לפני כחודשיים נכנס אדם בן 70, תושב הגליל, לתחנת משטרה וטען: אני רצחתי את החיילת רחל הלר בשנת 1974. זמן קצר לאחר מכן הוא חזר בו מהודאתו, ופרקליטו טען כי מדובר במתמודד נפש. תעלומת הרצח נותרה בעינה, אך באחת החזירה אל מרכז הבמה פרשה שטלטלה את מדינת ישראל במשך עשורים.
הלר נרצחה באוקטובר 1974 ליד שדות ים לאחר שנחנקה למוות, וגופתה נמצאה ללא בגדים. ברציחתה הורשע עמוס ברנס. אלא שברבות הימים החלו לעלות שאלות לגבי חקירתו של ברנס ומעורבותו בפרשה, עד ששוחרר לאחר כשמונה שנים - מבלי שזוכה. לצדק מאוחר הוא זכה רק שנים אחר כך. המקרה נותר, אם כן, בלתי פתור.
אלא שמסתבר שהלר לא הייתה לבד. שורה של מקרי אונס ורצח דומים להחריד התרחשו לאורך שנות ה-70 ותחילת ה-80, ובאותו מרחב גיאוגרפי. נחסוך מכם את הפרטים המשותפים המחליאים. ז'קלין סמית', עירית יעקבי, לאונור בן לולו ואורלי דובי הן ארבע מאלו שחייהן הסתיימו לאורך כביש החוף בצורה דומה להלר. לבד מדובי, הפרשות האחרות לא פוענחו מעולם. האם ייתכן שיש ביניהן קשר?
נזכרתי שוב בנאומו של פקד אברהם אברהם, גיבור "תיק נעדר", בהסבר שלו למיעוט הרומנים הבלשיים בישראל. "אין כאן פשעים כאלה. אין אצלנו רוצחים סדרתיים, אין חטיפות, כמעט ואין אנסים שמתנפלים על נשים ברחובות. פשוט אין אצלנו מסתורין". ואולי יש? האם יכול להיות שפעל בישראל בשנות ה-70 רוצח סדרתי עם דפוס פעולה חוזר? העונה החדשה של "צל של אמת" (של HOT8, מבית היוצר של ארי פינס, יותם גנדלמן ומיקה תימור), העוסקת באפשרות קיומו של "רוצח כביש החוף", טוענת שכן. ועוד איך. יתרה מכך, היא מציגה תיאוריה קונקרטית וחשוד קונקרטי במרכזה.
אי אפשר להפריז בעוצמת הרעש שעוררה העונה הקודמת של "צל של אמת", שעסקה ברצח תאיר ראדה. העונה השנייה עוסקת כאמור בגביע קדוש לא פחות. לסדרה יש ארבעה פרקים, ובשל היקף הפשעים - חלק נכבד ממנה הולך לאקספוזיציה והצגת המקרים, באופן שאינו מחדש הרבה. פרשת רחל הלר ועמוס ברנס סוקרה לעייפה ומוכרת למדי, ומטבע הדברים מוקדש לה זמן מסך רב, וגם התיאוריה שקושרת בין המקרים באמצעות רצח סדרתי, כך מתברר, הוצגה על ידי החוקר עזרא גולדברג כבר לפני זמן רב. גם הנראטיב משונה: מסכת האירועים נפתחת בתיאור המקרה של רחל הלר - הרצח השני בסדרה - ורק בשלב מאוחר יותר תחזור אחורה למקרה הראשון. הצופה מוצף בפרטים, במידה שכמה וכמה פעמים קיוויתי למבט-על מסודר, שלא הגיע לעתים קרובות מדי. למעשה, החידוש העיקרי של הסדרה הוא בהצבעה על חשוד פוטנציאלי, ובביסוס התאוריה סביבו. הסדרה מאוד משוכנעת במסקנתה זאת, ועל כך בהמשך.
מבחינה ויזואלית, העיצוב של "צל של אמת: רוצח כביש החוף" יפהפה. הוא משתמש באינספור סרטוני ארכיון מהתקופה, שבדרך כלל אנחנו רואים בהקשרים נוסטלגים על ישראל התמימה של פעם. לצד השימוש בשיר הערש האפל "לילה לילה", יוצרי הסדרה נועצים באמצעות התוכן סיכה בדימויים התמימים על המדינה התמימה. השיער המתנפנף והדרכים הפתוחות אינם אלא כיסוי לסכנות האורבות בחשיכה. זהו עיצוב מתוחכם ויפה.
ויחד עם זאת, קשה לא לחוש אי נעימות מול חלק מהדימויים שמוצגים בסדרה. כחלק מהאילוסטרציות, מוצגים לאורך ארבעת הפרקים שוב ושוב גופות עירומות ללא פנים שוכבות בין צמחיה ואדם מסתורי מתרחק מהן. הדימוי החוזר הבוטה הזה, לצד כמה תמונות קשות לצפייה מתיקי החקירה שאף הן חוזרות שוב ושוב, כמעט מתענגות על הברוטליות של הפשע המחריד כשלעצמו, משחזרות את הטרגדיה ללא ערך מוסף. הפרטים קשים מספיק, והחזרתיות על התמונות האלה היא עוול לקורבנות, משחזרת את אסונן ועלולה בהחלט לפגוע במשפחותיהן. זאת לא רק שאלה של תמונות קשות לצפייה או לא, אלא של חציית הגבול בין דימוי שמסייע לצופה להבין את המקרה לבין הצהבה סנסציונית.
ובאותו עניין: הסדרה אמנם מוקדשת לחמש הקורבנות, אבל עסוקה כל כך בחקירה עד שהיא למעשה מתעלמת מהן כמעט לחלוטין. את לאונור בן לולו ואורלי דובי, למשל, אי אפשר להחזיר, ולעולם לא נדע אילו חיים היו יכולים להיות להן. אבל חייהן לא חייבים להיות מוגדרים על ידי מותן. "צל של אמת" לא שואלת מי הן היו: מה חלמו להיות, מה אהבו לעשות, אילו נערות הן היו. ביומן האחרון, כל זה נמחק לכדי אובייקט בפנטזיה חולנית של פושע מטורף (אחד או יותר). צדק אמיתי חייב להחזיר להן את דמותן ואת סיפור חייהן, להתעקש שהיו יותר מאשר קורבן שנמצא בשולי הדרך. בלהיטותם לרדוף אחרי הרוצח ולפתור את התעלומה, הזניחו יוצרי הסדרה את צדה השני של המשוואה.
ולבסוף ישנו הפיתרון האפשרי. ייתכן שיוצרי הסדרה צודקים, והאיש שעליו הם מצביעים הוא אכן אותו האיש. זה קייס משכנע, כמעט משכנע מדי, אבל גם תלוי בהרבה הנחות מוקדמות שלא ניתן להוכיח (תיעוד החופשות חסר, הראיות הפורנזיות אבדו, וכמובן: אין עדויות ראייה חד משמעיות). עם זאת, הסדרה מציגה את הפתרון שלה כמעט בלי הסתייגויות, ובמקום להסתפק בהעלאת שאלות עיתונאית זהירה היא מרשה לעצמה להיות גם חוקרת וגם שופטת, כשלאנשי "צל של אמת" אין כמעט צל של ספק. ימים יגידו אם הם צודקים: חומרי התחקיר הועברו למשטרה. היא זו שצריכה כעת לעשות את תפקידה.