פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עתיד מלחיץ, יהודי בשירות אנגליה וגיימרים באובססיה: סקירת סדרות חדשות

      מה שהולך לקרות ב-15 השנים הקרובות, מעריצים אובססיביים למשחק מחשב, ממציא יהודי מגויס לשירות הביטחון האנגלי, ג'נטלמן אנגלי בהודו הקולוניאליסטית ושוטר אמריקאי בעיר פשע בריטית. צפינו בסדרות חדשות, הפעם על טהרת הממלכה המאוחדת, וחזרנו עם עדכונים

      עתיד מלחיץ, יהודי בשירות אנגליה וגיימרים באובססיה: סקירת סדרות חדשות
      באדיבות yes

      השנים (Years And Years)

      מה: סאגה משפחתית מדוברת של ה-BBC, שכתב ראסל ט' דיוויס ובכיכובה של אמה תומפסון, המגלמת סלבריטאית חריפה וישירה שהופכת לפוליטיקאית, ודעותיה השנויות במחלוקת יוצרות פילוג באומה הבריטית. הסדרה עוקבת אחרי משפחה רגילה במהלך 15 השנים הבאות, מ-2019 והלאה. בזמן שהחברה סביבם משתנה מהר מאי פעם, בני משפחת ליאון חווים את כל מה שאנחנו מקווים לו מהעתיד, וגם את כל מה שאנחנו חוששים מפניו. היום (4 ביולי) הסדרה עולה ב-yes.

      מה חשבנו: ראסל ט' דיוויס אחראי לכמה מהסדרות פורצות הדרך בטלוויזיה של שני העשורים האחרונים, בהן "קוויר בעיר" (המקור של "הכי גאים שיש") והתחייה של "דוקטור הו", ובין לבין גם יצר סתם סדרות חמודות. "השנים" היא מין שילוב של שתיהן, מה שלא בדיוק משרת אותה. מהצד החמוד ישנה המשפחה הלכאורה-נורמטיבית, שסיפורה משופע רגעים דרמטיים לאורך השנים, ובכל זאת הסדרה מתקשה לעורר אכפתיות אמיתית כלפי הדמויות שלה. הסיבה לכך היא הפן השני שלה. "השנים" אמנם משרטטת את קורותיהם של בני המשפחה הרבים לאורך 15 שנה וששה פרקים בני שעה, אבל אלה טובעים בגלי ההיסטוריה העתידית כפי שהם מתוארים בסדרה, וחמור הרבה יותר - בחשיבות עצמית, מטיפנות ודידקטיות.

      הסיבה ש"השנים" בכל זאת שווה צפייה היא העתידנות שלה. בניגוד ליצירות דיסטופיות שהולכות ורווחות בטלוויזיה של השנים האחרונות ומתכתבות ישירות ובקלות עם המציאות של ימינו - מ"סיפורה של שפחה" ועד "ווסטוורלד" - "השנים" היא שלוחה ישירה ומבהילה של דברים שקיימים ברגעים אלה. טכנולוגיה, בצורת, עבודות שהולכות ונעלמות, פליטים שהולכים וגואים, בדלנות, פופוליזם וכיו"ב. "השנים" מציגה עוד ועוד תרחישים סבירים שרובם ככולם מלבים את התחושה שהעולם הזה הולך לעזאזל. התיאור הזה שלה, שבשורה התחתונה הופך אותה למעין פרק ארוך ומדויק במיוחד של "מראה שחורה", חכם, פוקח עיניים ומעורר מחשבה.

