"אליפלט", השיר שכתב נתן אלתרמן והלחין סשה ארגוב, ידוע בהיותו אחת מקלאסיקות יום הזיכרון היחידות שמציבות במרכזן אנטי-גיבור: חייל שהיה "ביש גדא" בילדותו ונשאר כזה גם בשדה הקרב, הכי רחוק מאתוס ההירואיות הישראלי.
ב"אליפלט - דוד שלי גיבור" מתחקה הבמאי הטירון שקד גורן אחר גורלו של דודו, ועם הזמן מתגלה כי סיפורו היה דומה לזה של גיבור השיר. הסרט התיעודי הזה הוקרן לראשונה בקיץ האחרון, במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ירושלים, וכבר אז הותיר רושם עז. כעת, יוקרן לראשונה על המסך הקטן, במסגרת שידורי יום הזיכרון של yes דוקו.
נקודת המוצא של הסרט היא סיטואציה שחוזרת על עצמה כמה פעמים במהלכו: השיחות המקסימות שמנהל גורן עם סבתו, על הספה במעונה. בהמשך לאחת מן הפגישות הללו, הוא מרים טלפון לרשויות הרלוונטיות כדי לסייע באיזשהו עניין הקשור לבן שלה, דוד שלו, שמת במהלך מלחמת ששת הימים - או כך לפחות הבמאי האמין עד לאותו היום.
במהלך השיחה הקצרה והתמימה, מגלה גורן כי לפי הרישומים, דוד שלו אמנם מת במהלך שירותו הצבאי, אבל לא בשדה הקרב. בתגובה לכך, יוצא הבמאי לברר מה היו נסיבות מותו האמיתות של הדוד.
בדרך כלל, בסיפורים שכאלה, נתקל הגיבור בקשר שתיקה ובחומה ביורוקרטית של הרשויות, שלא ששות לשתף פעולה והוא נלחם כדי להתעלות מעל המכשולים הללו ולגלות את האמת. כאן, קורה ההפך: כל מי שמדבר עם גורן, עושה זאת בגלוי לב. בניגוד לעבר, הפעם אף אחד לא מנסה לטייח, לטשטש או להתחמק, והבמאי מקבל כמעט את כל התשובות שביקש. כבר בשלב די מוקדם, וזה לא ספוילר, מתברר כי הדוד לא נפל על חרבו כשהקריב את חייו למען ארצנו, אלא נפרד מן העולם בנסיבות שאינן בהכרח מלאות גבורה ותעוזה.
לכן, השאלה המרכזית בסרט אינה מה קרה - אלא למה. כדי לענות על כך, משוחח גורן עם מי שהיו חבריו למדים של דודו, והיום הם כבר אנשים באים בימים. אלה, מתברר, אהבו אותו עד מאוד, ומתרגשים לפגוש את אחיינו ולהעלות עמו זיכרונות כאובים - כה כאובים, עד שאחד מהם אף מתחיל להשתנק ומתקשה להמשיך את דבריו.
בעקבות המפגשים עמם, מצליח גורן גם להגיע לצעירה שהיתה בזמנו קרובה לדודו, וכבר עשרות שנים חיה בארצות הברית. הוא משוכנע שהיא היתה זוגתו של הדוד המנוח, אבל אז מתברר כי זה היה רק עוד אחד מן המיתוסים שרווחו במשפחתו.
לאט-לאט, דרך הראיונות העכשוויים ובעזרת קטעים מיומנו של הדוד, המוצגים בפנינו על רקע קטעי ארכיון מן התקופה, מתחוורת התמונה: החייל הצעיר היה בן למשפחה מיליטריסטית. ציפו ממנו, כמו מהרבה צעירים באותה תקופה וכמובן גם בימינו, לרוח קרב ספרטנית. הוא, לעומת זאת, היה קרוב יותר לרוחה של אתונה, ולדמותו של אליפלט, האנטי-גיבור הקלאסי. לצעיר רגיש, מופנם, מיוחד ומהורהר שכזה, "נפש תועה" כפי שמגדירה אותו כאן אחת מן המרואיינות, לא היה כמעט שום סיכוי, וכך קרה מה שקרה.
מצד אחד, הסיפור הזה הוא מסע אישי של הבמאי, הלומד לראשונה להכיר את מה שדודו היה באמת. במובן הזה, הסרט עדין ומרגש ביותר, ומציג רצף של רגעים יפהפיים שנוגעים בנימי הלב. אך "אליפלט - דוד שלי גיבור" פועל גם במישור אחר, שכלתני יותר, והופך את החוויה האישית למשל על מדינה שלמה, שבה האליפלטים שלא מתיישרים לפי האתוסים המקובלים מתקשים למצוא את מקומם.
בסופו של דבר, מתברר גם כי הבמאי עובר תהליך אישי לאורך הסרט. הוא הומוסקסואל, אך לא חשף זאת בפני סבתו, שלא מפסיקה לשאול אותו "מתי אתה מביא לי להכיר את חברה שלך?", או בפני חבריו של דודו המנוח, שאחד מהם אומר לו בחוסר מודעות "באותה תקופה, להגיד שהבן שלך התאבד זה כמו להגיד שהבן שלך הומו".
גורן, הדומה לדודו יותר משחשב, מחליט בסופו של דבר לחשוף את זהותו המינית בפני סבתו. וכך, מתברר כי בתוך הסרט מסתתר גם רובד נוסף. לא רק סיפורו של צעיר הלומד לראשונה להכיר את דודו, אלא גם של אישה הלומדת לראשונה להכיר את נכדה. היא מקבלת אותו ואת נטיותיו המיניות באהבה. האם זה כי החברה הישראלית העכשווית הרבה יותר מכילה את "האחר" מאשר בימים בהם נכתב השיר "אליפלט", או שמא זו פרשנות נאיבית מדי?
כך או כך, דבר אחד בטוח: "אליפלט - דוד שלי גיבור" עשוי לעילא. לא רק בזכות האישיות הכובשת של הבמאי ושל סבתו, והדינמיקה הנהדרת ביניהם, אלא גם בזכות משיחות המכחול המיומנות והרחבות בהן משתמש הקולנוען כדי לבנות את הסיפור.
כבר בסרטו הראשון, מתגלה גורן כמי שיש לו מה להגיד, ויודע איך לומר אותו. "אליפלט - סיפורו של גיבור" הוא סרט חכם ואנושי, רגיש ומרגש, עדין ומיוחד. דוד של הבמאי ודאי היה גאה בו.
"אליפלט - דוד שלי גיבור" ישודר בשלישי 7.5 ב-21:00 ב-yes דוקו וב-STING TV ויהיה זמין ב-yesVOD.