הטוב
יצא לי לשמוע הרבה דעות בין צופי הישרדות האדוקים, חלקן קיצוניות וחלקן פושרות, וגיליתי שבמקרה של נעמה זה או לכאן או לכאן. יש את אלה שמתים עליה, כי היא אלילה, ויש את אלה ששונאים אותה, כי היא אסטרטגית, קרה, ועובדת על אנשים תוך כדי פעולה. לדעתי היא דוגמה מדהימה לחוכמה נשית. היא משחקת תקיף אבל בלי להביא לאף אחד עצבים, החלטי אבל לא תוקפני, מצליחה להשיג כמעט את כל מה שהיא רוצה בלי להוריד מעצמה ובלי לריב עם אף אחד, עוברת מצבים חברתיים קשים תוך כדי מהלכים על אנשים שהיא מחבבת, ולמרות שהיא כמעט תמיד מצליחה היא נשארת מוחזקת וענווה ולא עפה על עצמה. במועצת השבט, למשל, היא לא אמרה מילה אחת עד שפנו אליה בניגוד לשמחה שחפרה וחפרה וחפרה.
תנו לי להגיד לכם משהו - נעמה היא הכל חוץ מקרה. אנחנו פשוט לא מסוגלים לעכל אישה חזקה, ויש גם נטייה ישראלית, לחשוב שמשהו לא תקין אצל כל מי שלא כל מילה שנייה שלו היא "כפרה", "חיים שלי", וכל עשר דקות פורץ בבכי כי הוא מתגעגע לאמא ולילדים ולאבא העיוור שלו תוך כדי שהוא עושה למצלמה לב עם הידיים. לא יודעת למה אנחנו כל כך אוהבים בכיינים. אבל מה שאני כן יודעת הוא שכשאנשים רואים אישה אינטליגנטית, עם כוח, שלא נשפכת כל שנייה לכל הכיוונים ועוסקת בצחקוקים, הנטייה היא ישר לקטלג אותה כקרה או רעה. מה שעצוב הוא שברור לי לגמרי שאם גבר היה מתנהג בדיוק ככה הוא היה מועלה על נס והיו קוראים לו אסטרטג, וגבר-גבר גיבור בעל-בית. אולי זו הסיבה שרוב המנצחים בתוכניות ריאליטי ישראליות הם שיבוטים מנהמים אחד של השני, שטנץ שהמשותף ביניהם הוא סניקרס גנריים, עילגות והומור חומוסיות.
הרע
העומס, העומס. אני נחנקת. יש יותר מדי פריטים קסומים על האי. מועצת השבט נראתה כמו נחלת בנימין ביום שלישי. איזה תכשיט לא היה שם? הייתה שרשרת חסינות, היו שני צמידי וטו, היו שני מאובנים, לפידים, שרביטים, כתרים, והרבה יותר מדי אנשים. בהדחה הקודמת, כשלונא לא הלכה, ממש התבאסתי. גם על ההדחה הזאת הייתי חמה, אבל המאובנים האלה נדבקו אלינו כמו הרפס עמיד לזובירקס, וגם שמחה לא הודחה. וממש ממש הגיע לה.
הבחורה שרדה עד עכשיו, נשארה הרבה יותר ממה שחשבנו ובטוח יותר ממה שהיא חשבה. כבר מזמן היא שכחה שאילולא ג'ובאני היא לא היתה מגיעה לפרק השלישי. זאת האמת, והיא לא תשתנה גם אם היא תדבר על עצמה עד מחר בגוף שלישי ותקרא לעצמה שמחה גואטה. גם כן זאת, חושבת שהיא ג'יי-זי. כל כך עלה לה לראש שהיא לגמרי איבדה את הצפון, ועכשיו לא רק שהיא שגרירת דימוי הגוף העולמית, אלא גם משדרת ב-FM כאילו היא לפחות מרטין לותר קינג הלבנבן. כל שנייה היא צריכה למסור מסר לאומה, מסתובבת על האי כאילו היא הבוס של גיא זו-ארץ. היא יהירה, וגם אין לה בושה להגיד משפטי איומים כמו "אני אדאג שתשבי בווילה ותאכלי שניצלים". סירייסלי שמחה? את תדאגי?
אני מבינה שג'ובאני שבוי בקסמה איכשהו, למרות שאין לי מושג איך גם לו לא נמאס כבר מזמן, אבל כל השאר כבר רצו שהיא תעוף כבר. סופרים את הקולות, היא מקבלת את רובם, ועוד פעם המאובן הזה שבסוף היא כן הלכה להביא - למרות שנעמה וליהיא טחנו לה במוח שלא כדאי לה כי שקד יגנוב לה - השאיר אותה. האמת, כל הכבוד לה שזיהתה שמחרטטים אותה, אבל עכשיו נצטרך לשמוע את שמחה עוד לפחות חודש מתבכיינת ומדברת על הבגידה שהיא מרגישה, ומסבירה שהיא לא שוכחת וכן סולחת, או מורחת ולא שולחת, או ההיפך, לא זוכרת. לונג סטורי שורט, כבר שתי הדחות שהמודחים לא הולכים הביתה - מה נשמע? מה, המושבעים לא בודדים? לא הגיע הזמן שהיד עם המקרופון של דה וויס תצא מהאגם ותיתן למישהו קטנה בראש? משהו חייב לקרות שידלל קצת את האוכלוסיה על האי, כדי שנגיע לגמר במהרה בימינו. אמן.
ה"למה מה קרה"
חוסר המודעות של אירה דולפין, שהתכווצה במקומה כשמני השווה אותה לעצמו וקרא לשניהם 'צפים'. מה היא חושבת? שהיא מפגינה אישיות מרשימה? כולה גאה שהכינוי 'פוטין' נדבק אליה, כאילו יש סיכוי שהיא מפגינה עוצמה אדירה בחוץ ורק פה לא, כי בכניסה לפיליפינים נשרה לה האישיות והיא הפכה חדלת אישים כמו רובוטריק מקולקל. יותר הגיוני שהמיתוס הזה נוצר על ידי מתאמנים שהיא צעקה עליהם לעשות עוד דד-ליפט ועזרה להם לרדת שני קילו. אין לה חברים, אין לה אויבים, אין לה בריתות, ובחיים לא שמעתי אותה מחזיקה דעה ברורה יותר מיממה - אין יותר עלה נידף ממנה. לא נעים, אבל מני צודק. לא שיש לו סיכוי לקחת את הגמר או משהו. אחד מהם צריך ללכת ומהר, כי לא הגיוני שהם עדיין במשחק כששחקנים כמו ג'וזי וברקובר יושבים משועממים בחבר המושבעים ואוכלים טחינה.
חוכמת השבט
"אנשים עפים מהישרדות עם פסלוני חסינות בתיק. כי הם סתומים" - נעמה. העורב בעל שלושת העיניים של האי
"גירל פרנד, אני שולחת אותך הביתה, תפסיקי לעזור לי" - ליהיא, סוף סוף מנצחת במשימה בלי כוונה
"אני עשיתי את שלי" - שמחה. כולנו מסכימים איתך
"צריך להודות להורים שלי" - שמחה. תודה לכם, באמת
"הכל נראה לי כל כך חובבני מסביב שאני חייבת להתערב" - נעמה. אז התערבת, ערבבת ובסוף שמת מני בכד? מה הלו"ז?
"השכם להורגך השכם להורגו" - מני. אבל אם שניכם משכימים באותה שעה לא תיפגשו באמצע הדרך? רק שואלת את המלומד
"להבדיל משקד, שחושב שהוא חכם" - מני. לא, אתה