      עוד בוואלה תרבות

      אמה תומפסון, הסדרה "השנים" של ראסל ט' דיוויס (יח"צ)
      מעניין את מי היא מזכירה. אמה תומפסון, "השנים" (צילום: יח"צ)

      מפוקסלים (Dead Pixels)

      מה: קומדיה חדשה של ערוץ 4 הבריטי, המערבת לייב אקשן ואנימציית מחשב שמתחלקים בין הדמויות האמיתיות לבין הדמויות הוירטואליות שלהם במשחק מחשב. עולמם של מג, ניקי ואוסמן חג סביב האובססיה שלהם למשחק מחשב פופולרי, Kingdom Scrolls - משחק פנטזיה מיסטי, קסום ואלים שבמרכזו קוסמים ודרקונים וירטואלים. בחיים האמיתיים הם עובדים במשרד, אבל אצל שלושתם סדר העדיפויות ברור: אם טירת האצבע השחורה זקוקה להגנה מפני חבורת אורקים רצחניים, אז ללכת לישון בלילה זה מעשה אנוכי, שלא לומר חסר אחריות לחלוטין. ב-24 ביולי הסדרה תעלה ב-yes.

      מה חשבנו: יצר ההרפתקנות של ערוץ 4 הבריטי ("סוף הפאקינג עולם", "קטסטרופה", "נערות דרי", "פיפ שואו", "צוות IT", "לגדול בלי בושה" ועוד ועוד אוצרות) מניב עוד הצלחה. מה שיפה ב"מפוקסלים" זה שהיא מוצלחת בשני הממדים שלה. היא משעשעת הן במשחק הביזארי שהיא מתארת - שבו משום מה השחקנים גורפים נקודות באמצעות חבטה בפרות ושאר חיות-משק בדרכם אל הניצחון במשחק - והן באחווה שהיא מתארת בקרב האוהדים המכורים. היחסים בין החברים מספקים את נקודת החיבור שלנו, וכוללים גם את אליסון, שותפתם לדירה של מג וניקי, המיושבת בדעתה ומנסה לגרום להם לא פעם להבין את ההגזמות הפרועות של אורח החיים שלהם - כלומר במידה מסוימת מהווה את קול השפיות של הסדרה.

      האיזונים האלה, והעובדה שהיא מאוד מצחיקה לא פעם, הופכים את "מפוקסלים" ליהלום קטן שנראה כתוצר יאה ל-2019. אמנם לא פאר היצירה של ערוץ 4, אבל קומדיה רעננה, חמודה וקצת מטורללת שגיימרים עשויים להתחבר אליה במיוחד, אך למעשה תדבר גם כל פאנדום אובססיבי של כל יצירה בכל מדיום, והאמת היא שגם לסתם אנשים מן השורה.

      Summer Of Rockets

      מה: דרמת ריגול חדשה של BBC בכיכובם של קילי הוז ("משפחת דארל", "בשירות החוק"), טובי סטיבנס ("מפרשים שחורים", "אבודים בחלל"), טימותי ספול, מארק בונר ("קטסטרופה") ואחרים. בשלהי שנות החמישים, על ממציא יהודי ממוצא רוסי מוטלת משימה על ידי MI5 - להשתמש במומחיותו כמפתח עזרי שמיעה על מנת לתרום למאמצי בריטניה במלחמה הקרה. לפי שעה לא ידוע אם נרכשה לשידור בישראל.

      מה חשבנו: זוהי דרמת הריגול השנייה השנה שמתרחשת במהלך המלחמה הקרה ומככבת בה קילי הוז (קדמה לה "בגידה", שזמינה בנטפליקס). אמנם הפעם היא מלוהקת בתפקיד שונה לגמרי, אולם גם במקרה הזה היא בחרה בפרויקט סולידי ומעניין. הוא אמנם לוקה בחריקות לכל אורכו, בעיקר בכל הנוגע להחלטות עריכה תמוהות ומיושנות, אך מה שמוצלח במיוחד ב"קיץ הטילים" הוא התחושה שהיא מפנה זרקור אל פיסה מעניינת בהיסטוריה. הריגול והמתח בה מהווים חלק אינטגרלי, אבל עיקר העניין נובע דווקא ממה שקורה מסביב.

