנו גם הסיפור, והסיפור הוא לא פשוט: בוב פוסי, בגילומו האינטנסיבי של זוכה האוסקר סם רוקוול ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") מתואר בסדרה כגבר בלתי נסבל, שגאונותו משתווה רק לכישרון ההרס העצמי שלו. הוא כריזמטי אמנם, אך מתואר גם כחסר ביטחון, מכור לכדורים ואובססיבי לגבי עבודתו - ולא פחות מכך רודף נשים המרוכז לחלוטין בעצמו, שמנסה להכניס למיטה כמעט כל אישה שנקרית בדרכו, ולא פעם מדובר בנשים שעובדות תחתיו ורוקדות עבורו. במילים אחרות, אם התיאור הזה הוא מהימן, בעידן MeToo# הכוריאוגרף האגדי היה מוקע. "פוסי/ורדון" לא מתעלמת מכך, ומביטה בביוגרפיה של גיבורה באופן ישר: היא מצדיעה למורשת המפוארת של גיבורה בלי להעלים את הצדדים המכוערים יותר שלה, ובלי ליפול למלכודת האדרת דמות האמן המיוסר שדורך על סביבתו בדרכו לתהילה.
כאן נכנסת לתמונה גוון ורדון, הצלע השנייה של הסיפור. הסדרה מבוססת על ביוגרפיה של פוסי שנושאת את שמו, אולם "פוסי/ורדון", בהחלטה מבורכת שקיבלה את ביטויה כבר בשם הסדרה, מפנה את הזרקור במידה רבה גם אליה. היא מאירה את הסיפור האישי ואת הקריירה המפוארת שלה, ומדגישה עד כמה חשוב לדבר עליה כשמדברים על פוסי ועד כמה השניים הללו הצליחו להפיק הרבה כשעבדו יחד. מישל וויליאמס ("הר ברוקבק", "השבוע שלי עם מרילין") מהפנטת בתור ורדון. מדובר בליהוק מושלם מכל בחינה - וויליאמס שיחקה בהפקה המחודשת של "קברט" בברודוויי וכיכבה לאחרונה במיוזיקל הקולנועי "האמן הגדול מכולם". שווה לצפות בסדרה ולו בשביל לראות אותה מגלמת את ורדון כפרפורמרית שמשתוקקת לבמה לא פחות, ואולי יותר, מאשר שותפה לסיפור. מי שמשקיפה על הסיפור כל הזמן זו ניקול פוסי, הבת המשותפת של השניים, כדמות בסדרה - וכמפיקה שותפה.
גם מעבר לפן הרכילותי, בתוך הסיפור האנושי הזה יש את כל החומרים שעושים מחזמר טוב, ברקע נושאים כבדי משקל: מיחסי הכוח בתעשיית הבידור ועד בחינה של מה שמניע אנשי במה לשפוך את חייהם מול הקהל. אולם גם אם נדמה ש"פוסי/ורדון" מתעקשת להישאר באזור הביוגרפי ולהתרחק מאמירות כלליות יותר, הרי זה משום שהיא משכילה לעסוק בנושאים האלה שלא באמצעות פטיש לראש, בלי לתת את כל התשובות ובלי עודף דידקטיות או חשיבות עצמית מוגזמת. מעל הכל, זו פשוט סדרה אלגנטית.
"פוסי/ורדון" משודרת בימי ראשון ב-22:50 ב-yes Edge וב-yes VOD.