תיכנסו למרתף: חמש סיבות מצמררות לראות את "מסיבה סוף"

הצמרמורת זוחלת לאט לאט במעלה הגב. טיפות זיעה קרות נפגשות איתה באמצע הדרך. אצבעות הידיים לופתות את ידיות המושב והנשימה מתבלגנת לה ללא היגיון. למה בדיוק נכנסנו לסרט הזה?

התשובה, כמו תמיד, היא שסרט אימה חכם, כזה שמפחיד אותך בלי להגעיל אותך, הוא כיף. כיף טהור. בידור קולנועי שמותח את ההגדרות המקובלות של "בידור", תופס את הצופים ביד, מרעיד אותם קצת בהסכמה - ומשחרר אותם לחופשי, לחיים האמיתיים. אתם יודעים, אלה שלא מספקים ריגושים כאלה בדרך כלל.

עברו הרבה שנים מאז שאוקטביה ספנסר הצליחה להפתיע אותנו. היא התחילה בתור הפוגה קומית באינספור סיטקומים וסדרות, המשיכה בתור הפוגה דרמטית באוטוסטרדה של סרטים, פרצה לחיינו סופית ב"העזרה", ומככבת בהם מאז - ללא צורך בתיוגים, הגדרות ומסקנות מעיקות על צבע עור.

עכשיו, ב"מסיבה סוף", היא מנהלת את המסיבה הפרטית שלה, וזה אירוע שמשלב הומור אפל, פחד טהור וסיפור נקמה מתוכנן היטב. "שחורים תמיד מתים ברבע השעה הראשונה של סרטי אימה", סיפרה ל"אנטרטיינמנט וויקלי" על ספקותיה באשר לקבלת התפקיד, "אבל אז טייט (טיילר, במאי הסרט ושותפה לפרויקטים מוצלחים אחרים בעבר) הרגיע אותי ואמר: 'לא רק שאת לא מתה, את אפילו הורגת אנשים אחרים'. אז ברור שהסכמתי".

ההצלחה המסחררת של "תברח" לפני כשנתיים החזירה בבת אחת את הפוקוס למטען שסרטי האימה המוצלחים יכולים לשאת על עצמם. להפחיד אבל גם להגיד משהו תוך כדי, לפתות אותנו עם תבהלה ביד אחת ולהכות בפטיש החברתי ביד השנייה. מהבחינה הזו, "מסיבה סוף" לא מפחד להיכנס למבוך המתוחכם הזה - ומצליח לצאת ממנו בשלום.

מי שרוצה, יכול עדיין להתעקש שמדובר במותחן נעורים אפקטיבי ותו לא, אבל הצבתה של ספנסר בתפקיד הראשי, כמבוגרת אחראית לכאורה - שחורה שמטפלת בילדי הלבנים - מתכתבת באופן מובהק עם תפקידה ב"העזרה", ולוקחת אותו עוד שני צעדים למעלה. זאת סגירת מעגל אישית עבורה, והערת שוליים פיקנטית עבורנו, שרק מוסיפה לחווית הצפייה העמוקה גם כך.

אז על ספנסר דיברנו, אבל כולנו יודעים כבר מזמן שסרט אימה טוב חייב דמויות - והרבה (מישהו הרי חייב להיפגע פה, לא?) "מסיבה סוף" לא התקמצן עלינו בשחקני איכות ועומק, וזרק עצמות עסיסיות גם לדור העתיד. אליסון ג'אני ("הבית הלבן" לנצח), לוק אוואנס ("ההוביט", "מהיר ועצבני") וג'ולייט לואיס ("פסגת הפחד" של פעם ו"קמפינג" של היום) מייצגים נאמנה את הקבוצה הראשונה, ודאנטה בראון ("נשק קטלני"), מקאיילי מילר ("חשיפה לדרום") ודיאנה סילברס חתומים על השנייה. סילברס, אגב, מככבת בכל הרשימות העדכניות של "כוכבות לפני פריצה" וגם ב"חורשות את הלילה" שעלה לאקרנים בשבוע שעבר, אבל אחרי הסרט הזה יהיה כבר קשה מאוד לרשום לידה את המילה "לפני".

זה התחיל בידיעה קצת קריפית בארצות הברית, שבה הובהר שאחרי "מסיבה סוף" לא תרצו להיכנס יותר אף פעם למרתפים. זה המשיך באייטם קצת יותר מפורט על "טעות" שגרמה להזנת הטריילר של הסרט מול קהל מבועת של עשרות עוללים והורים שרק באו לראות סרט ילדים תמים באיפסוויץ' שבאנגליה. זה נגמר (בינתיים) בהצהרה דרמטית מפי דיאנה סילברס עצמה, שסיפרה כיצד מחקה כל זכר לחשבון הפייסבוק שלה לאחר שראתה את התוצאה הסופית של הסרט בכיכובה. "אני אפילו לא רוצה לדעת מה אפשר למצוא בפרופיל שלי מ-2013, אז פשוט מחקתי הכול כאילו זה לא קרה", הסבירה.

מה יש להוסיף? רק שסרט מתח ואימה שגורם לאנשים להגיב ככה הוא סרט שחייבים לראות איך הוא גרם לאנשים להגיב ככה.