פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האקונה בטטה: "מלך האריות" החדש הוא סרט כבד, מגושם, מכוער - ומיותר

      הדמויות של טימון ופומבה טובות מתמיד, אבל חוץ מזה אין שום דבר טוב בעיבוד המחודש של "מלך האריות", שדומה יותר לתוכנית בערוץ טבע מאשר לסרט עלילתי. אין בו את הצבעוניות של קודמו, ואין סיבה לקיומו

      האקונה בטטה: "מלך האריות" החדש הוא סרט כבד, מגושם, מכוער - ומיותר
      פורום פילם
      דירוג כוכבים לסרטים - 1 כוכבים (עיבוד תמונה)

      "החיים לא הוגנים" הוא אחד המשפטים הראשונים ב"מלך האריות", שלימד אותנו כבר ב-1994 כי אין צדק בעולם: אתה יכול להיות יורש העצר המיועד, אבל למצוא עצמך מנודה מהממלכה בגלל מזימותיו של דודך המרושע, בדיוק כפי שקורה לגיבור הסרט, סימבה; ואתה יכול גם להיות מעריץ של הקלאסיקה המקורית ולהאמין בהיותה מושלמת כפי שהיא, רק כדי לגלות 25 שנה לאחר מכן שהאולפן המחזיק בזכויות עליה החליט לעבד אותה מחדש - ולחרב אותה לחלוטין, בדיוק כפי שקורה עכשיו.

      וכך, בסוף השבוע עולה כאן "מלך האריות", תוצר נוסף שנעשה במסגרת פרויקט הדגל של דיסני בשנים האחרונות: האולפן לוקח את קלאסיקות האנימציה שלו, ואז מעבד אותן מחדש בצורה דומה למקור, אך בטכניקת עשייה שונה ועם קצת תבלין של תקינות פוליטית מתקדמת, בשביל ההרגשה הטובה. זה כבר קרה ל"סינדרלה", "היפה והחיה", "ספר הג'ונגל", "דמבו" ו"אלאדין" ובקרוב גם ל"מולאן" ול"בת הים הקטנה", ועכשיו זה קורה למה שהוא אחד מסרטי הפולחן הכי גדולים של האימפריה ההוליוודית, אם לא הגדול והאהוב מכולם.

      כמו במקרים הקודמים, גם כאן סיפור המסגרת דומה. לאחר שסימבה מוצא עצמו בגלות, יוצא יורש העצר למסע כפול: במסגרת המסע הפנימי, הוא יתאהב, יתבגר ויוכיח לכולם וקודם כל לעצמו שהוא ראוי להיות מלך, ובמסגרת ההרפתקה החיצונית, הוא ייעזר בחברים חדשים כדי שיוכל לנקום בדודו המנוול, סקאר, שהביא למות אביו ולנידוי שלו מן הממלכה, ואז להשתלט עליה מחדש ולהציל אותה.

      מלך האריות (יח"צ , פורום פילם)
      בתמונה: מעריץ מאוכזב שואג נגד הריימיק. מתוך "מלך האריות" (צילום: יח"צ)

      הסיפור הזה לא מקורי היום וגם לא היה מקורי ב-1994, כיוון שכבר אז היה מדובר במעין גרסה הוליוודית ל"המלט", עם אריות במקום בני אצולה סקנדינבים. באופן כללי, התרבות העולמית מלכתחילה אינה אלא רצף בלתי נגמר של עיבודים מחודשים, כך שלא הצטרפתי בתחילה להמולה האמוציונלית סביב עצם הכוונה של דיסני להתקין ריימיקים לקלאסיקות שלה, ואפילו חיבבתי שניים מן הסרטים שנעשו במסגרתה, "אלאדין" ו"דמבו". לכן גם באתי מלא כוונות טובות ל"מלך האריות" החדש, אך החיוביות התאדתה במהרה לנוכח המחזה המחריד שנשקף מן המסך.

