פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "בחיים לא אשכח את הביקור בישראל ובשטחים הכבושים": ריאיון עם כוכבת "בידיים טובות"

      אלודי בושה, כוכבת "בידיים טובות", היא מזה חצי יובל אחת השחקניות הטובות והמסקרנות בקולנוע הצרפתי. בריאיון מיוחד, היא מדברת על הלהיט המוערך, מעלה זיכרונות מהביקור בארץ ומסבירה למה היא ובן זוגה (חצי מהצמד דאפט פאנק) לא מרשים לילדים לראות טלוויזיה

      "בחיים לא אשכח את הביקור בישראל ובשטחים הכבושים": ריאיון עם כוכבת "בידיים טובות"
      קולנוע לב

      כבר בגיל 25, היו באמתחתה של אלודי בושה שני פרסי סזאר, האוסקר הצרפתי: ב-1994, בעודה בת 17 בלבד, זכתה בפרס לשחקנית המבטיחה ביותר על הופעתה ב"לבבות פראיים", וארבע שנים לאחר מכן הגשימה את ההבטחה ועלתה מדרגה כשקטפה את פרס השחקנית הטובה ביותר הודות לתצוגה שלה ב"חלומות של מלאכים".

      הדלת היתה פתוחה בפניה לקבל איזה תפקיד שתרצה, אבל בושה לא רצה לשום מקום. וכך, בניגוד לכוכבות אחרות בנות עמה ובנות דורה, שברזומה שלהן יש עשרות תפקידים לכל הפחות, גוף העבודה שלה סלקטיבי בהרבה. גם הוליווד לא פיתתה אותה, חוץ מהופעות ב"זהות בדויה" וב"ישנן בנות". גם בכל הקשור לפרסונה הציבורית שלה מחוץ למסך, היא ידועה כמי שלא יודעים על דבר, והדיסקרטיות הזו מאפיינת אף את בן זוגה, תומה בנגלטר, חצי מהצמד דאפט פאנק. לאור כל זה, השבועון פריז מאץ' הגדיר אותה מוקדם יותר השנה כ"חייזר בשמי הקולנוע הצרפתי".

      בושה אומרת כן לפרויקט רק אם היא שלמה במאה אחוז עם התסריט, וזה מה שקרה לה עם "בידיים טובות", שעלה אצלנו בסוף השבוע וסחט מחמאות מהביקורות (כולל חמישה כוכבים מאיתנו). התסריטאית-במאית ז'אן הרי מגישה כאן דרמה העוסקת באספקטים השונים של עולם האימוץ, והשחקנית הסלקטיבית מגלמת אישה בשנות הארבעים לחייה הממתינה זמן לרב לאמץ תינוק. הסרט מלווה אותה לאורך התהליך הארוך, מורט העצבים ועתיר האמוציות, והתוצאה סוחפת ומרגשת להפליא.

      "הדמות שאני מגלמת היא דמות במלוא מובן המילה, לא בגלל זמן המסך שיש או אין לה, אלא בגלל שיש בה המון אנושיות", מסבירה בושה בריאיון המתקיים במלון פריזאי, כשהיא נשאלת מה משך אותה לפרויקט. "היא בדיוק מסוג הדמויות שהכי מרתקות אותי: כאלה שהחיים הציבו בפניהן המון קשיים, והן בכל זאת מתקדמות הלאה, למרות הכל. אהבתי שהתסריט מציג גם את החולשות שלה, ושל כל הדמויות האחרות, ומראה בני אדם על כל הצדדים שלהם".

      אלודי בושה (GettyImages)
      "עמדתי ערומה על מול המסך". אלודי בושה (צילום: אימג'בנק)

      עבודת הבימוי נמנעת כמעט משימוש במניפולציות של עריכה, מוזיקה וכדומה. זה השפיע על עבודת המשחק?

      "אני חושבת שלכל הצוות היה קל יותר להזדהות עם הדמויות בגלל שאין מניפולציות, ובגלל זה גם היינו מרותקים ונרגשים כל כך. באמת שלאורך כל הקריירה שלי, זו אחת הדמויות שהכי ריגשו אותי. לכן גם הצלחתי להוריד מעצמי שכבות של העור, לעמוד ערומה רגשית מול המסך ולשפוך את המעיים שלי בפניו".

