אורי שמאלי, סם שפיגל - "חוף המועד"
הסרט התיעודי היחיד מבין החמישה הוא פנינה נפלאה של ממש, שאפשר להזכיר בנשימה אחת עם קלאסיקות כמו "כרוניקה של קיץ" או "גן עדן" של רן טל. הבמאי הצעיר משוחח כאן עם רוחצים ורוחצות בכנרת, ועד כמה שזה נשמע פשוט - ככה זה מורכב, חכם ומצליח לענות על השאלה, "מה ישראלי בעיניך?".
מה היתה ההשראה ליצירת הסרט?
"תמיד אהבתי קולנוע דוקומנטרי. אני זוכר שבשיעור של יאיר לב, בסם שפיגל, הוא הקרין לנו את 'ברודווי. הים השחור' של ויטלי מנסקי - סרט שמראה את העם הרוסי במיטבו ובמערומיו מנקודת המבט של חוף בים השחור. הסרט הזה גרם לי לתהות מה התשובה הישראלית לאותו חוף, מה מביא אליו את כל גווני האוכלוסייה ומוציא החוצה את הישראליות במיטבה. הכנרת היא הביצה שלנו: מקום שיש לו משמעות אדירה עבור כל אחד ואחת מאיתנו".
למה חשוב לך שיראו את הסרט על מסך גדול?
"'חוף המועד' הוא סרט מקום, שזה ז'אנר בפני עצמו שהמטרה שלו היא לתת תחושה אמיתית ככל האפשר של המקום כפי שחש אותו הבמאי. רק על מסך גדול אפשר להרגיש את התחושה אותה ניסיתי לייצר - את השמש הקופחת, את הרוח החמה והנעימה של אחר הצהריים ואת השיזוף הכל כך ישראלי. אנשים שיצאו מהקרנות קודמות של הסרט אמרו שהם הרגישו שהשתזפו במהלך הצפייה, וזה הדבר הכי יפה שאפשר היה לומר לי".
מה היה האתגר הכי גדול בזמן עשיית הסרט?
"האתגר הכי גדול היה למצוא את האנשים. מרבית המצולמים בסרט לא ידעו שהם עומדים להצטלם באותו יום, וכמוהם, גם אני לא ידעתי את מי אני עומד לצלם. האתגר היה להסתובב על החוף, ללכת הלוך ושוב, לשוחח, להתבונן, ולנסות לזהות את אלה שיסכימו להצטלם ויביאו את עצמם בלי מסיכות ובלי העמדת פנים. כמובן שלבסוף לא כולם נכנסו לסרט, אבל באיזשהו שלב האתגר הזה נעשה ממכר עבורי והרגשתי שאני יכול לצלם את הסרט עוד שנים".
מה הסדרה האהובה עליך בנטפליקס?
"האמת שנתקלתי לא מזמן בסדרת טבע חדשה של נטפליקס - 'Our Planet', דייוויד אטנבורו האגדי מקריין וזה מצולם פשוט מדהים - עוד לא ראיתי סדרת טבע שמצולמת כל כך יפה".
מה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לך כשאמרת שאתה סטודנט לקולנוע?
"לפעמים במהלך שיחות אינטלקטואליות יחסית עם אנשים אני נשאל מה למדתי. כשאני עונה 'קולנוע', אז התשובה שמגיעה היא 'אה, אז אתה לא מבין בזה'. זאת הנחה ממש בעייתית. אנשי קולנוע חייבים להיות אנשים חושבים, סקרנים, בעלי תחומי עניין רבים, בעלי יכולת הבנה. עם הזמן יצא שם ללימודי הקולנוע כאילו זה מקום לאנשים שכל מה שמעניין אותם זה הם עצמם - וזאת טעות חמורה".
שמר גאון בראבא, מנשר - "סינדי"
דרמה חכמה זו, בכיכובן של נועה אסטנג'לוב ודני שטג, עוקב אחר מסעה של נערה שלא עומדת בציפיותיו של אביה, רפתן שמרן, הלוקח אותו למסע בו הוא לכאורה מנסה למכור פרה, אבל בעצם מוכר אותה.
