אולי יש ריח של בחירות באוויר, אבל זה לא הדבר היחיד שמבשלים לכם בתור הסחת דעת: עונת החתונות-ממבט-ראשון מתקרבת לסיום, ועכשיו מתחילה עונת הבישולים. וכמו בענף הפוליטי, גם באפיק הזה צפוי גודש נגוע בקיטש שיתפרס על פני שעות שידור רבות מספור, מתקפה של שידורי תעמולה, עם דימויים גסים שממחישים את הפער בין מה שהיינו יכולים לאכול לבין מה שבאמת מונח לנו על הצלחת.
וכמו העונה החדשה של מערכת הבחירות, גם העונה החדשה של "מאסטר שף" מבהירה שמה שהיה הוא שיהיה: רק הסיפורים האישיים של המתמודדים והחוכמה התורנית של אייל שני מתחלפים. הליהוק גנרי ולא מלהיב; השופטים - שני, חיים כהן, מיכל אנסקי וישראל אהרוני - חזרו לסיבוב נוסף, בנוהל, מתוך הרגל. שינויי פורמט מזעריים הם הדבר היחיד שמבדיל את עונת 2019 של "מאסטר שף" מהעונה הקודמת או מזאת שתבוא לבטח אחריה. אין לה מה לחדש או רצון להפתיע. היא מגישה תפריט מוכר וצפוי לעייפה, והשאלה הנשאלת היא: אז מה הטעם?
הפעם המתמודדים התבקשו לבחור חדר המייצג את אחד השופטים, ולהכין את האודישן לפי אחת המנות שנמצאו בו - צעד ששווק כהחלטה מכריעה ומשמעותית, אך לא עורר ולו דרמה אחת עד כה. מכאן הכל הלך כרגיל: השופטים טועמים ומתפייטים, חוזרים אינספור פעמים על המילה "נעים", מתבלים עם קלישאות ומשפטי סרק (לקט נבחר: "אני הנחלתי לעולם את הנייר", "הסלט הוא האוויר שבין הירקות", "זה לא סלט זה מכתב אהבה" וכו'). חיים כהן, החביב שבחבורה, מנסה לאזן, אך הוא נראה חסר אנרגיות בפרק הראשון. אולי הוא מתגעגע ל"המטבח המנצח" הצבעונית יותר.
בפורמט של "מאסטר שף", המתמודדים המבוגרים, אלו שבאמת צברו דרך ועכשיו מנסים את מזלם, הם אלו שעושים את התוכנית. הפעם ונסה הצרפתייה לשעבר צמחה כפייבוריטית ברורה להיות הכוכבת של העונה. אך גם איתם, ערב טלוויזיוני חגיגי ויוצא דופן לא היה פה, ומה שנותר הוא נוסחה, מנה מעוררת פיהוק של פורמט שמיצה את עצמו לחלוטין.
לא כל מנה עוברת את שופטי "מאסטר שף" הנכבדים. "מבחן כניסה צריך להיות משהו מיוחד", מנמקת מיכל אנסקי דחייה של מנות מסוימות, שלא היה בהן שום דבר מחדש או מעניין מספיק. ספק אם פרק השקת העונה החדשה של ריאליטי הבישול המצליח היה מקבל ממנה ומחבריה את הסינר.