      למעשה, היא עובדת בעיקר בזכות הדמויות שבמרכזה: הגיבור, מהגר מרוסיה שאוהב בכל לבו את מדינתו הנוכחית, בתו המתבגרת שנאלצת להשתתף בטקס ההצגה בפני המלכה, אחיה הקטן והמתוק שנאלץ ללמוד ולסבול בפנימיה יוקרתית ואוגר עוד ועוד סודות של אנשים אחרים, הפוליטיקאי ורעייתו שמסתירים סודות לא ברורים וכן הלאה. ממש כמו "בגידה", "קיץ הטילים" מחילה יפה את המסתורין של עולם הביון על שאר התחומים שהיא מתארת ושאר הדמויות המאכלסות אותה, מה שיוצר דרמה אנושית מסקרנת.

      Beecham House

      מה: דרמה בריטית תקופתית מושקעת חדשה בת ששה פרקים של ITV, בכיכובו של טום בייטמן ("הסודות של דה וינצ'י"). במאה ה-18 בהודו הקולוניאליסטית, חייל בריטי לשעבר מנסה להתחיל חיים חדשים בדלהי, אבל עברו והקרובים אליו מקשים עליו לעשות זאת. לפי שעה לא ידוע אם נרכשה לשידור בישראל.

      מה חשבנו: תקציב עשיר, שחזור תקופתי מרהיב, צילום שמעלה על נס את הנופים הבתוליים של הודו (הסדרה אכן צולמה שם), המוני ניצבים, מוזיקה יפה - כל אלה לא מונעים מ"בית ביצ'ם" להיות מאוד בנאלית. למעשה, הם מדגישים את דלותה. היא לא מעניינת אפילו בתור רומן למשרתות. נעדרת כל קסם וברק, איטית מכדי לספק את מי שמעוניין בסבוניה כיפית (דוגמת "אחוזת דאונטון" של אותה רשת, שממנה הגיעה לכאן גברת פאטמור, הפעם בתור ליידי נכבדת, אמו של הגיבור). למען האמת, "בית ביצ'ם" מקנה תחושה עגמומית, עצית, ובסופו של דבר משעממת כמו גיבורה. פספוס מצער במיוחד.

      Wild Bill

      מה: דרמה חדשה של ITV בכיכובו של רוב לאו, המגלם את ביל, מפקד אמריקאי חדש בתחנת משטרה בעיר מוכת הפשע בוסטון שבמזרח לינקולנשייר, המנסה לנער את המקום ולהילחם בנתוני הפשע באמצעות נצחונות בנקודות א-לה "מאניבול", ובמקביל מתמודד עם בתו הנערה המתוסבכת. לפי שעה לא ידוע אם נרכשה לשידור בישראל.

      מה חשבנו: "וויילד ביל" היא עוד סיפור קלאסי של דג מחוץ למים, ובמקרה הזה מדובר בדג מאוד בטוח בעצמו שדווקא מסתדר לא רע עם היעדר המים (טוב, המטאפורה הזו צריכה להסתיים) - דווקא תושבי המקום והשוטרים שעליהם הגיע לפקח הם אלה שמתקשים לקבל אותו, לפחות בחלקם. ההתמודדות הזו מספקת עניין, כמו גם הקורקטיות של הגיבור, היחסים בינו לבין בתו וההסתגלות של שניהם למקום שונה בתכלית מהיכן שהגיעו.

      מעבר לזה מדובר בסדרה נוסחתית מאוד, וגם לא מתוחכמת במיוחד. כל פרק עוסק בפשע אחר שאותו מנסים לפתור, המקרים מהדהדים לחייו של ביל ושל בתו ומלמדים אותנו על רחשי לבם וכיו"ב. מתכונת טלוויזיונית קלאסית שאינה רעה ואינה טובה, וככזו קשה להבין למה לעזאזל הסדרה הזו משכה את רוב לאו לככב דווקא בה.

      עוד סדרות חדשות