מה היתה ההשראה לסרט?
"בלימודי קולנוע נזכרתי פתאום באיזה אירוע מהעבר שכנראה עד לאותה נקודה ממש רציתי להדחיק: אבא שלי לוקח אותי לחצר האחורית במושב, לסככה ישנה שפעם הייה רפת פרות, ושוקל אותי על המשקל של העגלים לוודא שלא השמנתי. מהזיכרון הזה של המשקל נולד הסיפור של הסרט, ואחר כך חשבתי על ההקבלה בין פרות ונשים: פרות ברפת צריכות להיכנס להריון, להמליט, לתת חלב, וכשזה נגמר שולחים אותן לשחיטה. גם נשים כל הזמן נדרשות לאיזה פונקציה: תהיי רזה, תתחתני, תלדי, תניקי. אישה שבוחרת לא להתחתן או לא ללדת נתפסת כאילו משהו אצלה פגום. נוית, הגיבורה של הסרט, קצת מלאה וגמלונית. בעיני אבא שלה, היא לא מספיק 'בת', אף אחד לא ירצה אותה, היא סחורה סוג ב'. אם נוית הייה ברבי בלונדינית רזה ושותקת, אבא שלה לא היה אומר לה לרקוד מול סוחר בשר ערבי שהיא לא מכירה".
למה חשוב לך שיראו את הסרט על מסך גדול?
"לעשות סרט זאת מלאכה מושקעת ומפורטת, ורק באולם הקולנוע, המקום השקט והמרוכז האחרון על כדור הארץ, אפשר באמת להבחין בכל הדקויות. אנשים לא מאמינים שסרט קצר יכול לדרוש עבודה של שנתיים, אבל השקעתי בסרט הזה כל כך הרבה. בעידן ה'תן לחטוף איזה קליפ בתור לרכבת', אולם הקולנוע הוא באמת שמורת הטבע האחרונה".
מה האתגר הכי גדול בזמן עשיית הסרט?
"לא לתת לאנשים אחרים לבלבל אותך! הרי בתהליך הארוך, בעיקר אם את בתחילת הדרך, כל כך הרבה אנשים טובים עם כוונות טובות מנסים לעזור לך בעצות ודעות, והאתגר הוא לזכור את הדבר שהניע אותך בתחילת הדרך, הדבר הפנימי הראשוני שרק את יודעת ומרגישה. אם הייתי מקשיבה לאחרים, הייתי כבר מזמן מתפשרת, מתחתנת עם האיש הלא נכון, מביאה יותר מדי ילדים ולא עושה סרטים".
מה הסדרה האהובה עלייך בנטפליקס?
"אין לי נטפליקס. אני בצום סדרות. לא רוצה להתמכר לשום דבר, עד שנפטרתי מהסיגריות... אני לא רוצה שהשיא של היום שלי יהיה לראות עוד פרק בסדרה על הספה בעשר בלילה אחרי שהילדים נרדמו. אני רוצה שהשיא שלי יהיה בבוקר! ובכלל, אני מתעקשת שהשיא יהיה בחיים שלי ולא על המסך בחיים של מישהו אחר. אני יודעת שזה נשמע מנותק, אבל לא אכפת לי".
מה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לך כשאמרת שאת סטודנטית לקולנוע?
"הייתי די.ג'יי יותר מעשר שנים ואחר כך ערכתי מוזיקה ברדיו. רק בגיל 38 התחלתי ללמוד קולנוע. מסביב אמרו לי, 'מה קולנוע עכשיו? זה לא קצת מאוחר? ספילברג התחיל בגיל חמש עשרה'. בכיתה, בבית ספר לקולנוע, הייתי יותר מבוגרת מהמורה. אני, כרגיל, חושבת הפוך: בשביל לעשות קולנוע, לדעתי, את צריכה להגיע לאיזו בשלות פנימית, עם יכולת לראות את התמונה הרחבה. בגיל 43, אני מרגישה שזה בדיוק הרגע הנכון בשבילי".
