בסוף השבוע הקרוב, בזמן שהמאמן האוסטרי אנדי הרצוג ימשיך להוביל את הנבחרת הכחולה-לבנה במוקדמות היורו, עולה לאקרנים שיתוף פעולה מפתיע נוסף בין ישראל לאוסטריה: "מבצע שלאגר", קופרודוקציה ראשונה מסוגה. התסריטאית, מעיין עוז, משלנו; הבמאי, האראלד זיכריץ, הגיע מן המדינה המרכז-אירופאית; זירת ההתרחשות היא על הגבול עם לבנון, וצוות השחקנים מעורבב, כמו גם השפה בה מדברת הקומדיה הזו, שמזגזגת בין עברית, ערבית וגרמנית.
העלילה מתרחשת במציאות בדיונית בה שורר שלום בין ישראל ולבנון, מה שלא כל כך מוצא חן בעיני הניצים מחרחרי המלחמה, והם עטים על ההזדמנות להצית את הסכסוך מחדש. היא מגיעה בדמותו של חייל או"ם אוסטרי המתהדר בשם הקליט באומשלאגר, ובמקום במילוי תפקידו, עסוק בעיקר בלקפוץ בין מיטות: יש לו בת זוג באוסטריה, יזיזה לבנונית וגם מאהבת ישראלית, חיילת בשם סיגל, אותה מגלמת מירב פלדמן.
קשה להאמין, אבל זה הסרט העלילתי הארוך הראשון בו מככבת פלדמן, שבעשור וחצי האחרונים כבר הספיקה להופיע בשלל הפקות בימתיות וטלוויזיוניות, וגם בסרט קצר משובח אחד, "ברבי בלוז" של עדי קוטנר, שזכה לתהודה בינלאומית ובין השאר גם השתתף בפסטיבל סאנדנס. אך למרות חיבתה למסך הגדול, שכללה גם שיעורים בהיסטוריה של הקולנוע אותם לקחה במסגרת התואר שעשתה בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, עוד לא כל כך יצא לה למצות את כישוריה בתחום. "מבצע שלאגר", אם כך, היה מבחינתה טבילת אש וגם סגירת מעגל, שכן רצה הגורל ובלי להתכוון לכך, המפיקים האוסטרים ליהקו לתפקיד דווקא אותה, שיש לה שורשים משפחתיים באוסטריה.
"מבצע שלאגר" גם יוצא דופן בהיותו דוגמה נדירה לסרט ישראלי העוסק בצבא, שכתבה אותו תסריטאית, והוא מציג מבט אחר על יחסי הכוחות המגדריים בתוך המערכת הזו. "מאוד מצאה חן בעיני הקריצה שהתסריט עושה", מספרת פלדמן בריאיון לוואלה! תרבות. "הוא מציג איזושהי תמונת מצב אבסורדית של אישה בתוך מערכת גברית מיליטנטית. זאת דמות שהיתה אמורה להיות במקום נשלט ומוחלש, אבל היא בעצם שולטת. היא חזקה במקום מוחלש. חוץ מזה, מאוד אהבתי את הצורה בה התסריט מתעסק בסכסוך. אנחנו כל כך חיים את הכאוס המדיני והביטחוני במציאות היומיומית, והנה מגיע סרט שנוגע בנושאים המורכבים בצורה מקלילה מאוד. התחברתי למקום הזה".
צפו ב"ברבי בלוז", הסרט הקצר המשובח והחשוב בכיכובה של פלדמן.
ומה אהבת בדמות?
"היא לכאורה מנהלת רומן עם באומשלאגר רק כדי להתקדם במערכת, אבל לא האמנתי לה עד הסוף שהכל זה באמת רק מתוך הרצון הכפייתי להתקדם. לדעתי, היא גם אחת שאף אחד לא סופר אותה ולא רואה אותה, והיא רוצה שיראו אותה. כשמגיע מישהו אחר, ההתאהבות באותו אאוטסיידר שונה היא מבחינתה הזדמנות שסוף כל סוף ישימו אליה לב. זה משהו שניסיתי להכניס בתת-מודע שלה, שלא הכל זה משחקי שליטה וקידום, אלא שיש כאן גם רצון לא להיות שקופה".
האם השירות הצבאי שלך שימש אותך לעבודה על התפקיד?
"אני לא עובדת בצורה הזו. אני לא אוהבת לקחת זיכרונות כאלה או אחרים ולהטמיע אותם בתוך הדמויות. מאוד חשובה בעיני ההפרדה בין החיים האמיתיים שלך ובין התפקיד. מה שכן, השירות הצבאי שלי היה תקופה משמעותית וחשובה בחיי. הייתי בלהקה צבאית, בחיל החינוך. יצא לנו להופיע בהמון בסיסים, כולל מוצבים נטושים עם עשרים מילואמניקים ובלי חשמל, ובילינו איתם את היום ושימחנו אותם, ואז הבנתי את הכוח שיש באמנות ואת ההשפעה ואת האפקט שיש לה. בצבא הפנמתי סופית שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי. אולי אני תמימה, אבל אני מאמינה שבעזרת האמנות, אנחנו מסוגלים לייצר איזשהו שינוי".
