פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תישירו מבט: עצוב עד כמה הסיפור של "כשהם רואים אותנו" עדיין רלוונטי

      המיני-סדרה החדשה של נטפליקס ללא ספק תכביד על נשמתכם עם הסיפור האמיתי שהיא מגוללת על עיוות דין, אבל סיפורם של "חמישיית סנטרל פארק", נערים שחורים שהואשמו באונס אלים על לא עוול בכפם, מעולם לא סופר כך - מבעד לעיניהם של הנאשמים

      תישירו מבט: עצוב עד כמה הסיפור של "כשהם רואים אותנו" עדיין רלוונטי
      נטפליקס

      יצירות תיעודיות על פשע אמיתי ועיוותי דין מאכלסות בשנים האחרונות את המסכים השונים בצורה חסרת תקדים. עוד מקרה של חף מפשע שנכלא ללא עוול בכפו, עוד מקרה של עיקשות מהממת של מערכת אכיפת החוק לא להודות בטעויות שהרסו את חייהם של אנשים. נערים שלא פשעו ובני משפחותיהם - רובם ככולם כמובן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך - שנקלעו למסלול חיים חדש ואכזר. יש המונים כאלה, הרבה יותר מדי, והיצירות על אודותיהם - גם תיעודיות וגם עלילתיות - מצד אחד מכבידות מאוד על הנשמה ומצד שני כל כך חשובות, במיוחד בימינו הנוחים להתלקח תחת שרביטו של דונלד טראמפ.

      אותו טראמפ הוא אחד הכוכבים המשמעותיים במיני-סדרת הדרמה החדשה של אווה דוברניי ("סלמה", "התיקון ה-13") בנטפליקס, "כשהם רואים אותנו" ("When They See Us"). ארבעת הפרקים שלה, הזמינים החל מיום שישי, מגוללים את המקרה המפורסם של אנטרון מקריי, קווין ריצ'רדסון, יוסף סלאם, ריימונד סנטנה וקורי ווייס, הנערים הצעירים, רק בני 14-16, שנודעו כ"חמישיית סנטרל פארק". בני מיעוטים שחורים ולטיניים שהואשמו על לא עוול בכפם באונס ותקיפה אלימה של טרישה מיילי, צעירה לבנה ונאה שבסך הכל יצאה לג'וגינג בסנטרל פארק, ניו יורק, 1989, ונותרה להתבוסס בדמה. המשטרה חקרה אותם במשך יותר מיממה בלי מנוחה, בלי הפסקות שירותים, בלי אוכל ושתייה, ואילצה אותם בשקרים ובאיומים להפליל זה את זה ואת עצמם, אף שלא הייתה להם שום יד בדבר וכלל לא הכירו אחד את השני לפני שנפגשו בתחנת המשטרה.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, כליל האריס (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      המערכת גמרה אומר להפיל דווקא אותם. "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)

      טראמפ, אז איל נדל"ן ניו-יורקי, מימן מודעות על עמוד שלם בארבעת עיתוני ניו יורק שבהן קרא להשבת עונש המוות כדי שהנערים יוצאו להורג, ובכך הצית את האש בדעת הקהל הציבורית. זו הייתה יכולה להיות אנקדוטה אפלה ומקוממת נוספת בעברו של האיש שכעת משמש כמנהיג העולם החופשי, אלא שעל אף שהחמישה זוכו שנים אחרי כליאתם, טראמפ מעולם לא חזר בו, לא כל שכן התנצל. להפך: בריאיון ב-2016, במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, התעקש טראמפ שהחמישה הללו אשמים. וכך, מעבר לסיפור רב העוצמה ש"כשהם רואים אותנו" מבקש לגולל מחדש, מוטחת בנו הרלוונטיות הבלתי-כלה והמדכדכת שלו, הלקח שעדיין עומד בעינו.