      העיבודים המחודשים שהוזכרו כאן המירו פשוט את האנימציה בלייב אקשן. "מלך האריות" הוא הפקה מורכבת יותר, שמשלבת בין שני אלה, כמו גם שימוש בצילומי נוף, במציאות מדומה ובעוד טכניקות חדשות, שכולן יחד מתגבשות לכדי שיטת עבודה מהפכנית לכאורה, שעוד אין לה כל כך שם רשמי, גם לא בעברית. בכל מקרה, מה שאנחנו רואים בפועל הם חיות יצירות מחשב, אך משכנעות וריאליסטיות לחלוטין, המתרוצצות בסוואנה האפריקאית ומדברות בקולן של שלל כוכבים וכוכבות.

      אולי זה נשמע טוב על הנייר, אבל על מסך הקולנוע זה נראה נורא - למעשה, ספק אם ראוי בכלל לקטלג את "מלך האריות" כסרט עלילתי, ולא כהפקה של נשיונל ג'יאוגרפיק, ועוד לא אחת מוצלחת במיוחד. לעתים התחושה היא שאנו מסתובבים בקניון, ואז נכנסים לחנות אלקטרוניקה וחוזים במוכר מצביע על מסך ה-LD החדש ומנסה לשווק אותו באמצעות תוכנית טבע גנרית כלשהי, המציגה אריות רודפים אחרי אנטילופות בסלואו-מושן. גם הסרט, למרות תקציבי הענק והאמצעים האמנותיים המתקדמים, נראה כאילו הוא מתנהל בהילוך איטי, ובאופן כבד ומגושם. יותר הקונה בטטה מאשר הקונה מטטה.

      "אלאדין" היה אמור להיות הרימייק הפחות מרשים של דיסני השנה, אבל דווקא כן הצליח להצדיק את קיומו, לטעמי. התפאורות המרשימות והצבעוניות העצימו עוד יותר את הססגוניות של המקור, וויל סמית' הוסיף גרוב ונעמי סקוט הפיחה בדמותה של יסמין חיים תוססים שלא היו בה קודם. ב"מלך האריות" החדש, ההפך הוא נכון, והיותר מוביל לפחות. הבמאי ג'ון פאברו, שכבר חירב את "ספר הג'ונגל", עשה זאת שוב.

      מלך האריות (יח"צ , פורום פילם)
      לא חמוד בכלל. מתוך "מלך האריות" (צילום: יח"צ)

      כך, למשל, הסרט החדש צבעוני הרבה פחות מקודמו. ממלכת האריות, שהיתה כה עשירה ומלאת צבע, הופכת כאן לאפורה ועכורה. מקרה חמור יותר הוא דמותו של סקאר - במקור, מדובר באחד מן הדמויות הכי מנוולות שאי פעם נראו על המסך הגדול. אפשר היה להניח שבגרסת בשר ודם הוא יהיה מאיים עוד יותר, אך התוצאה דווקא חיוורת.

      הבדל משמעותי אחד שכן ניכר הוא האורך: "מלך האריות" החדש מתפרש על פני כ-118 דקות, כחצי שעה עודפת לעומת המקור. הבונוס הזה לא מנוצל לאיזשהן תוספות משמעותיות, אלא למריחות פה ושם, וכמובן גם לקצת מס שפתיים. ברוח הימים, הגרסה החדשה מנסה להציג איזון מגדרי קצת יותר הולם. נלה, חברת ילדותו של סימבה שהופכת לאהובתו, היתה דמות זניחה לחלוטין בסרט הקודם, וכאן הופכת לשולית פחות - אבל רק קצת פחות. עוד משפט או שניים זה לא מה שישנה את התמונה, לא מבחינה ולא מבחינת התוצאה כולה.

