עודד מרום פיקד על טייסת 101 האגדית, שימש בשלל תפקידים בכירים בחיל האוויר והפיל 11 מטוסי אויב, אך רבים מכירים אותו בזכות הספרים שכתב - ובעיקר הודות ל"הרפתקה בטייסת", שיצא בתחילת שנות השמונים. הסיפור על שני הילדים שכנגד כל הסיכויים מחזירים לחיים מטוס מימי מלחמת העצמאות ומצליחים להטיס אותו, כבש את לבם של קוראים רבים, והסופר/טייס המשיך לקבל עליו תגובות לאורך השנים.
"פעם ישבתי עם איזה טייס צעיר ואיכשהו התגלגלנו לדבר על 'הרפתקה בטייסת'. הוא שאל אותי - 'מה, קראת אותו?' עניתי לו 'אני כתבתי אותו', אז הוא הסתכל עליי בתדהמה ואמר - 'אתה עודד מרום? מה, אתה עוד חי?", מספר הסופר, שלא איבד את חוש ההומור שלו. "פעם אחרת טיילתי בטבריה עם אשתי. הלכו לפנינו שני צעירים עם פאות ארוכות ונתנו בי מבט בוחן. חשבתי שהם הולכים לשדוד אותי, אבל אז אחד מהם עצר ואמר 'אתה עודד מרום? קיבלתי את הספר שלך לבר מצווה'. אז נפל לי האסימון שהצלחתי ליצור איזה מומנטום ולטעת קצת מודעות אצל בני נוער לגבי חיל האוויר. יותר מזה לא רציתי".
מרום לא תיכנן וגם לא חשב שהספר חביב הבר-מצוות יהפוך לסרט, אבל כשלושה עשורים לאחר צאתו, הוא פגש מעריץ נוסף שלו, והפעם היה מדובר בקולנוען צעיר בשם ליאור חפץ, שביקש לרכוש את זכויות ההסרטה. "כשהוא סיפר לי על כוונותיו, הסתכלתי עליו בצורה מבטלת, בלשון המעטה. אמרתי לו שייקח את הזכויות בחינם ונפרדנו כידידים. אחרי זה לא שמעתי ממנו שנתיים ואמרתי לעצמי 'נו, עוד חאפר'", מספר מרום. "אבל אז העניינים התחילו להתגלגל, היו כמה גרסאות של התסריט ובסופו של דבר הוא סיפר לי שגייס את התקציב ושלח לי צילומים של המטוס שהם בונים בעבודה מטורפת, ואז הגיעו גם הטריילרים לסרט והתחלתי להאמין שזה באמת הולך לקרות".
ואכן, זה קרה, ובסוף השבוע עולה כאן "הרפתקה בשחקים" - עיבוד של חפץ, שזה סרטו הארוך הראשון, לספר הפולחן של מרום. סיפור המסגרת נותר זהה: שני ילדים המתגוררים בסמוך לבסיס חיל האוויר מוצאים בו מטוס וינטאג' מושבת, מתאהבים בו ומחליטים להרכיבו מחדש ולהטיס אותו במו ידיהם. הם עושים זאת למרות מחאות הוריהם, ובעזרת שכן מסתורי שכמו ב"שכחו אותי בבית", בהתחלה מבהיל אותם ומתעמר בהם אך אז מתגלה כנשמה טובה ומציל אותם.
התסריט הקולנועי עיבה את הסיפור המקורי והוסיף לו עוד שלל אלמנטים - כך, למשל, מתברר כי אחד הילדים התייתם זה עתה מאביו, שהיה טייס קרב ונספה כי לא הסכים לנטוש את המטוס שלו גם כשהתברר כי יש בו בעיה טכנית, ומבחינתו המבצע האווירי הוא דרך להתגבר על הטראומה המשפחתית. כמו כן, כרוח הימים, יש שינוי מגדרי - בספר, שני הגיבורים היו בנים. כאן, הם בן ובת, שניצבת כדומיננטית בצמד ומנהיגה את הפעולה.
"זה מאוד יפה שהם עשו את השינוי הזה, ואני קצת מתבייש שלא חשבתי על זה בעצמי בזמן אמת", מודה מרום, שממשיך לעבוד במרץ ובקרוב ייצאו ספרים נוספים שכתב על חיל האוויר. "מה עוד, שיעל רום הטיסה דקוטה כבר ב-1956 ורינה לווינסון הדריכה אינסוף טייסים, ויש עוד כמה דוגמאות שעל כולן יש לי הרצאות מוכנות עם צילומים".