ב"נבסו" את מגלמת ישראלית שמנהלת רומן עם צעיר שמוצאו אתיופי. ב"מבצע שלאגר" את יהודייה בסיפור אהבה עם נוצרי. במסגרת האמונה שלך באמנות עם אג'נדה, היה לך חשוב להציג סיפורים על אהבה שאין לה צבע או דת?
"באתי לאודישן של 'נבסו' עם אג'נדה. מאוד רציתי את התפקיד כי אני יודעת באיזה מדינה אני חיה והבנתי שיש לי זכות להיות דוברת של נושא חשוב, שמפחדים לדבר עליו. כשאתה צעיר, אתה במרדף על תפקידים ולוקח את מה שיש, כי אתה רק רוצה לעבוד. ככל שאתה צובר ניסיון, אתה מתחיל לחפש את המקומות דרכם אתה באמת יכול להגיד משהו. אני חושבת ש'נבסו' שופכת אור על נושא שמוטל עליו המון חושך, ואולי גם הביאה לאיזשהו שינוי. עם זאת, בתחילתו ובסופו של יום, עדיין יש לנו כאן סדרה המתעסקת בקהילה שמופלה ונאבקת להשתלב בחברה, במקום שפשוט תהיה מציאות שבה הקהילה הזו היא חלק מהחברה".
את בטח מקבלת המון תגובות ברחוב.
"בעיקר ניגשים אליי המון הורים, שמשתפים אותי שאנחנו נורא מזכירים להם את הבת שלהם ואת החתן שלהם. כן, הסדרה הזו הצליחה להיכנס ללב להרבה בתים בישראל, ומדהים גם לראות איך הידהדה בעולם".
שטפת את היד שנגעה בפסלון האמי?
"מה כבר אפשר להגיד על זה? מדהים, זה באמת מדהים שיצירה ישראלית מקורית מהדהדת ככה".
בתחילת הסרט, אנו פוגשים לראשונה את הדמות בגילומה של פלדמן כשהיא נחטפת לכאורה בידי הקצין האוסטרי, במה שמתגלה כסתם משחק מיני ביניהם. אני שואל את השחקנית אם היא לא חוששת שיש כאלה שיראו בזה בדיחה בטעם רע. "קצת מוזר לי שאתה שואל את השאלה הזו", היא עונה. "יש כאן סצינה בה אישה שולטת בגבר על ידי זה שהיא מאפשרת לעצמה להיות נשלטת. בוודאי שזה יעורר דיון וזו המטרה, אבל אז אתה כאילו אומר לי 'אבל את אישה!', אז מה? אתה גבר ומקבל לגיטימציה מתוקף היותך גבר, ואילו אני נשפטת על אמות המידה שלי כאישה. אני לא חושבת שהיית שואל את השחקן האוסטרי על זה שהוא מראה את איבריו או שהוא עושה אקטים מיניים מסוימים. אני בעד לעשות תפקידים כאלה, עד שיפסיקו להתערער מכך שנשים עושות תפקידים כאלה. גבר לא צריך לעשות מהפכה על המעמד שלו".
הזכרנו בתחילת השיחה את השורשים האוסטריים שלך. את מרגישה בשנים האחרונות שבגלל שאת בלונדינית וקוראים לך פלדמן, את צריכה להוכיח בתעשייה שאת לא פריבילגית?
"אגיד רק דבר כזה: יש היום שיח של פילוג. יש אווירה כללית של שיח נורא מתסיס ומסית, אלים ומתלהם. שוב, אולי אני תמימה, אבל אני בעד לתרום לשיח חיובי. יש היום אווירה בה אנשים לא יכולים להגיד את דעתם, אם היא לא תואמת לדעת הכלל. אני בעד שכל אחד יגיד את דעתו ויילך עם האמת שלו, בטח אם היא מובילה לערכים חיוביים".
למה היה חשוב לך במסגרת הלימודים להעמיק גם בצד התיאורטי?
"היה לי מאוד חשוב לשלב גם מקומות שמרחיבים את האופקים. אני מתחברת לדברים גם ממקום שכלתני. חוץ מזה, אני מאוד אוהבת ללמוד. אני כבר בתחילת שנות השלושים לחיי, עם קילומטרז' ארוך של עשייה, ואני עדיין לומדת כל הזמן. אני מתאמנת באופן קבוע אצל המורה שלי למשחק, ערן פסח, ולוקחת סדנאות כל שישי בבוקר. אני אוהבת ללמוד, זה מאוד חשוב".
השיחה מתקיימת כשבצידה של פלדמן מונח המחשב הנייד עצום הממדים שלה, עליו היא כותבת כעת יחד (עם גיא סידס) את התסריט הראשון שלה, אותו מגדירה כ"סרט קומי עם אנסמבל נשי".
עד כמה זה כיף לכתוב, מתשע עד עשר?
"זה תלוי ביום שאתה שואל. יש בכתיבה משהו מאוד חשוף, שגם מאוד טרי לי, אבל אני הרי אוהבת ללמוד דברים חדשים".
באחד מרגעי השיא של הסרט את מככבת בצד להקת עזים. איך היה לשחק איתן?
"המעניין שגם בפרק הראשון של 'נבסו' היתה עז. כנראה שיש לי דינמיקה טובה עם פרטנרים שהן עז".
את חושבת? גם הן יגידו את זה עלייך?
"הן בטח יגידו שגנבתי להן את הפוקוס".
