שיבת המלך: כל מה שצריך לדעת לקראת "מלך האריות" החדש

אם נולדתם אתמול, או סתם ביליתם את חצי היובל האחרון מתחת לסלע, הנה בריף קצר: "מלך האריות" יצא ב-1994, כחלק מרצף להיטי האנימציה של דיסני באותה תקופה, שכלל לפני כן את "בת הים הקטנה" ו"אלאדין". כבר בזמן אמת הסרט היה כמובן הצלחה ענקית, אם כי לא בממדים של "טיטאניק" או "אווטאר" למשל, והפולחן העצום סביבו התפתח בעיקר בשנים שלאחר מכן, כשקלטות הווידאו ולאחר מכן תקליטורי הדיוידי שלו היו מצרך חובה על המדף, ויש ילדי ניינטיז שיכולים להישבע לכם כי צפו בו מאות פעמים.

כמו שאר להיטי דיסני באותה תקופה, הסרט שילב בין דיאלוגים ושירים כדי להציג סיפור שהתבסס על תסריט מקורי, אך שאב השראה משלל מקורות קודמים - במקרה זה, בראש ובראשונה "המלט" של שייקספיר. גיבורו הוא סימבה, יורש העצר המיועד של מלך האריות מופסה, שבעקבות מות אביו והמזימות של דודו המנוול סקאר, מוצא עצמו בגלות. משם, הוא יוצא למסע כדי לשוב לממלכה כמו בגדול ולזכות בכתר, ועל הדרך מתבגר, מגבש את זהותו ולומד גם להשלים עם מותו של האב האהוב ועם מעגל החיים.

הגלגול המחודש שומר על סיפור המסגרת המקורי, אך הגרסה החדשה ארוכה בהרבה - 118 דקות לעומת 88 דקות. לכן, מן הסתם, היא גם שונה במקצת, ומפתחת כמה דמויות וקווי עלילה בצורה אחרת. כרוח הימים, אפשר גם לצפות לאיזון מגדרי אחר: הדמויות הנשיות, שהיו משניות וזניחות בלהיט האנימציה, יקבלו הפעם יותר נפח.

עוד באותו נושא:

ריאיון מיוחד עם במאי "מלך האריות" המקורי

הפודקאסט "סרטים זה אנחנו", על "מלך האריות", להיטים אחרים של דיסני וקולנוע בכלל

התשובה הקצרה: כדי להרוויח כסף. התשובה הארוכה יותר: באמצע העשור החלה דיסני בפרויקט שנוי במחלוקת אך מניב רווחים: עיבודים מחודשים של להיטי האנימציה שלהם, והפעם עם שחקנים בשר ודם. וכך, כבר חזינו ב"סינדרלה", "ספר הג'ונגל", "היפה והחיה" ולאחרונה גם "דמבו" "אלאדין", עכשיו מגיע תורו של "מלך האריות" ובקרוב ינחתו גם "מולאן" ו"בת הים הקטנה", והיד עוד נטויה.

את "ספר הג'ונגל" החדש ביים בזמנו ג'ון פאברו, ולאור הצלחתו, הוא הופקד גם על "מלך האריות". אגב, בשנה בה יצא הסרט המקורי, היה הבמאי עוד שחקן אלמוני, שהגיח בין השאר כליצן ב"השריפה", אחד הפרקים הקלאסיים של "סיינפלד".

שאלה טובה. בניגוד ל"אלאדין", למשל, שפשוט המיר אנימציה בלייב אקשן, כאן השתמשו בשניהם, כמו גם במציאות וירטואליות ובעוד טכניקות חדשות, והכל יחד יוצר סגנון עשייה שעוד אין לו שם רשמי, בטח לא בעברית. בדיסני מתיימרים להאמין שהם מציבים כאן סטנדרט שישנה את פני הקולנוע, אבל ההיסטוריה של האמנות הזו מלאה במהפכות לכאורה שבסופו של דבר לא החזיקו מעמד, אז נצטרך לחכות ולראות האם "מלך האריות" אכן טורף את הקלפים.

אם אתם נמנים עם מעריצי הגרסה המקורית, אל תצפו לפגוש כאן מחדש את גיבורי הילדות שלכם. חוץ מג'יימס ארל ג'ונס בתפקיד מופסה, הצוות שונה לחלוטין, והרבה יותר מגוון אתנית. דונלד גלובר יעמוד מאחורי סימבה בבגרותו, וביונסה מאחורי חברת ילדותו נלה. צ'יווטל אגיופור נכנס לנעליו של ג'רמי איירונס כסקאר וסת' רוגן ובילי אייכנר יהיו הפעם פומבה וטימון.

