הזקנה מחכה לכולנו, ואין, בשלב זה על כל פנים, שום דבר שנוכל לעשות כדי לשנות זאת. אדם יכול לחוש תמיד כמו פיטר פן, אבל לגוף יש תוכניות משלו. צביקה פיק הוא מוזיקאי שניסה להישאר צעיר לנצח, עם שנים של הצלחה מטורפת ועוד קאמבק ועוד אחד, ובדרך גם אירוויזיון ועוד להיטים חד פעמיים וטלוויזיה ומה לא. אבל כמו כולם, גם הוא לא יכול היה להתכונן למכה שנחתה עליו לפני כשנה במהלך טיסה לישראל: אירוע מוחי, קושי בדיבור ובתנועה, ושיקום ארוך, סיזיפי ומייסר.
מאז, למרות סקרנות אדירה, איש כמעט לא ידע מה מצבו של הזמר האהוב או האם הצליח להחלים ובאיזו מידה. לאחר ציפיה ארוכה וחרושת שמועות ארוכה לא פחות, פיק התייצב מול המצלמה של חיים אתגר בקשת 12 לשיחה פתוחה ככל האפשר על השלב החדש בחייו, שאינו דומה לשום שלב שהגיע לפניו. והיות שאיש כמעט לא ידע מה מצבו של פיק, קשה היה לצפות מה תביא איתה התוכנית.
סגנון העיתונות של אתגר נוטה לא פעם לצהוב ולסנסציוני, ואף למתחסד. הוא הרוויח ביושר את הסקפטיות ביחס לתוכניות המיוחדות שלו. אלא שהפעם קרה משהו מיוחד במפגש בינו לבין פיק: שניהם נפתחו. אתגר ראיין את הזמר המשתקם בכל הרגישות המתבקשת למצב, תוך גילוי אמפתיה וכבוד ולחיצה על הנקודות הנכונות. זה הראיון הטוב ביותר של חיים אתגר שראיתי, והרבה יותר מההישג העיתונאי שבקבלת הראיון הראשון, הוא הגיע להישג אישי בעצם הקשר שיצר בינו לבין המרואיין לאורך המפגש. ברגע אחד, כשהוא שר את "דיווה" כדי לעודד את פיק לשיר, מה שעשוי היה להיראות כמניפולציה מתגלה דווקא כמחווה אנושית יפה בין מעריץ למוזיקאי ענק.
וישנו צביקה פיק, כמובן. בשלב מסוים, לקראת סוף הריאיון, אמר אתגר שמשהו בפיק התרכך ושהוא מדבר כפי שלא עשה זאת בעבר. בדרך כלל נהוג לבטל דברים כאלה כהתרברבות מיותרת של עיתונאי שהשיג ראיון בלעדי, אלא שהוא צדק: פיק, אחת הדמויות האניגמטיות ביותר בפופ הישראלי, הוריד כמה וכמה שריונות במפגש הזה.
בהתחשב במה שעמד על הפרק, השיקום של פיק הוא לא פחות מנס. המאבק שלו על הדיבור, על הנגינה ועל השירה - מאבק איטי אך עיקש שמתבטא ממש בכל מילה שיוצאת מפיו - מעורר השראה דווקא משום שברור שהמלחמה לא קרובה לסיום. פיק רחוק היום מתדמית המאסטרו, מודע היטב לקשיים שלו אבל נחוש שלא לוותר. בעמדה הנוכחית בחייו הוא כבר לא הסופרסטאר שדלתות נפתחות עבורו, אלא דמות אנושית שהחוויות היקרות לה ביותר - מופע על במה, למשל - אינן עוד מובנות מאליהן. זה המקום שבו מנושא שנראה צהוב ורכילותי, נולד סיפור מרתק מאוד שכולם יכולים להזדהות איתו, ובעיקר להתרגש.
לצד העיסוק בשיקום, אתגר מנסה גם לרפרף על הקריירה של פיק, אבל אינו מחדש באמת דבר (למשל בשאלה על המבקרים שלא אהדו את פיק בהתחלה או בתיאורי ההערצה), ופיק הוא ממילא שונא נוסטלגיה מושבע שמסרב לשקוע בעבר. גם העיסוק המתיש למדי בזוגיות של הבמאי קוונטין טרנטינו ודניאלה פיק הוא בגדר מס רכילותי שכנראה אתגר סבור שהוא חייב לשלם, אך הוא לא מוסיף דבר לתוכנית עצמה, ומצהיב את מה שהוא סיפור גדול הרבה יותר.
לבסוף, מחשבה אחרונה: הלוואי שהטלוויזיה בישראל תציג ותדבר הרבה יותר עם אנשים בשיקום, גם אם הם לא סלבריטאים, ותציג את מגוון הקשיים שניצבים לפניהם ולפני משפחתם. אין כמעט משפחה שלא מתמודדת בשלב כזה או אחר עם מלחמה דומה, ויש עוד הרבה מאוד מילים שנאבקות כדי להיאמר.