לקראת יום הזיכרון מוציאה דנה ברגר את השיר "באחד הימים", עליו היא חתומה ככותבת ומבצעת, ואותו היא מקדישה לסופר ולזוכה פרס ישראל דויד גרוסמן. השיר הולחן על ידי דודו טסה שגם עיבד והפיק מוזיקלית עם ניר מימון. "השיר הזה נכתב בעקבות התכתבות שלי עם דויד גרוסמן סביב אירועי יום הזיכרון 2018", מסרה ברגר. "ובהשראת השיר שהוא כתב לבנו, אורי גרוסמן, שנפל במלחמת לבנון השנייה, 'קצר פה כל כך האביב'. זה שיר אהבה וכאב, שיר אהבה והערכה לאיש הזה, איש של ערכים ושל אמת, איש של כאב ושל חמלה. מי ייתן ומעגל השכול בארצנו יפסק".
לפני שנה, ברגר ביטלה את השתתפותה בטקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני שהתקיים בתל אביב ואורגן על ידי "לוחמים לשלום" ופורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. על הביטול הוחלט, לדברי ברגר, לאחר פניית משפחות שכולות אליה. "ברגע שהבנתי שאני פוגעת באנשים נאלצתי לבטל", אמרה אז ברגר לוואלה! תרבות. עם זאת, ברגר ציינה כי הטקס לדעתה אינו מנציח את זכר המחבלים שרצחו חפים מפשע, כלשונה. ברגר הייתה אמורה להופיע עם השיר "If They Can" שהלחינה היא וכתב בריאן שטיינר במיוחד לאירוע. השיר קורא לפיוס בין הישראלים לפלסטינים, ותכננו לבצע אותו לראשונה בטקס עם אפרת גוש, דן תורן, יהוא ירון, גדי אלטמן, עוזי רמירז ואמנים נוספים, יהודים וערבים. השיר היה אמור להיות מבוצע בשלוש שפות - עברית, ערבית ואנגלית. הזמר והמוזיקאי דן תורן, שהיה אמור להיות אחד ממבצעי השיר שהלחינה ברגר, צוטט ב"הארץ" בטענה שכמה מהאמנים שהתחייבו להשתתף בטקס האלטרנטיבי ספגו איומים מצד מועצות מקומיות, ונאמר להם כי אם יופיעו בטקס לא יורשו להופיע מעל במות טקסי יום העצמאות.
מי שכן הגיע לטקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני הוא זוכה פרס ישראל באותה שנה, הסופר דויד גרוסמן, שהינו אב שכול לאורי, שהיה חייל בשירות חובה בחיל השריון, ונהרג במלחמת לבנון השנייה. גרוסמן אמר בין השאר בנאומו: "אני ומשפחתי איבדנו במלחמה את אורי, איש צעיר, חמוד וחכם ומצחיק. גם עכשיו, כמעט שתים-עשרה שנה אחרי, קשה לי לדבר עליו בפומבי. מותו של אדם אהוב הוא בעצם גם מותה של תרבות פרטית שלמה, אישית וחד פעמית, עם שפה מיוחדת משלה וסוד משלה, והיא כבר לא תהיה עוד, ולא תהיה עוד אחת כמוה... וכמה קל, במצב הזה, להתמסר לשנאה, לזעם, לרצון לנקום. אבל גיליתי שבכל פעם שאני מתפתה לזעם ולשנאה, אני מיד מרגיש שאני מאבד את המגע החי עם הבן שלי. משהו שם נאטם. ואני עשיתי את ההחלטה שלי, בחרתי את הבחירה שלי. ונדמה לי שמי שנמצא פה הערב - בחר גם הוא את אותה הבחירה. ואני יודע, שגם בתוך הכאב יש נשימה, ויש יצירה, ויש עשיית טוב. שהאבל לא רק מבודד אלא גם מחבר, ומחזק. הנה, אפילו אויבים משכבר - ישראלים ופלסטינים - יכולים להתחבר זה אל זה מתוך האבל שלהם, ודווקא בגללו".