      בסרט גם אין אף דמות של "האיש הרע".

      "ז'אן אמרה שהיתה יכולה לעשות אלף סרטים שונים על הנושא, כולל כאלה עם דמויות 'רעות', אבל היא רצתה סיפור שבו כולם עובדים ביחד למען הזולת, וכולם עושים זאת כמו שצריך. כולם כאן נשמות טובות. ז'אן רצתה שהמכשולים כאן יהיו החיים עצמם על כל התלאות שלהם, ולא בן אדם מסוים שמנסה להפריע. אני חושבת שהכוח של הסרט נובע מן האיפוק שלו. הוא לא מנסה להעמיס עלינו ייסורים וכעס. הוא מתקדם באופן מפוכח, וזה רק מעצים את ההתפוצצות הרגשית בסוף שלו".

      גם את התרגשת כשצפית בו?

      "מאוד, ומהתגובות שקיבלתי, גם צופים רבים אחרים התרגשו ואפילו בכו. ומה שיפה, זה שהסרט לא סחט מהם את הדמעות, הרי אין בו מניפולציות. אלה לא דמעות שנסחטו, אלא דמעות אושר אמיתיות"

      בידיים טובות (יח"צ , קולנוע לב)
      "אסור להדליק אצלנו את הטלוויזיה לפני תשע בערב". מתוך "בידיים טובות" (צילום: יח"צ)

      מה היה מבחינתך האתגר הכי קשה בעבודה על הסרט?

      "האמת, שום דבר. התסריט היה כתוב כל כך טוב, והיה משענת כל כך חזקה, שכל מה שהייתי צריכה לעשות זה לבוא לצילומים בריכוז מלא. התסריט זה תמיד הדבר הכי חשוב".

      יצא לך לראות תוכניות ריאליטי כמו "בייבי בום", שכמו הסרט, מתרחשות גם הן בחדר היולדות?

      "אני לא רואה טלוויזיה, כדי ששני הילדים שלי לא יילכו בעקבותי ויראו גם כן. אסור אצלנו לפתוח את המכשיר עד תשע בערב. הילד בן העשר שלי צופה בתכנים בסטרימינג, וראה כבר את כל העונות של 'חברים".

      אלודי בושה (GettyImages)
      "קשה לשחזר את הקסם של הניינטיז". אלודי בושה (צילום: אימג'בנק)

      ב-2019 אנחנו מציינים חצי יובל בדיוק לצאת "לבבות פראיים", סרט הפריצה שלך.

      "הוא זיכרון יפה בשבילי, וגם בשביל הבמאי אנדרה טשינה. מבחינתו זה סרט חשוב במיוחד, כי הוא מבוסס על הנעורים שלו, ואולי בגלל שזו יצירה כל כך אישית היא גם כל כך מוצלחת. כשנפגשתי איתו לא מזמן, דיברנו על הסרט כאילו היה אתמול ולא לפני 25 שנה. אני קצת מתגעגעת לתקופה הזו, בה צילמנו בשתי מצלמות ובפילם, לפני העידן הדיגיטלי. זה קסם שקשה לשחזר".

      לאחר מכן זכית בסזאר על "חלומות של מלאכים" של אריק זונקה, איתו שבת לשתף פעולה בשנה שעברה ב"תיק נעדר", עיבוד לספר של הישראלי דרור משעני. קראת אותו?

      "לא, מה שמשך אותי לסרט היה אריק, ובאמת היה נחמד לעבוד יחד שוב. הביקורות על הסרט היו קטלניות במיוחד, גם כי היום התקשורת אמוציונלית מדי וגם כי זה באמת לא הסרט הכי מוצלח שלו".

      אם אני לא טועה, ביקרת בישראל בזמן ההפצה של "חלומות של מלאכים".

      "בהחלט, אני זוכרת את זה טוב מאוד. הייתי בסינמטק תל אביב עם 'חלומות של מלאכים'. זה היה טיול נהדר. לאחר מכן נסעתי לירושלים וגם לשטחים הכבושים. זו היתה חוויה מאוד מעשירה".