כולם דיברו אתמול בערב על הפרק האחרון של "משחקי הכס", אבל גם בערוץ רשת 13 שודר מין משחק של כיסאות. העונה החדשה של "דה וויס" הופיעה בפעם הראשונה בערוץ החדש, בתקווה לנסות להדיח שוב מכס הברזל של הריאליטי המוזיקלי את "הכוכב הבא" של המתחרים, ולהתאושש מ"דה פור" הכושלת ומ"אקס פקטור" הדועכת.
העונות הקודמות של דה וויס עמדו בסימן ההתנצחויות הבלתי נגמרות בין גפן לחבריו לפאנל המנטורים באשר למהי אמנות ואיך היא נשמעת. אלא שאביב גפן עזב לזכיינית המתחרה יחד עם מירי מסיקה, הכוכבת הבאמת גדולה של העונה הקודמת, והרביעיה נאלצה להתרענן: דורון מדלי ונסרין קדרי הצטרפו, עברי לידר נלקח מהאקס פקטור ושלומי שבת הזמין לכיסא משותף את הכוכבת של העונה הראשונה - יובל דיין. הבמה עוצבה מחדש, ולאחר הפסקה ארוכה, נראה שבדה וויס ביקשו לצאת לדרך חדשה.
המבחר המוזיקלי הדל שהציעה התכנית הראשונה מבהיר שהישועה כנראה לא תגיע מאגף המתחרים של התוכנית. זה כנראה מחיר השפע של התוכניות בז'אנר. בהשפעת המתחרה הגדולה, השופטים יחד עם המנחה מיכאל אלוני הם אלו שהתבקשו לתת הצגה שמחה יותר, קלילה יותר ומצחיקה יותר עם יותר כיף ופחות ויכוחי סרק, שיחות מאולצות ודיבורים על קיימות. ההצלחה היא חלקית: הדנ"א של דה וויס הישראלית הוא אחר, והרגלים ישנים מתים לאט.
שבת ודיין הם צוות טוב, כשהאחרונה מגיעה לתכנית כבר כזמרת בזכות עצמה, והיא מדברת לעניין. גם לידר נחמד בסך הכל, גם אם עוד לא הראה שום דבר יוצא דופן. ההצגה מתנקזת לשני הכיסאות הנותרים: נסרין קדרי, שהיא אחת הזמרות עם הכי הרבה פלפל במוזיקה הישראלית, מספקת את הסחורה: מצחיקה, שרה, נכנסת למשחק בכל הכוח. אבל זה מדלי, על דבריו הזחוחים והנלהבים ("ברוכים הבאים למדלילנד"), שמציל את דה וויס. מדלי בלתי צפוי, וזה הדבר שפורמט בשלבי מיצוי זקוק לו יותר מכל.
אבל גם כך, ערב הפתיחה של דה וויס התקשה מאוד להתרומם, עם מעט מועמדים מעניינים ומעט התרחשויות יוצאות דופן, להוציא אולי רגע אחד: אחת המתמודדות שרה בערבית, דבר שקרה אולי פעמיים בכל שנות התכנית. במסגרת המריבה הלא עד כדי כך מעניינת של השופטים - מדלי חסם את קדרי, שכעסה עליו מאוד - התנהלה גם חלק מהשיחה בין המתמודדת והמנטורית בערבית.
בפריים טיים הישראלי - וגם לא בשאר שעות היום - שפתם של 20% מאזרחי המדינה לא נשמעת להוציא מקרים חריגים, וגם הם בהקשר של הקונפליקט היהודי-ערבי. גם בשיחות שמתקיימות בעברית, הייצוג של דוברים ערבים כמעט לא קיים. ההנכחה של ערבית בהקשר אזרחי, תרבותי ומכובד, כמשהו שהוא חלק חשוב מהמרחב שאנחנו חיים בו, הוא לא מספיק מובן מאליו. דה וויס אינה תכנית חתרנית משום בחינה, אבל ההבלטה של האירוע בתוכנית הראשונה מראה על אומץ לעשות ולו צעד חיובי קטן אחד בדרך ארוכה. קדרי, כמי שהקריירה שלה נוגעת שוב ושוב בזהות המורכבת שלה, היא האדם הנכון במקום הנכון.