      כל חטאם של הנערים האלה הוא היותם שחורים שנכחו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. אפילו לא קרוב לאזור הפשע, פשוט בפארק עם עוד כמה עשרות צעירים שחורים שחלקם אכן עשו שטויות כמו להטריד את העוברים והשבים. בעיני השוטרים, התובעת המחוזית, התקשורת והקהל בניצוחו של טראמפ, המקרה מאוד ברור ונושן כמו הזמן עצמו: מדובר בחיות - התובעת המחוזית לינדה פיירשטיין, בגילומה של פליסיטי הופמן, אומרת את זה בפירוש - להקת שחורים שרק רצו לחלל את גופה של לבנה תמה. ביטוי הסלנג "wilding" שהנערים משתמשים בו בתמימות, שמשמעו סתם לבלות בטירוף, תורגם כך שיהפוך לכלי נוסף שאיתו נגרעה אנושיותם - להפוך לפרא.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, אסנטה בלאק (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      שובי לב. "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)

      הסיפור של הנערים האלה כבר מוכר הן בשל שובו לכותרות מדי כמה שנים עם התפתחויות חדשות, והן בזכות הסרט התיעודי "חמישיית סנטרל פארק" מ-2012 של היוצר המהולל קן ברנס, בתו שרה ברנס ובעלה דיוויד מקמהון, שהתמקדו בחקירות והמשפטים הלקויים ובסיקור התקשורתי המעוות. הסרט שלהם המחיש את העוול הבלתי-נתפס שנעשה לנערים האלה, אבל בלי להתמקד באופן שבו הם עצמם חוו אותו, באופן שמשפחותיהם הושפעו ממנו. וזה מה שאווה דוברניי עושה כאן. תגובת נגד לניסיון של המערכת ושל אנשיה להפוך את הנערים לפחות מבני אדם. הבמאית האקטיביסטית, שאמונה על כל ארבעת פרקי הסדרה והייתה שותפה לכתיבתם, מביטה בילדים האלה ובמשפחות שלהם. זה ניכר כבר בשם הסדרה, "כשהם רואים אותנו", ונוכח בעשייה כולה. במובן הכי בסיסי של העניין, לראשונה הסיפור המפורסם מסופר מבעד לעיניהם. אלה שכונו חיות ומעשיהם פרא, הם ילדים נורמטיביים ממשפחות שמשתדלות לעשות את הדבר הנכון - האחד מנגן בחצוצרה, האחר דלוק על חברתו לכיתה, השלישי קפץ כיתות מרוב שהוא מבריק וכן הלאה.

      כל אחד מפרקי "כשהם רואים אותנו" מוקדש לנדבך אחר במערכת הצדק הפלילי והאופן שבו הנערים השחורים והחומים האלה ובני משפחותיהם נשאבים אליו בעל כורחו. הראשון הוא ערב התקיפה והחקירה המשטרתית שאחריה, השני מגולל את המשפטים של הנערים, השלישי עוקב אחר קורות ארבעה מהם במוסד לעבריינים צעירים והחיים המוגבלים שנכפו עליהם אחרי כן כעברייני מין משוחררים, והפרק החותם מתחקה כמעט כולו אחר קורי ווייס. מבין חמשת הנאשמים הוא היחיד שהיה מעל גיל 16, ובניגוד לשאר נשפט כבוגר ונשלח לכלא של ממש, עם אבטחה מירבית ולתקופה ממושכת וטראגית יותר.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, ג'ארל ג'רום, סטורם ריד (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      כישורי משחק מדהימים. ג'ארל ג'רום בתפקיד קורי ווייס, "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)

      הצילום פעמים רבות נעזר באור שמאחורי הדמויות על מנת לטשטש את פניהם, לסנוור אותנו, להבהיר עד כמה הן בלתי נראות על ידי המערכת שגמרה אומר להפוך אותם לכלי משחק בשירות הנראטיב הזה, כפוי ככל שיהיה. הבימוי נוהג בהם ברוך ובחמלה, ההפך לחלוטין מהיחס שזכו לו במציאות, מציג את רוב החוקרים והתובעים כנבלים חד-ממדיים (ובהחלט ייתכן שהם אכן היו כאלה, בדיוק כמו טראמפ).

