במאי הלהיט של הקיץ: "האמריקאים התפלאו שסוכן המוסד כזה מטומטם"

יום שישי אחד, כשאלון גור אריה היה בכיתה ב', סבא שלו המליץ לו לצפות בסרט שהוקרן באותו ערב בטלוויזיה. כיוון שזה היה בשעה מאוחרת, הוא נאלץ להקליט אותו בווידאו, צפה בו למחרת - והתאהב.

הסרט היה "טיסה נעימה", הפארודיה הקלאסית של האחים צוקר וג'ים אברהמס, ובעקבותיה גור אריה הלך לספריית הווידאו לחפש סרטים אחרים מן הז'אנר, וכבר אז ידע מה הוא הולך לעשות כשיהיה גדול. הילד חובב הקולנוע והבדיחות רשם רעיונות במחברות, ואלה הבשילו בבוא היום לסרט הקצר "המוסד הסגור", שהוקרן לראשונה בסינמטק תל אביב בשלהי העשור הקודם ומאז הוצג בו עוד מאות פעמים והפך לפולחן.

מלכתחילה, "המוסד הסגור" היה בעיני גור אריה "סקיצה לקראת סרט ארוך". אלא שכידוע, לא קל להרים פרויקטים כאלה בישראל, בטח כשהם בז'אנר הקומדיה הפרועה, לא משהו שהקרנות מעודדות בדרך כלל. הבמאי הגיש את התסריט שוב ושוב, וכל פעם נדחה. בשלב מסוים כבר נראה היה שגייס את התקציב הדרוש, אבל ההפקה שוב נפלה ברגע האחרון. בינתיים הוא כבר ביים סרט עלילתי ארוך אחר, שיצא לאקרנים לפני שנתיים - "מבצע ביצה".

בסופו של דבר, איכשהו כל הכוכבים בשמים הסתדרו כך שגור אריה יוכל להגשים את חלומו, אם כי יותר מעשור לכל הפחות אחרי שהתחיל לעבוד על הפרויקט. וכך, "המוסד" עלה כאן לאקרנים בסוף השבוע, והקהל הרחב הוזמן ליהנות מן מפרודיית הריגול תוצרת הבית, בה מגלם צחי הלוי סוכן חשאי שאינו בדיוק הקליע הכי חם במחסנית, ובכל זאת גורל המדינה מונח על כתפיו. ההנחה היתה שהסרט המצחיק, השנון והכיפי יתגלה כשובר הקופות המקומי הגדול של הקיץ, ושלושים אלף הכרטיסים שמכר בימים הראשונים להפצתו מוכיחים כי הוא אכן בדרך לשם.

ההצלחה המסחרית של הסרט, שגם זוכה בסך הכל לביקורות טובות, מרשימה בעיקר בהתחשב בכל התלאות שעברו עליו - בכל שלבי ההפקה. בשלב מסוים, אבי נשר נכנס לפרויקט כעורך תסריט, אבל גם בתום הצילומים, הגרסה הראשונה של "המוסד" לא היתה משביעת רצון. כדי לתקן זאת, מסביר גור אריה בריאיון לוואלה! תרבות, "הורדנו דברים, בכאב, הידקנו את הכל וניגשנו לכמה ימים של צילומי השלמות. המטרה בעיקר היתה לחזק את הסיפור ואת מערכות היחסים. אם אתה רוצה להגיע לקהלים גדולים יותר, אז צריך גם עלילה, לא רק צחוקים. זה לא מקרי שמהסרטים של האחים צוקר, אלה שיש בהם יותר עלילה, למשל 'האקדח מת מצחוק', הצליחו יותר מאלה שיש בהם יותר בדיחות, למשל 'סודי ביותר'. לכן צילמנו כמה סצינות חדשות, למשל בין הגיבור לחבר הכי טוב שלו מהמוסד, בגילומו של טל פרידמן, ובסך הכל הוספנו עוד שמונה דקות, מה שחייב אותנו גם לזרוק החוצה עשר דקות אחרות".

כשראיינתי את טל פרידמן שאלתי אותו מה לשאול אותך, והוא אמר שמעניין אותו לדעת איך החלטת איזה בדיחות להשאיר ואיזה לחתוך החוצה.

"קראתי קצת על צילומים של סרטים קודמים בז'אנר ולמדתי שתמיד צריך לצלם יותר ממה שצריך, ואז בוחרים. סתם לדוגמה - יש את הסצינה של ההלוויה של אחד מסוכני המוסד. היו שתי גרסאות למה שקורה שם, ושתיהן מעולות בעיני. באחת, הגיבור בא לאלמנה בגילומה של מיטל דוהן ואומר לה שהוא מצטער, והיא עונה לו 'יש לך חוצפה לבוא לכאן, הוא היה אמור לחגוג יום הולדת השנה', והוא עושה את מבט ה'מי הפליץ', שזו טכניקה חשובה. האופציה השנייה היתה שהרב מסיים את ההספד ואז מתחיל לשיר 'אין אין חגיגה' בהטעמה ספרדית והקהל מתפלל איתו 'איפה איפה איפה העוגה', שזה אגב ממש נשמע כמו תפילה. בקיצור, שתי האפשרויות טובות - אבל אם תשים את שתיהן, זה ייצא ארוך מדי והקהל יתעייף. סרטים כאלה, שדורשים ממך עירנות כל הזמן, אחרת אתה מפסיד משהו, לא יכולים לעבור את השעה וחצי גג, אז אין ברירה אלא לעשות משפט שלמה ולחתוך משהו החוצה, או את הילדותי או את הבוגר, או את זה או את זה. בסוכות נעשה את גרסת הבמאי, ואת כל מה שהעורך הוציא אדחוף חזרה".

