מי מחוזק ומי מוחלש? התובנות של זוגות "חתונה ממבט ראשון" מהסופ"ש במדבר

הסופ"ש הזוגי של "חתונה ממבט ראשון" לא היה פשוט בכלל. פסיכולוגים ויועצי זוגיות יודעים שחופשות חג קשות לכל זוג - השהייה הממושכת בבית ביחד, בלי עבודה שתרחיק אותם למשך שמונה שעות זה מזה, ועם הפעילויות המשפחתיות האינטנסיביות שאמנם יכולות להיות מהנות אבל עלולות להרגיש גם כמו מועקה. בדומה ולהבדיל, גם הסופ"ש הארוך במדבר היה סוג של בוט-קאמפ לזוגיות הצעירה והשברירית של הזוגות בתוכנית.

הקרבה לזוגות האחרים, האופציה לראות את הדינמיקה שלהם, להשוות ולשאול שאלות קשות - האם אנחנו מספיק מחוברים, האם הם נוגעים אחד בשני יותר מאיתנו, והאם זוגות אחרים זכו בשידוך מוצלח יותר - הייתה קשה לאחדים, טובה למעטים ומאירת עיניים לכולם.

דווקא דקלה ואלון, הזוג שחווה הכי הרבה ריבים, יצאו מחוזקים מהסופ"ש. הם היו במיטבם. אלון פרח בנוכחות הזוגות האחרים, וכל התכונות החיוביות שלו, שאותן זכינו להכיר בתחילת הדרך, צצו שוב. הוא היה מצחיק, שרמנטי, פתוח, והצליח להכיל את דקלה ולייצג אותם כזוג בכבוד. כולם התאהבו בו בסופ"ש הזה, גם אנחנו, ולרוע המזל, גם דקלה. הפחד שלה, איך היא תיראה לזוגות האחרים, נרגע לגמרי, היא הצליחה ליהנות, ובדרך חזרה הביתה אמרה לאלון שהיא מפסיקה עם ההתפרצויות. זו הפעם הראשונה שראינו אותה לוקחת אחריות על ההתנהגות שלה. משמח בשבילה. ייאמר לזכותו שהוא היה מתוק אליה במיוחד ברגעים שבהם היא הייתה צריכה את זה, למרות שזה ממש לא אומר שהוא נמצא רגשית באותו מקום. האם אני מאמינה שלא יהיו יותר התפרצויות? ברור שלא. הדפוסים האלה מושרשים עמוק מכדי שמסקנה אחת שנאמרת בקול רם תספיק. ההתפרצות הבאה תגיע כשהביטחון שלה יתערער שוב, וזה יקרה בקרוב.

בת אל ויוגב הם הזוג היחיד שהגיע ללא רגשי נחיתות ובלי החרדה לגלות שהזוגיות שלהם פחות טובה משל אחרים. הם ידעו שלא משנה מה יביאו להם, הם ייראו כמו זוג טוב באופן יחסי, והם צדקו. כשמסתכלים על הסופ"ש הזה, הזוגיות שלהם הייתה הכי יציבה. הם שני האנשים שהיה להם הכי פחות מה להוכיח, וההתנהלות שלהם הייתה על מי מנוחות, כרגיל. יחסי הפלסטיק נטולי הקונפליקטים שלהם אפשרו להם לבלות בנעימים. האם הזוגיות שלהם העמיקה? לא. האם למדנו עליהם משהו חדש? לא. האם הם ניהלו שיחה מעניינת? לא. הזוגיות שלהם, למרות שהיא נראית מוצלחת להפליא, ממשיכה להתקיים בעיקר על פני השטח. אולי זה סוד ההצלחה שלהם. לפחות בינתיים.

ממש קיוויתי שמרוב פחד מהיונים והלטאות שירי תתרכך ותרצה קרבה עם לירן בלילה הראשון בחושה - אפילו אם זה רק בגלל שהיא מפחדת - זה לא משנה, העיקר לשבור את הסייקל הזה. הפירוד הפיזי שלהם כל כך מקובע בשלב זה, עד שזה לא משנה מאיזו סיבה הם יעשו סקס בפעם הראשונה. ככל שזה לוקח יותר זמן, יהיה לה יותר קשה לעשות את הצעד, ולירן בחיים לא יעז לגעת בה. זה היה קצת מאכזב, אבל מלבד זאת שירי הייתה במצב רוח הכי טוב שראינו אותה מתחילת התוכנית. היה תענוג לראות אותה מחייכת, חופשייה, ובלי הלחץ הזה שיוצא ממנה כשהיא לבד עם לירן.

נורא מתיש לראות את ההתנהלות היומיומית שלה איתו - היא עסוקה בלשמור על עצמה, חלילה לא להיות נחמדה מדי, כולה בלחץ שאם היא תחייך אליו בטעות זה יגרום לו לצפות למשהו שהיא לא יכולה לתת, ובו זמנית היא מרגישה אשמה על כך שהיא לא זורמת. כשהיא עם אנשים נוספים, מה שקרה גם כשהיו אצל ההורים של לירן, העול הזה יורד ממנה והיא הופכת להיות מי שהיא - בחורה מתוקה להפליא. אני ממש מקווה שהיא תצליח לשחרר בקרוב, למען כולנו, ובמיוחד למען לירן, כי כמו שגם היא אומרת, הוא באמת לגמרי ראוי.