ירדן ליפשיץ לוז, מכללת ספיר - "נתק"
הדרמה המחוספסת הזו, שהשתתפה לא מכבר במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן, עוסקת ביחסים המורכבים בין נערה לאביה.
מה היתה ההשראה ליצירת הסרט?
"מערכת היחסים שהיתה לי עם אבא שלי בתור נערה מתבגרת. הסרט הוא למעשה חלק מניסיון לסגירת מעגל לא פתור שקיים בחיי, בעקבות ניתוק הקשר עמו לפני 15 שנה ועם מותו לפני שמונה שנים. מרבית הסצנות הן אירועים שקרו באמת, ומערכת היחסים בין הדמויות דומה מאוד לזו שהיתה שלי".
למה חשוב לך שיראו את הסרט על מסך גדול?
"שירגישו את האינטנסיביות והלכלוך של הסרט. הוא צולם בכישרון רב בידי עומרי אוחנה, ודאגנו שהאסתטיקה תייצר חוויה לא נעימה אצל הצופה. על מסך גדול, מרגישים את החוויה במלואה".
מה היה האתגר הכי גדול בזמן עשיית הסרט?
"חוץ מזה שעשיית סרט היא דבר כמעט בלתי אפשרי, והתחושה היא שכל היקום מתכנס כדי שזה לא יצליח, את רובו צילמנו בדירה של אמא שלי, בה גם גדלתי. הסיטואציה היתה מורכבת מכמה סיבות: גם בגלל שכל כך הרבה אנשים הסתובבו בדירה לא גדולה מדי במשך כשישה ימים אינטנסיביים שבכל אחד מהם צילמנו במשך 15 שעות, אבל בעיקר בגלל שהסרט נוגע ברגעים מהילדות שלי, וכולם חוו את האינטנסיביות הרגשית. החדר שלי הפך להיות 'חדר הבכי', וכל מי שהיה צריך להתפרק נכנס לשם, מיותר לציין שהרבה מאוד אנשים בילו בו את הזמן הפנוי שלהם".
מה הסדרה האהובה עלייך בנטפליקס?
בגדול אני חולת נטפליקס, אחת האהובות עליי ביותר היא 'Making a Murderer', וסיימתי עכשיו את 'When They See Us' שהייתה פשוט כואבת ומדהימה.
מה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לך כשאמרת שאת סטודנטית לקולנוע?
"שאלו מתי אני מביימת את סרט הפורנו".
יותם קניספל, בית ברל - "בחורה עם מזלג בעולם של מרק"
בשעה שרוב סרטי הסטודנטים, כמו גם רוב הסרטים הישראלים, נוטים לדכדך - הסרט הזה דווקא מרים ומצחיק, אם כי זה לא מונע ממנו לעסוק גם בנושאים עצובים. לפסטיבל הנוכחי הוא מגיע אחרי שקטף פרס בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, וגם נבחר להתמודד במסגרת פרסי אופיר.
מה היתה ההשראה ליצירת הסרט?
"גרתי בסבלט בדירה מתפרקת ששנאתי בלב שוק לוינסקי עם רעש שהטריף לי את השכל. בין צעקות, צפירות ובאסטות טרוקות, הדבר היחיד שאהבתי בדירה היתה המרפסת מעבר לכביש, כי לפעמים ישבה בה בחורה מסתורית עם נטייה לקרוא ספרים עם הגב לרחוב. לא באמת יכולתי לדבר איתה כי היינו רחוקים, אבל ההיכרות הזו סיקרנה אותי, כי קשר עין בין מרפסות הוא מרחב קולנועי מעניין. כתבתי את הדיאלוג שהייתי רוצה לנהל עם השכנה. ידעתי שאני רוצה לכתוב על דמות שיש לה הרבה אהבה לתת אבל אין לה למי. לכתוב את התסריט היה הדבר היחיד שעזר לי להשתיק את הרעש מהרחוב, אז דמיינתי נאמברים מוזיקליים כדי לברוח אליהם. כשהבנתי שאת כל הכתיבה העברתי עם אוזניות, היה לי ברור שזה הולך להיות סרט מוזיקלי".