זה יהיה מרחיק לכת לומר שיש בסרט גם ביקורת, על המוסד ובכלל, או שלשם כיוונת?

"יש, וזה מה שהופך אותו ליותר מסתם רצף של בדיחות. קח למשל את הסצינה בה ראש המוסד מעביר תדרוך ותוך כדי שהוא מדבר הדברים שלו מודלפים לכותרות הראשית בכל האתרים, מה זה אם לא ביקורת? קומדיה זו ביקורת והיא יכולה להגיד דברים שדרמה לא תצליח להעביר. קומדיה מאז ומעולם התעסקה בפחדים. צ'פלין קרא על קניבליזם ואז אכל שרוכים ב'בהלה לזהב', או שם את עצמו בכלוב עם אריה, או על קצה תהום. זה הכל פחדים".

תן לי רגע להיות השוטר הרע ולשאול - ימי השיא של סרטים כמו "טיסה נעימה" היו לפני שלושים שנה, אז מה פתאום לעשות להם גרסה ישראלית דווקא עכשיו?

"ולמה לעשות את 'לה לה לנד?' ואת 'הארטיסט'? ולמה האחים כהן עושים מערבונים? אני לא הולך לפי טרנדים, ואין טעם ללכת לפיהם. העיקר זה ליצור משהו טוב. כשתעשה משהו טוב, מיד כולם יעשו כמוך. חוץ מזה, כמו שבעצמך אמרת, עוד לא הפיקו סרט כזה בישראל, אז לא יצרתי משהו שכבר נעשה, אלא משהו חדש. אם זה יצליח - שיחקתי אותה. אם לא - אברח מהארץ!".

למה ליהקת שחקנים כמו צחי הלוי וגילה אלמגור, שמגלמת את זוגתו של ראש המוסד?

"זה עוד משהו שלקחתי מהסרטים של צוקר - הקונספט של קומדיה בלי קומיקאים. בסרטים שלו, רוב השחקנים הגיעו בלי רקע קומי, ונתנו את הטקסטים בדיוק כמו בדרמה, רק עם פאנץ' מטומטם. גילה בהתחלה לא הבינה מה אני רוצה ממנה, אבל אז צפתה בי מרצה על האחים מרקס, קלטה שאני לא מטומטם, ונשאבה לפרויקט. אתמול ישבתי מאחוריה בהקרנת הבכורה, והיא התגלגלה מצחוק.
"צחי הלוי, שהוא כידוע נצר למשפחה של מוסדניקים ובעצמו מישהו עם ניסיון רלוונטי, בא עם כל הידע, וגם אמן הקרבות שעבד איתו בצילומים התרשם מהבקיאות שלו. נוסף לכך, גם הוא גדל על 'האקדח מת מצחוק', והוא יודע לצחוק על עצמו ועל מה שהוא מייצג, שזה מדהים. מעבר לכל זה, צחי אדם שמשרה רוגע. איך שהוא מגיע, כולם נהיים נחמדים, יש ממנו מין גל הדף של רוגע".

המוסד עצמו היה מעורב באיזשהו צורה?

"הם מתעניינים בסרט, בודקים, הם גם פרגנו לנו בלייק בפייסבוק".

הקרנת את הסרט גם מחוץ לישראל?

"כן, היו הקרנות מבחן בארצות הברית. התגובות היו מעולות, אבל אחרות. אמרו לי שם שמוזר להם שסוכן המוסד מטומטם. מבחינתם, ה-CIA מטומטמים, אבל המוסד זו הסוכנות הקטנה והחכמה שגורמת להמון דברים בעולם".

איך הגיבו בירושלים לסצינה בה נופל גשר המיתרים?

"מחאו כפיים וצעקו 'זה שירות לציבור'. שמע, זה מדהים שהצלחנו להרים סצינה כזו ואפקטים כאלה בקולנוע הישראלי".

למה בעצם לא קראתם לסרט "המוסד מת מצחוק"?

"בשלב מסוים חשבנו לקרוא לו ככה. היו עוד הרבה שמות: 'המוסד: שני הכריכים', 'המוסד: כורכום של נחמה', 'המוסד: לתפארת מדינת ישראל' ועוד. בסוף הלכנו על הכי פשוט, 'המוסד', אבל בכרזה יש כותרת משנה, 'לא מתעסקים עם ישראל', שזה דו-משמעי. מצד אחד, הרי ברור שמי שצועק שהוא חזק, זה דווקא מי שאין לו. מצד אחר, יש כאלה שיקראו את זה ויגידו 'הו, סוף סוף סרט שמפאר את ישראל".

בסוף הסרט מובטח "המשך יבוא", אבל בשנים האחרונות נדיר לפגוש המשכונים בקולנוע הישראלי.

"כל מה שקרה עם הסרט הזה הוא נס נדיר, אז למה שלא נאמין גם בהמשכון? אני מתכוון לזה ברצינות ומנצל את הריאיון כדי לפנות לקהל - אם יש איש נורא עשיר שרוצה לתמוך, אז בכיף. לחלופין, אם רוצים לארגן הדסטרט, גם אשמח לתמיכה. אפשר לחלק את זה לתשלומים".

כמה כסף "המוסד" צריך להכניס מבחינתך כדי שיהיה "המוסד 2"?

"איך אומרים בסרט? חמישה זביליון".