רק. אל. תעזו. לשחרר. אותה: חמש סיבות לראות את "אנאבל 3", סרט האימה של הקיץ

מכירים את התחושה המעקצצת הזו? את האיוושה הקלילה שזורמת לכם מהראש, לזרועות, למותניים - ובטיל לאצבעות כף הרגל? את הצמרמורת הפתאומית, ההיא שהבינה מהר מאוד מה בדיוק הולך כאן, והחליטה להזעיק את הגוף כולו?

סרט אימה זה כיף. מכות אנרגיה שקופצות מהמסך אליכם וחוזר חלילה, בומרנג של מתח, חרדה, בידור. אל תטעו, כשסרט אימה עשוי טוב, אתם יוצאים ממנו ערניים מתמיד, מוזרקי אדרנלין ושופעי חיוניות. כמו לעשות שלושה שיעורי ספינינג רצופים בבת-אחת, פלוס הזיעה, מינוס האופניים. אם תשאלו אותנו, זאת הדרך היחידה לעשות ספורט בחום הזה.

אנאבל 3 ("אנאבל חוזרת הביתה" באנגלית) היא הצעצוע החדש בבית הבובות הקולנועי של "לזמן את הרוע", יקום מדומיין שהותיר אותנו כבר לא מעט פעמים צורחים מפחד ומהנאה במקביל, ותופסים בשתי הידיות של מושב הקולנוע שלנו בלי לבקש רשות ממי שהתיישב לידינו. על פי לא מעט אתרים בארצות הברית, הסרט גם חשף - בטעות או בכוונה - את הספין-אוף הבא בסדרה, במה שעלול להיות סרט עוד יותר מקריפ מזה. אנחנו יודעים, קשה לדמיין את זה כרגע, אבל אנחנו שמחים כבר לנסות.

ללהק את ורה פרמיגה ("תלוי באוויר" המופתי) ופיטר ווילסון ("פארגו" ומה לא בעצם) לאימפריית האימה הזאת היה שיחוק הוליוודי רציני, אבל אנחנו כאן בשביל לדבר על הדור הבא - מקאנה גרייס, מדיסון איסמן וקייטי סריף - שגם סוחב עליו את מרבית העלילה.

מכירים את זה שכל סרט בייביסיטריות מסתבך קצת יותר מדי? שהלילה מתחיל שקט ורגוע, ידידותי ומחויך, אבל נגמר בתוהו ובוהו, עם קשר חזק בין הילדים הנשמרים והנערות האחראיות? אז פה כל העסק לקח שלושה הילוכים חזקים קדימה, לחץ על הדוושה והתחיל לנסוע במהירות. התוצאה היא דפיקות לב מואצות, אבל גם הבנה ששלושת השחקניות המוכשרות האלה מסוגלות להחזיק סרט. ניפגש בסיבוב הבא.

"פעם אחת צלב שהושען על אחת הדלתות בסט נפל ונשבר, אבל למעשה רק ישו עף ממנו והתגלגל בחדר. בפעם אחרת ניסיתי להיכנס לדמות וצעדתי לבד במסדרון חשוך. זה היה רעיון רע מאוד, כי כל הזמן הרגשתי דמויות נעות לעברי מהאפילה". המונולוג הזה שייך לקייטי סריף, והוא מלמד משהו על תופעות הלוואי של "אנבאל 3". ברצינות, אתם הייתם מעזים לפסוע במסדרון חשוך על הסט של הסרט המפחיד הזה?

"נכנסתי לאוטו באחת ההפסקות אבל הרדיו שלי לא עבד. זה היה מוזר, כי הוא תמיד עבד באזור הזה. באמצע הנסיעה, הוא התחיל לצפצף פתאום. נאלצתי לעצור בצד, התחלתי להתפלל, ופתאום הוא חזר לעבוד. לא נסעתי לבד יותר במהלך הצילומים". החוויה הזאת תוארה על ידי מדיסון איסמן, וגם היא מלמדת משהו על האפקט של "אנאבל 3". ברצינות, הייתם מעזים להיכנס לבד לאוטו ולנסוע במהלך הצילומים האלה?

"הייתה הפסקת חשמל. צחקנו ושאלנו בקול רם: 'אנאבל, את פה?'. האור חזר, וכולן הסתכלו עליי בבהלה. דיממתי מהאף בטירוף. איך שיצאתי החוצה המהסט הדימום פסק". האירוע הזה קרה למקאנה גרייס, וגם הוא מלמד משהו על המשקעים שמותיר אחריו "אנאבל 3". ברצינות, הייתם מעזים לצחוק ככה על הבובה הרצחנית הזאת?

הרעיון מוכר, הקונספט ברור: יש מוצגים, ויטרינות, תפאורות ריקות ודמויות שהיו פעם משהו, ומייצגות היום רק תפיסה - ויהיה פה מאוד מעניין אם הכול יחזור פתאום לחיים. זה יכול להיות לרגע אחד או שניים, שברירי שניות, אבל אין סיבוב מוזיאוני שהסיפור הזה לא עובר לנו בראש. מאולמות הפוחלצים הגדולים בעולם ועד תצוגות בובות השעווה המפורסמות ביותר - לא היה מרתק לראות איך הכול משתלב לרגע בעולם האמיתי? ובכן, "אנאבל 3" לא משחק משחקים, אבל כן לוקח את הרעיון הזה לאקסטרים. חדר אחד. המון דברים שצריכים להישאר רדומים וברור שהם יתעוררו בסוף. עכשיו רק נשאר לכם להתמודד עם התוצאות.