פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המוסד מת מצחוק: מזמן לא היה סרט ישראלי מצחיק כמו "המוסד"

      "המוסד", קומדיית הריגול בכיכובו של צחי הלוי המצוין, צפויה להיות הלהיט המקומי הגדול של הקיץ, ואפשר להבין למה: מדובר בסרט מצחיק ביותר, המספק מינון מרשים של דאחקה טובה אחת לשתי דקות

      המוסד מת מצחוק: מזמן לא היה סרט ישראלי מצחיק כמו "המוסד"
      יונייטד קינג
      דירוג כוכבים לסרטים -3.5 כוכבים (עיבוד תמונה)

      מכל הפארודיות שביימו האחים צוקר וג'ים אברהמס בשנות השמונים, "טיסה נעימה" נחשבת לקלאסיקה הגדולה מכולן וסדרת "האקדח מת מצחוק" להצלחה המסחרית הכי גדולה. אך הסרט הכי מצחיק שיצרו הוא דווקא "סודי ביותר", שאמנם נכשל בזמן אמת, אבל גם שלושה עשורים לאחר צפייתו, נותר מבריק ומענג - גאונות קומית צרופה.

      "סודי ביותר", כזכור, היה קומדיית ריגול, ואף שהסוכנויות החשאיות למיניהן ממלאות מקום מרכזי בחברה הישראלית עוד יותר מאשר בארצות הברית, לא ראינו על המסך הגדול שלנו קומדיות שושואיסטיות תוצרת בית. זה קורה רק עכשיו, הודות ל"המוסד" של אלון גור אריה, שעלה לאקרנים בסוף השבוע ולפי התגובות בהקרנות טרום-הבכורה וברשתות החברתיות, מסתמן שישבור קופות ויהיה הלהיט המקומי הגדול של הקיץ.

      גור אריה ביים את הסרט וגם כתב אותו בהתבסס על "המוסד הסגור", סרט קצר פרי עטו שעלה בסינמטקים בשלהי העשור הקודם ומאז הוקרן מאות פעמים והפך לפולחן. לצורך הגרסה המורחבת, הוא נעזר בקליברים בסדר הגודל של אבי נשר, שהיה כאן עורך תסריט, ולא אחר מאשר דיוויד צוקר בכבודו ובעצמו, חלק חשוב בטריו שיצר בזמנו את "סודי ביותר" ושאר הפארודיות הקלאסיות, והתנדב לשמש יועץ אמנותי מיוחד.

      המוסד (יח"צ , יונייטד קינג)
      הגיע הזמן לשובר קופות מקומי. מתוך "המוסד" (צילום: יח"צ)

      ב"סודי ביותר" כיכב ואל קילמר וכאן זהו חתיך אחר, צחי הלוי, שמכיר את כוחות הביטחון היטב - גם מן הרקע האישי והמשפחתי שלו, וגם מהופעותיו בסרט "בית לחם" ובסדרה "פאודה", שהיו כמובן רציניים הרבה יותר. פה, הוא מגלם דמות מהסוג שאנו מכירים מן הקומדיות של צוקר: מקצוען שנושא באחריות רבה, אבל מתגלה כדביל מוחלט, אז שאלוהים יעזור לכולנו. במקרה זה, הוא סוכן מוסד שכבר במערכה הראשונה נקלע לתאונה מבצעית בגשר המיתרים, במהלכה מת שותפו וחברו הטוב (טל פרידמן), החוזר לחיים כאדם-רובוט. השניים נדרשים להציל את המדינה מאיום של טרוריסטים מסתוריים הנהנים להשתעשע בהתמכרות שלנו למכשירים ניידים, ולמרבה המזל, זוכים לעזרה מסוכנת אמריקאית מוכשרת מהם בהרבה, בגילומה של אפרת דור.

      קשה לעשות קומדיה; קשה עוד יותר ליצור כאן, עם המשאבים המוגבלים של התעשייה, תוצר בז'אנר הריגול, על כל המרדפים והפיצוצים שיש בו; וקשה גם לפעול בתוך סוגה כה נדושה, שכבר לפני שלושים שנה הגיעה לשיא שלה. כל חריקות השיניים הללו בהחלט ניכרות ב"המוסד", אבל הוא מצליח להתגבר עליהן בזכות שלוש מעלות.

