זה כבר ממש הסוף, נשבעים. שגעת האירוויזיון באמת קרובה לסיום. רק עוד אייטם קטן פה (המוניות שדפקו את התיירים) ואייטם קטן שם (הדהודים אחרונים על מדונה) ונגמר. אתמול הצטרפה גם ארץ נהדרת לחגיגה, והאמת שאפשר להבין: לא בכל שבוע נופלים לידיה של תוכנית חיקויים כל כך הרבה דמויות צבעוניות.
בעוד שנדמה היה שלשבוע אחד הפוליטיקאים שתקו ופינו את הבמה לכוכבי תחרות הזמר האירופית, ספיישל האירוויזיון של "ארץ נהדרת" הזכיר מי אחראיים לקרקס האבסורד האמיתי שמתרחש כאן, מי באמת עסוקים בנאמברים פרובוקטיביים על הבמה הישראלית, שציפי רפאלי הטלוויזיונית בגילומו של זרחוביץ' בטח הייתה אומרת עליהם מילים כמו "שה וחרפה".
למרבה המזל, הספיישל היה מוצלח במיוחד בעיקר כי הוא הכריח את התוכנית לצאת מהתבניות הקבועות שלה ולגוון את דגם הפאנלים הלעוס עם מחזמר של ממש עם קאברים אקטואליים ללהיטי אירוויזיון גדולים ומתבקשים ודמויות חדשות ומפתיעות. מעל כולם התעלה טל פרידמן בהופעה גאונית כרון חולדאי ששואף להכריז על מדינת תל-אביב העצמאית - הופעה שהזכירה שוב שבשיאו הוא מהקומיקאים הגדולים ביותר שפועלים פה. בדקות שלו על המסך, הקאסט המיומן של ארץ נהדרת נחנק מצחוק מול הקולגה, ולא רק הם.
החלק השני של התוכנית כבר היה צפוי בהרבה, ואכן חגג על הדמויות של מדונה, להקת הטארי האיסלנדית, סרהאט מסן מרינו ובילאל הצרפתי (גם הם לא חשבו שזוכה האירוויזיון ההולנדי מספיק מעניין או זכיר כדי להקדיש לו דמות), עם בדיחות די מתבקשות ולא הרבה מעבר לזה. בפאנל הזה, הנציג הישראלי קובי מרימי - האמיתי! - שהצטרף לחבורה בכבוד השמור אך למעטים, הוא זה שיצא הפעם מנצח.
וואי וואי וואי
ארץ נהדרת זה תמיד נחמד, אבל התוכנית החשובה באמת ששודרה אתמול הייתה "וואי וואי וואי" בכאן 11 - משהו בין דוקו חברתי לסטורי של אווה, במובן הטוב של הדברים. הסדרה התיעודית מבקשת לברר, אחת ולתמיד, מה הסיפור של בני ובנות דור ה-Y בישראל, מדוע הדגמים החברתיים-כלכליים של הדורות שקדמו לו פשוט לא תופסים יותר עבורו, ואיך אפשר בכל זאת למצוא בסיפור הזה נחמה.
אם זה נשמע לכם לרגע משעמם, זה רק כי לא תפסתם שזה בעצם הסיפור שלכם או של הילדים שלכם: צעירות וצעירים מוכשרים שחיים באשליה אינסופית של שפע, כשבפועל האפשרויות שלהם רק הולכות ומצטמצמות, אפילו קורסות, וקריאות "נצלו את היום" (קארפה דיים) - מחליפות את קריאות "זכור את המוות" (ממנטו מורי).
התוכנית מובלת על ידי הסופר והדוקומנטריסט יאיר אגמון, שעמד מאחורי סדרת הרשת "הטרמפיסטים" (למען הגילוי הנאות, יש בינינו היכרות שטחית). הוא נוקט כאן את אותה גישה: מדבר בישירות עם מרואייניו ומכניס את עצמו פנימה אל הסיפור, בלי להצניע ביקורת מהם ומעצמו. מי שמסייעת לו מאוד היא העיתונאית צליל אברהם, שהתוכנית מתבססת במידה רבה על סדרת הכתבות המרתקות שלה על הנושא באתר מאקו לפני כמה שנים.
לצד שפע האשטגים, ראיונות אינסטגראם ואינפוגרפיקות, השניים מצליחים להנגיש את המספרים והעובדות הכלכליות, אבל גם להסביר למה מילנאלים מחליפים עבודות בתכיפות, טסים לחו"ל ואוכלים בחוץ גם כשברור להם שלא תהיה להם פנסיה. ברובד אחד התשובות מעוררות מחשבה, וברובד אחר הן מעוררות הזדהות ודוקרות. "וואי וואי וואי" היא הוידוי וכתב ההגנה של הדור, ואתם צריכים לשמוע אותו.