למה חשוב לך שיראו את הסרט על מסך גדול?
"כי זה סרט כיף שקודם כל נועד להרים, וחוויה כיפית תמיד מיוחדת וסוחפת יותר כשחולקים אותה עם אחרים באולם, וגם בגלל המוזיקה ועבודת הסאונד המוקפדת - עבדנו קשה כדי שהוא יישמע נכון, וכל הרמקולים באולם מגלמים תפקיד. חוץ מזה - אני באמת ממליץ לצופים לבוא לראות סרטים קצרים בפסטיבל הסטודנטים, ולא רק את זה שלי. לרוב, זו הזדמנות נדירה לתפוס עבודות מעניינות של יוצרים בועטים".
מה היה האתגר הכי גדול בזמן עשיית הסרט?
"כמה ימים אחרי הצילומים גיליתי שחומרי הגלם נמחקו בגלל תקלה בייצור - תקלה נדירה מאוד. אפילו מהמפעל הודו שהסיכוי שזה יקרה לשני הארד דיסקים נפרדים הוא אחד למיליון. במעבדת חילוץ החומרים היו מעורפלים לגבי סיכויי ההצלחה שלהם. אחרי עשרה ימים של המתנה ואלכוהוליזם, נפרדתי מהסרט והשלמתי עם מותו, אבל אז צלצלו מהמעבדה ואמרו לי ש'סיימו את הניתוח' ושהם לא יודעים כמה הצליחו להציל, אז שאבוא לבדוק.
"תפסתי את האוטובוס הראשון לשם ורק בתחנה השלישית הבנתי מי שושבת שורה לפניי, עם הגב אליי: זו היתה השכנה מהמרפסת. כן, אותה אחת מהדירה ממול לזו שגרתי בה לרגע, לפני שנה וקצת. דווקא היא נסעה איתי באוטובוס בדרך לגלות אם הסרט ניצל, דווקא היא, שמלכתחילה הציתה את הרעיון שלו בלי שידעה".
מה הסדרה האהובה עליך בנטפליקס?
"אני חנון של דוקו פשע, אז 'Evil Genius' המצוינת, ואם אפשר להמליץ על עוד אחת, אז 'Losers', על מקרים של כישלונות בעולם הספורט, כל פרק עוסק בענף אחר, וזו סדרה עשויה היטב שגם משאירה את הצופה עם תפיסה מפוכחת לגבי המונח 'כישלון'"
מה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לך כשאמרת שאתה סטודנט לקולנוע?
"אוקיי, אבל ממה אתה מתפרנס?"
דקלה זקס, בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה על שם סטיב טיש, אוניברסיטת תל אביב - "בבונג"
סרט מפעים, המזכיר בצילום השחור-לבן שלו (של גיא רז) ובכלל בתכניו ובסגנון עשייתו את הבמאי הצרפתי חביב הסינמטקים פיליפ גארל. הנושא הוא בדידות וניכור בעיר הגדולה, אבל בתוך כל המלנכוליה יש גם כמה חילופי דיאלוגים שנונים ומצחיקים להפליא, ונוסף לזאת מציגה הדרמה תגלית נפלאה באחד התפקידים הראשיים - מאי רופ.
מה היתה ההשראה ליצירת הסרט?
"קשה להצביע על דבר אחד או אפילו על כמה דברים. מדובר בחוויה כללית".
למה חשוב לך שיראו את הסרט על מסך גדול?
"כשזה מגיע לסרטים קצרים, ההזדמנויות לראות את הסרט שלך על מסך גדול מצומצמות מאוד, כך שכל הקרנה הופכת לאירוע".
מה היה האתגר הכי גדול בזמן עשיית הסרט?
"להגיד שזהו, הוא סגור".
מה הסדרה האהובה עליך בנטפליקס?
"איש משפחה".
מה הדבר הכי מעליב שאי פעם אמרו לך כשאמרת שאת סטודנטית לקולנוע?
"'שיהיה בהצלחה'".
לשעות הקרנה וכרטיסים ראו האתר הרשמי, בו גם תמצאו עוד פרטים על הפסטיבל.