גם בגרסה העברית, "מלך האריות" 2019 שונה מזה של הניינטיז. למרות מחאות המעריצים, סקאר לא ידבר גם הפעם בקולו של אלי גורנשטיין, אלא של שמעון סמיט. עדי כהן תנסה לעשות את הבלתי אפשרי וליישר קו עם ביונסה בקולה של נלה, סימבה הוא לירון לב ומופסה ירעים בקולו של אריה צ'רנר הנהדר, שמככב עכשיו בגופו גם ב"הרפתקה בשחקים". בכל מקרה, ייתכן שהכוכבים האמיתיים של הסרט הם צילומי הנוף בסוואנה האפריקאית.

"מלך האריות" המקורי, אם מתחשבים גם בהפצות המחודשות שהיו לו, אגר בסופו של דבר 968.5 מיליון דולר בקופות העולם, ואם נתחשב בשיעורי האינפלציה, זה מציב אותו במקום העשרים בטבלת שוברי הקופות הגדולים בכל הזמנים.

אולפני דיסני מצפים שהסרט החדש יצליח עוד יותר, אולי אפילו עוד הרבה יותר, בגלל שהקהל הפוטנציאלי שלו חוצה דורות: ילדי הניינטיז יבואו בשביל הנוסטלגיה, ויביאו יחד עמם את הילדים שלהם. נוסף לכך, הנוכחות של ביונסה וגלובר אמורה לעזור גם כן, כמו גם קמפיין השיווק המסיבי. מצד אחר, בניגוד לתוצרים אחרים של האולפן שריסקו את הקופות לאחרונה, למשל להיטי מארוול למיניהם, "מלך האריות" התכבד בלא מעט ביקורות פושרות, חלקן אפילו קטלניות, אז נותר לראות האם הדבר ירחיק את הקהל.

באשר לישראל, בה "מלך האריות" הוא פולחן גדול עוד יותר מאשר בהרבה מדינות אחרות, הציפיות גדולות במיוחד, אלא אם הביקורות יפריעו (ובדרך כלל הן לא מפריעות). לא יהיה מופרך להמר שהסרט ימכור 800 אלף כרטיסים, ובכך יתייצב בצד "וונדר וומן" והפרקים האחרונים בסדרות "מהיר ועצבני" בראש טבלת הסרטים הכי מצליחים בקופות המקומיות בשנים האחרונות.

"מלך האריות" מעורר אי-נוחות בתקשורת האמריקאית מכמה סיבות, כולן חלק מקונטקסט רחב יותר. קודם כל, כבר מזמן מתאוננים על רצף העיבודים החדשים של דיסני, שבא על חשבון תסריטים מקוריים, ולדברי אחדים, גם פוגע בקלאסיקות ומחרב זיכרונות ילדות.

התלונה השנייה היא על הדורסנות של דיסני, שלמעשה השתלטה לחלוטין על שוק הקולנוע האמריקאי, והפכה אותו ליותר ריכוזי ופחות חופשי מאשר ברית המועצות הסטאליניסטית. חמשת הלהיטים הגדולים עד כה היו בהפצתה: "הנוקמים: סוף המשחק", "קפטן מארוול", "אלאדין", "ספיידרמן: רחוק מהבית" ן"צעצוע של סיפור 4", ועכשיו גם "מלך האריות" יצטרף לחגיגה ויהפוך את השליטה של האימפריה הקולנועית לחזקה עוד יותר. כך או כך, בינתיים הלהיט העתידי כבר יצא בסין ובשלושה ימים בלבד הכניס 53.5 מיליון דולר- יותר ממה ש"אלאדין" ו"דמבו" הכניסו לכל אורך הקמפיין הקופתי שלהם במדינה.

כן, שניים: "Spirit" של ביונסה ו-"Never Too Late" של אלטון ג'ון. נוסף לכך, יהיו בו גם את הלהיטים הקלאסיים מן הסרט המקורי, אך במסגרת ביצועים חדשים - כך, למשל, את " Can You Feel the Love Tonight" יגישו הפעם קווין בי וגלובר.

הפסקול, אגב, כבר זמין בשירותי הסטרימינג השונים, וב-19 ביולי יעלה בהם גם אלבום מיוחד שכתבה ביונסה בהשראת הסרט.

לא, זה לא מארוול, וזו גם ההזדמנות להזכיר שהסרט נמשך 118 דקות (כולל קרדיטים), לא מעט בהתחשב בעובדה שהוא מיועד גם לילדים. נזכיר שוב שהוא מופץ בארץ הן בגרסה המקורית והן בעותקים מדובבים לעברית, ונציין גם שהוא לא יעלה בחמישי, כמו רוב הסרטים כאן, אלא כבר מחר (רביעי) החל מהשעה 18:00.