לימור שמילה, מן המלהקות הטובות בארץ, אספה כאן צוות יפה של שחקנים ושחקניות. הילה נתנזון, בהופעת בכורה קולנועית, מגלמת את הילדה הטייסת, ונתי רביץ את אביה - טייס בעצמו. אמיר טסלר, שגילם בזמנו את עמוס עוז הצעיר ב"סיפור על אהבה וחושך", הוא הילד שבצידה, וריקי בליך אמו הדאגנית. אריה צ'רנר הנפלא כתמיד הוא השכן, אבל יש שיאמרו כי הכוכבים האמיתיים כאן הם האפקטים הממוחשבים, כאלה שאנחנו בדרך כלל לא רואים על המסכים המקומיים, שמאפשרים לחפץ להציג את ההרפתקאות האוויריות למיניהן. הסרט יוצא דופן גם בכך שבניגוד לנהוג אצלנו, הגישה בו פטריוטית, אפילו מיליטריסטית.
"אספר לך משהו שלא סיפרתי לאף אחד", אומר מרום כשאני שואל אותו איך עברה מבחינתו הקרנת הבכורה של הסרט. "הזלתי דמעות, כי הצפייה העלתה לי בראש את כל הזיכרונות מהכתיבה ומן החוויות בחיל האוויר. כשהילדים הקטנים מנגבים את האבק מעל הסמל של טייסת 101, קרה לי משהו שלא קרה לי בחיים, והתחלתי למחוא כפיים בציבור. רוב החיים הייתי בטייסת 101 וזו תקופה שבה חברים למדים נפלו בשבי ואחרים נהרגו. עברו עליי שם גם ימים קשים מאוד, אז הסרט החסיר בי שתי פעימות".
איזה תגובות שמעת מאחרים?
"אתה יודע, לכל יהודי יש שמונה דעות, וכיוון שבאתי עם פמליה של עשרה אנשים, שמעתי שמונים דעות. היו מלעיזים וסקפטיים שהתלוננו על משהו".
על מה?
"על זה שהאבא והאמא שם מדברים לא יפה, כי הם אומרים 'אחלה', 'בחלה', 'סבבה' וכל זה, אבל לי זה לא מפריע, הרי עוד בזמנו נתיבה בן יהודה אמרה 'בן זונה' והוקיעו אותה, אבל היא הסבירה שהעיקר שהעברית תהיה נגישה. בסופו של דבר, הסרט הזה חשוב מבחינתי, כי עוד לא היה כאן כמוהו, והוא נותן דחיפה משמעותית לאגו של חיל האוויר".
והוא זקוק לזה?
"האמת שפחות, כי הם כבר לא מחפשים מועמדים, והיום גם המטוסים קלים יותר להטסה. בזמנו, פתחנו את הקורס עם שישים וסימנו תשעה, והיה קורס אחד שרק אחד סיים, והלשונות הארוכים אמרו שגם לו לא הגיע. היום, עשרים-שלושה מועמדים מסיימים את הקורס בלי בעיה".
אין כמעט סרטים ישראלים על חיל האוויר, אבל יש הרבה סרטים הוליוודיים בנושא. מה חשבת עליהם?
"אתה מושך אותי בלשון. הסרט הזה, 'אהבה בשחקים', אני שונא אותו שנאת מוות. הוא יוצא נגד כל הערכים שהאמנו בהם. הטום קרוז הזה מקלל בקוקפיט ומתנהג בשחצנות, וטייס אחד שם נלחם נגד האחר. אני לא אוהב את הסרט הזה ולא אוהב גאוותנות. בטייסת 101 החדרתי את הרוח הזו. לא היו קללות, לא היו שרוכים פתוחים ואף אחד לא חשב שהוא גבר-גבר. אנשים קיבלו עונשים אם לא שמו את הכוס במקום או אם הכניסו כריכים לחדר תדריכים".
"תשמע, אני לא הבן אדם לשאול, כי אני רואה בעין מזוינת את השטויות במיץ לימון ששותלים בסרטים, או בתקשורת. לא מזמן שמו באיזה עיתון תמונה של מיג רוסי וכתבו שזה מטוס ישראלי. אני רואה כל דבר, כולל את הכובעים המקומטים שלובשים חיילים במסדרים, ונראים כאילו שיש להם חביתה על הראש ולא כמו שצריך. זה עושה לי צרבת, הדברים האלה, ולכן אני לא אוהב סרטי תעופה".
ומה אתה חושב על הייצוג של הצבא בקולנוע הישראלי?
"היה לא מזמן את הסרט הזה שחיילת מצמידה אקדח לרקה..."
"אפס ביחסי אנוש", אבל זה לא אקדח, זה אקדח סיכות.
"הכוונה מסוכנת. בזמנו לא היו אומרים בחדשות 'התאבד' כדי לא להכניס לאנשים רעיונות לראש, ומאותה סיבה גם לא היו מראים פריצות לבנקים, כי זה בעצם סרט הדרכה לפורצים נוספים. בתקופה שלנו, בה לא קוראים ספרים, סרטים הם מודל לחיקוי ולכן צריך להיזהר במיוחד. כמו שכולם רואים את קים קרדשיאן ואת השפיצים שלה ועושים אותו ניתוח, הם עלולים לראות את הסרט הזה ולהכניס לעצמם כדור לראש".