אצל שרונה וליאור לא נרשמה תזוזה יוצאת דופן. הם סחבקים, רגועים וקלילים ונטולי רגשות, שזו ההתנהגות הרגילה של שניהם, התנהגות שמשמשת כבועת הגנה בינם לבין רגשות באופן עקרוני - הבועה הקולית שלהם מגנה עליהם מלחוות את הפחדים שאמורים לעלות על פני השטח בסיטואציה קיצונית שכזו, ומונעת מהם לחוות אינטימיות אמיתית. אמנם שרונה דיברה עם כל מי שהיה מוכן לשמוע על חוסר התקשורת שלהם, אבל גם כשהיא מדברת בפתיחות, כביכול, היא לא באמת נפתחת מספיק כדי להוציא את הכאב שלה החוצה, או אפילו על פגיעה מן העבר, זו שגרמה לה להיסגר. ובלי להיכנס למקומות האלה, לא תיתכן התקדמות או תובנה אמיתית.

למרות שחלה שם התקדמות מה, שני אלה הם עדיין התגלמות חוסר התקשורת. עידו, שכנראה נפגע עד עמקי נשמתו, סגר את הדלת, וגם את החלונות ואת פתחי הביוב. אורטל, שהקרבה לזוגות האחרים גרמה לה להבין שהיא צריכה לתת גז, כי מנצחים אותה, מנסה בדרכה הגמלונית לחדור את השריון שלו, ללא הצלחה יתרה. מישהו צריך להסביר לה את משמעות המשפט "מודה ועוזב, ירוחם". כשמישהו מודה באשמתו, משחרר את הקורבנוּת או את הכעס - יש סיכוי שירוחם על ידי אחרים. והיא רוצה, אבל פשוט לא מסוגלת. את הדבר היחיד שהיה יכול להמיס את עידו במצבו - אין לה.

הוא היה מתרכך בשנייה אם היא הייתה מראה לו קצת פגיעות, קצת צניעות, וקצת חולשה אנושית. אבל משום מה, למרות שהיא זו שגרמה לכל זה לקרות, היא עדיין מרגישה קורבן, מסתובבת כעוסה, וגם כשהיא מנסה להסביר שהיא מרגישה פגועה ורוצה תשומת לב, היא עושה את זה בצורה שלא מאפשרת לו להתקרב אליה. למשל כשהיא אמרה לו בדיעבד, בטון כועס, שהיא בכתה, הסאבטקסט היה שהיא מבקרת אותו על כך שהוא לא שם לב, שלא באמת אכפת לו, ושהוא לא עושה כלום. האגו העצום שלה מונע ממנה להגיד לו את הדברים כמו שהיא מרגישה אותם בתוך תוכה: "סליחה שהייתי איומה אלייך, אני מתחרטת על איך שהתנהגתי, תן לי עוד הזדמנות". בפועל היא ממשיכה לבוא בטענות ורק מחמירה את המצב. עידו בחור רגוע, רגוע מדי אפילו, אם כל הפאסיב אגרסיב הזה לא מוציא אותו מדעתו.

דודי וצוקית הם הזוג שיצא הכי מוחלש מהמפגש הזה. צוקית התחילה את הסופ"ש בהתקף היסטריה, שלמרות החינניות הפסבדו רוחנית-יוגיסטית שלה, שעובדת טוב בפלורנטין, היה קצת מביך. במיוחד בשביל דודי, שהוא טיפוס אחר לגמרי ממנה. אם בזמנים רגילים הוא מצליח לחבב את החופשיות המתאמצת מעט שלה, בסופ"ש הזה הוא גם היה תחת לחץ למצוא חן, וזה היה לו טיפה יותר מדי, במיוחד יחסית לבנות האחרות שם, שהן טיפוסים יותר "רגילים" ממי ששידכו לו. נראה לי שהוא רואה את עצמו בזוגיות עם מישהי יותר מיושבת ורגועה, כמו שירי, שרונה, או אורטל - למעשה כל אחת מהבנות הייתה מתאימה לו יותר, לפי דעתו. אני חושבת שדודי יצא מהסופ"ש הזה כשהוא מרגיש קצת מרומה, כאילו שידכו לו את הבחורה הפחות שווה מבין כולן, והוא לגמרי הראה את זה. הוא בחן את ההתנהגות של צוקית ללא הרף, חיפש אותה, ולגמרי לא ניסה ליהנות ממה שיש לה להציע. בתגובה, צוקית רק הפכה להיות יותר ויותר "חברותית" וקולנית, כדי להסוות את העובדה שהיא רואה שהיא מביכה אותו, עד לרמה שסיפרה אנקדוטות אישיות שלו, וניסתה להיות מגניבה על חשבונו, כאילו הם נמצאים עם חבורה של זוגות שמכירים זה את זה כבר שנים. זה היה מוקדם מדי ויותר מדי בבת אחת, והפער ביניהם, שתמיד היה להם לרועץ, הסלים. לפי איך שזה נראה בשיחה במכונית בדרך חזרה - דודי החליט, אולי לא במודע, אבל החליט, שזה לא מתאים לו.