      קודם כל, הסרט מיטיב לספק את הלחם והחמאה של תוצרים מסוגו: הוא פשוט מצחיק ללא הפסקה. בהשראת הלהיטים של צוקר וככל הנראה גם "משפחת סימפסון", שאף מאוזכרת ישירות, ההומור תוקף מימין, משמאל ומכל פינה. כך, למשל, אם הדמויות נכנסות למעלית - אז אל תפספסו את מה שכתוב על הקיר שלה, כי גם בו מסתתרת בדיחה. בסופו של דבר, "המוסד" מספק מינון מרשים של דאחקה אחת טובה לפחות כל שתיים-שלוש דקות, אך כמיטב המסורת ממנה שאב השראה, בכל זאת מוצא זמן למרחב נשימה בין הלצה אחת לאחרת, ומפתח שתי עלילות משנה רומנטיות: האחת, כמתחייב, מתפתחת בין סוכן המוסד הצבר ועמיתתו האמריקאית; והשנייה מתארת כיצד ראש המוסד, בגילומו של בני גנץ, סליחה אילן דר, מנסה להגשים את חלומו להיות זכאי להדליק משואה ביום העצמאות, אך בה בעת גם לפייס את זוגתו (גילה אלמגור), הזועמת על היעדרותו מן הבית.

      המוסד (יח"צ , יונייטד קינג)
      מצוינת. אפרת דור ב"המוסד" (צילום: יח"צ)

      יתרון נוסף של הסרט הוא איכות השחקנים והשחקניות. כל בעלי המלאכה שהוזכרו לעיל עושים עבודה טובה, וכך גם כמה שמות נוספים. בולטים בהם שלומי קוריאט, שלא מזמן שיתף פעולה עם צחי הלוי בקומדיה ישראלית אחרת, "אול אין", ומגלם את אחד הטרוריסטים; עומר דרור, שכיכב כבר ב"כמעט מפורסמת" המצוין והיה אמור לגלם את מייק ברנט בסרט הגנוז של איתן פוקס, ומצטיין כאן כחייל עתיר משפטי מחץ, שבין השאר מכריז "לא אתן שזה יקרה במשמרת שלי" ואז ממהר להחליף משמרת; ותומר שרון כמדען, שנראה כמחווה ברורה לדמות המקבילה ב"משפחת סימפסון". הזמר איתי לוי מפציע גם כן בשתי סצינות מצחיקות בהן הוא מזמר את "מסיבה בחיפה", וזו גם ההזדמנות לציין שהסרט מתכבד בשיר נושא ג'יימס בונדי ומוצלח של שרית חדד.

      די היה בכל זה כדי להפוך את "המוסד" לקרטיב קיצי מבדר, אבל יש בו גם ערך מוסף, ואלה העקיצות הקטנות. כך, לדוגמה, במהלך דרמה המתרחשת באירוע המוני, אחת הדמויות מבקשת להרגיע את הנוכחים באומרה "לא לדאוג, אתם בידיים של שירותי הביטחון הישראלים", וכמובן שבתגובה הקהל צווח בפאניקה. דמות אחרת מטיחה בסוכן המוסד ש"אתם בישראל תמיד מאשימים את כל העולם בצרות שלכם", והדרמה סביב טרור הסייבר של המחבלים מזכירה לנו שוב עובדה עגומה: מוצרי הצריכה של העולם המערבי מיוצרים בעולם השלישי בידי עובדים שמקבלים שכר רעב וסובלים מתנאים איומים ומסכני חיים.

      המוסד (יח"צ , יונייטד קינג)
      "סודי ביותר", הגרסה הישראלית. מתוך "המוסד" (צילום: יח"צ)

      נכון, זו ביקורת מינורית למדי, אבל מלכתחילה אין בה יומרה. חשוב מכך, כפי שגם "תל אביב על האש" הוכיח לאחרונה, קטנות אירוניות שכאלה אפקטיביות יותר מאשר כל אותן הצהרות בומבסטיות של דרמות מתחסדות ובנאליות תוצרת הארץ, שאפילו את המשוכנעים לא משכנעות.

      ביקורת משמעותית יותר שיכולה להיות כלפי הסרט היא התהיה המתבקשת - למה נזכרתם עכשיו? הרי פארודיות כמו "סודי ביותר" היו בשיאן לפני שלושים שנה. ובכן, אם מיטב המוזיקאים המוערכים מחקים בימינו את הסאונד של שנות השמונים, וברוח זו פועלת גם אחת הסדרות האהובות של נטפליקס, אז למה שהקולנוע הישראלי לא יתקשר לאייטיז? "המוסד" מבטיח בסופו שהמשך יבוא, ולאור הצלחתו, אולי כדאי לשקול גרסאות מקומיות אחרות לקומדיות של צוקר. נראה שצחי הלוי יכול להתמודד יפה עם דמות של שוטר סטייל לזלי נילסן, או לחלופין של טייס אל-על הנדרש לנחות נחיתת אונס בשעה שמאחור מתפתחת מהומה סביב מכירת שוקולד.