      גם ליהוק השחקנים והשחקניות שמאחורי הדמויות שונה, חוץ מג'יימס ארל ג'ונס שפעם נוספת מדבב את מופסה, אביו של סימבה, ויירד כאן שלג באוגוסט לפני שמישהו ייקח ממנו את התפקיד. בניגוד למקור, ושוב ברוח הימים, דיסני השתדלו ללהק בעיקר אפרו-אמריקאים, כדי שאף אחד לא יגיד שהוליווד הלבנה עושה ניכוס תרבותי לאפריקה השחורה. וכך, אנחנו זוכים לחוות את דונלד גלובר כסימבה, ביונסה כנלה וצ'יווטל אגיופור כסקאר, בין השאר.

      מלך האריות (יח"צ , פורום פילם)
      אולי מעגל החיים הוא לא קונספט כל כך מוצלח. מתוך "מלך האריות" (צילום: יח"צ)

      כל זה חסר משמעות, כיוון שבניגוד ל"הפנתר השחור", למשל, אף אחד מהם לא מדבר בחיתוך דיבור, עגה או מבטא שיש להם איזשהם מאפיינים אפריקאים, וזה נכון גם לסרט כולו. יוצאי הדופן היחידים שמביאים לידי ביטוי איזושהי "אפריקאיות" הם עבודתו של ג'ון קאני כראפיקי, קוף המנדריל הנבון, ו"Spirit" השיר החדש והלא מרשים שתרמה ביונסה. יש כאן גם קטע מוזיקלי טרי של אלטון ג'ון וטים רייס, שמופיע רק בקרדיטים, וכמובן שגם הלהיטים הנצחיים מן הקלאסיקה המקורית מתנגנים כאן.

      מעריצי ומעריצות ביונסה וגלובר יילכו לגרסה באנגלית, אם בכלל, אבל הסרט כמובן מופץ בארץ גם בעותקים מדובבים לעברית, ולאכזבת המעריצים - אלי גורנשטיין וקולו הרועם לא שבים לתפקידם כסקאר, והוחלפו בידי שמעון סמיט. בהקשר זה, עולה השאלה לאיזה גיל מתאים "מלך האריות" החדש. גם הגרסה הקודמת היתה מערערת יחסית, וכאן התוצאה מטרידה עוד יותר, בעיקר בכל הקשור לקטעים בכיכובם של הדוד הבוגדני ושל שותפיו לפשע, חבורת הצבועים (במובן המילולי, לא המטאפורי) עמם הוא רוקם הסכמים קואליציוניים נבזיים כדי להשתלט על הממלכה, עד שהשותפות ביניהם מידרדרת למעשי אלימות המתוארים כאן באופן מבעית למדי.

      מלך האריות (יח"צ , פורום פילם)
      מה עשיתם לאלי גורנשטיין? מתוך "מלך האריות" (צילום: יח"צ)

      אך האמת היא כזו - השאלה אם הסרט מומלץ לבני/ות ארבע או שבע לא ממש רלוונטית, כי בעיני הוא לא מומלץ במיוחד לאף אחד. למרבה האכזבה, ואולי היה זה תמים מצדי לחשוב שזה יהיה אחרת, מדובר בתוצר מיותר, משמים ולרוב חסר חן. נוסטלגיה היא בדרך כלל דבר מזויף, אבל הפעם אפשר לקבוע בוודאות: ילדים שהלכו לקולנוע ב-1994 קיבלו תמורה הרבה יותר טובה מאשר היום, וגם היה פחות חם.

      ובכל זאת, גם ב"מלך האריות" החדש יש מעלה אחת, ואלה פובמה וטימון, הפעם עם סת' רוגן ובילי אייכנר מאחוריהם. חזיר היבלות והסוריקטה שהופכים לחברים הכי טובים של סימבה היו דמויות מעולות במקור וכאן משתדרגים עוד יותר. יש בהם את כל מה שחסר בסרט כולו - הומור, אירוניה, חוצפה וחוש ביקורתי. מעניין היה לשמוע מה יש לצמד הזה לומר על העיבוד המחודש שהם מככבים בו. סביר להניח שהיו מסכמים אותו במילותיה של זמרת שהיתה בכותרות בשבוע האחרון - למלכה אין כתר, ולמלך אין בית.