      כל זה מגובה על ידי משחק נפלא, שמקורו בליהוק נוטה לשלמות. שמות גדולים וטובים מאכלסים את הסדרה בתפקידי משנה. הקומיקאית ניסי נאש ("רינו 911", "מלכות הצעקה") זוהרת בתפקיד דרמטי כאמו של קורי ווייס. מייקל ק' וויליאמס ("הסמויה", "אימפריית הטיילת") מופלא כאביו של אנטרון מקריי. למשחק של פליסיטי הופמן ("עקרות בית נואשות"), בתפקיד התובעת פיירשטיין ערלת-הלב שמתעקשת על אשמתם של החמישה, נוסף רובד נלוז ומקרי הנובע מהעובדה שבימים אלה הופמן עומדת למשפט בפרשת השוחד לאוניברסיטאות בארצות הברית. כך קל אפילו יותר לשנוא את דמותה. בנוסף נוכחים ומעולים ג'ון לגוויזמו ("דרכו של קרליטו", "ER"), ורה פרמיגה ("בייטס מוטל", "תלוי באוויר"), ג'ושוע ג'קסון ("דוסון קריק", "הרומן"), בלייר אנדרווד ("פרקליטי אל איי"), פמקה ינסן ("אקס מן"), לוגן מרשל-גרין ("ספיידרמן: השיבה הביתה") ואחרים.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, ורה פרמיגה (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      חלק מקאסט מעולה. ורה פרמיגה, "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)

      אבל הכוח הגדול באמת בקאסט, ובכלל ב"כשהם רואים אותנו", הוא השחקנים הצעירים. כליל האריס ("קאסל רוק"), אסנטה בלאק, אית'ן הריס, מרקיס רודריגז וג'ארל ג'רום ("מונלייט") כל כך שובי לב בתפקידי הנערים, מפיחים בהם תועפות אנושיות, טוּב ועומק - הם לבדם מספיקים כדי שנצדד בחמישיה הזו ונתעב את כל מי שבא להרע להם. ג'רום בפרט מפגין כישורים מדהימים בפרק האחרון, המוקדש לקורותיו שוברי הלב של קורי ווייס במתקני כליאה אכזריים אחרי שמופרד מחבריו בשל גילו, ומלכתחילה נקלע לכל העניין הזה רק כי התלווה אל חברו יוסף כדי שלא יישאר לבד בחקירה ("אתה חבר טוב", אמר לו אז השוטר). אם האחרים יכלו לפחות להתנחם זה בזה, קורי נשאר בגפו. מאחר שאסירים (וסוהרים) אחרים ראו בו מטרה, הוא העביר את מרבית שנותיו בכלא בבידוד לשם ביטחונו, לכוד במחשבות, בזיכרונות ובדמיונות של מה היה קורה אילו.

      כמשתמע, "כשהם רואים אותנו" ממש לא קלה לצפייה. בתחילתה היא נעדרת כמעט כל חסד, עד כדי כך שקשה לא לתהות אם הסדרה אכן נאמנה למציאות. האם באמת כל השוטרים והחוקרים כל כך רעים? אין בקרבם אף אדם שיעצור את העוול הזה? באמת לאף אחד לא איכפת שאולי האנס האמיתי עדיין מסתובב חופשי (כך אכן היה, הוא תקף שלוש נשים נוספות ורצח אחת מהן בשעה שהחמישיה נכנסה למאסר)? יש אמנם רוך בהמשך, אבל גם ברגעיה הקשים, ערכה הגדול של "כשהם רואים אותנו" מובנה אף הוא בשמה: עלינו להישיר מבט. לראות אותם. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשבילם.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, מרקיז רודריגז (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      אין מי שיעצור את העוול. מרקיז רודריגז בתפקיד ריימונד סנטנה, "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, כליל האריס, מייקל ק' וויליאמס (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      מופלא. מייקל ק' וויליאמס עם כליל האריס, "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      אווה דוברניי עם כליל האריס מאחורי הקלעים של "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      מביטה בהם. הבמאית אווה דוברניי עם כליל האריס, מאחורי הקלעים של "כשהם רואים אותנו" (צילום: אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)

      ארבעת פרקי "כשהם רואים אותנו" זמינים בנטפליקס החל מיום שישי, 31 במאי 2019.