יש כל כך הרבה רבדים עגומים לפרשת "מחוז ירושלים", ששום פשיטה מבצעית באישון ליל לא תתקן. החשיפה של עיתון הארץ, לפיה שוטרים שתלו רובה בבית של תושב עיסאוויה לצורך צילומי הסדרה, מגלה לא רק את המשטרה בערוותה, אלא גם את תאגיד השידור, חברת ההפקות וגם את הצופים. בניגוד לרובים, לשקר יש רגליים - ושותפים רבים שיעזרו לו לשרוד כאמת.
ברמה הכי פשוטה, אין דרך להבין את שתילת הנשק בבית של תושב שכונה במזרח ירושלים שלא כאקט גזעני. מופיע על המסך אדם מטושטש, בלי פנים, שכל מה שאנחנו יודעים עליו זה שהוא ממזרח ירושלים, כלומר: ערבי. ההנחה שזאת התרחשות סבירה למצוא אצל אדם כזה נשק צה"לי גנוב המוטמן בסליק סודי היא אכן אילוסטרציה - אילוסטרציה של גזענות. היא משדרת לצופים מסר חד משמעי על האוכלוסיה הזאת - וכפי שנחשף בבירור, על לא עוול בכפה.
נחשף כאן באופן מזעזע המנגנון שעומד מאחורי הסדרה, שנועדה להצדיק את נקודת המבט של שוטרי מחוז ירושלים. לפי הסיפור הזה, הם רק מתמודדים עם ערבים שאוגרים בחשאי נשק וחרדים שמקללים שוטרים. אם צריך להמציא סצינות כאלה בשביל לייצג את הנראטיב הזה, משמע שהוא לכל הפחות מוגזם, במקרה הטוב.
תושבי עיסאוויה מתלוננים ארוכות על התנכלות מצד המשטרה. כיצד יכולים שוטרי המחוז לטעון כעת ברצינות שהם לא שופטים מראש אוכלוסיה שלמה? הם לא יכולים. איזו סיבה יש לאוכלוסיות אחרות שמתלוננות על יחס גזעני מצד שוטרים להאמין שלא כך הדבר? שתילת הנשק מפרה את ההסכם ההכרחי בין המשטרה לבין האנשים שהיא אמורה לשמור על בטחונם, אם היא פועלת כך לצורך יחסי ציבור - גורמת לאדם חף מפשע להצטלם כעבריין, ומסמנת אוכלוסייה שלמה באופן הזה.
איני יודע איזה תהליך עברה הסצינה הזאת לפני שידור, ומי היה מודע בתהליך לאמת המרה מאחוריה. אבל העובדה שהנראטיב הזה התקבל כל כך בקלות מעידה על גזענות סמויה אצל כל המעורבים בדבר, כנראה גם על זו של הצופים. זה הסיפור שמספרים לנו על אנשים חפים מפשע - ואנחנו מאמינים.
הרמה המוסרית מובנת כמעט מאליה, אבל "מחוז ירושלים" עברה גם על עבירה טלוויזיונית: היא הפרה את אמון הצופים של הסדרה, שהתאהבו בשוטרים האמיתיים והאמינו למה שהם אומרים להם. סדרות הדוקו-ריאליטי מתיימרות לייצג את האמת על גיבוריהן, לא לפי הדימוי שלהם. זה ברור שכל סדרה מהסוג הזה מספרת סיפור, וברור שכל סדרה כזאת כוללת אלמנטים של בימוי, סצינות מתוסרטות ו"אילוסטרציה", כלשון תגובת חברת ההפקות. זה לא אמור לכלול המצאה של התרחשות שיש לה השלכות של ממש ביחס לחייהם של אנשים אחרים. לא היינו מוכנים לקבל סדרה על מתנדבים במד"א שמזייפת פציעה קשה בתאונת דרכים או טביעה של ילד בבריכה רק כדי "להמחיש לצופה אירועים יוצאי דופן בהם נתקלים השוטרים בעבודתם השוטפת" (שוב, כלשון ההפקה).
אם הסדרה, שמכנה את עצמה סדרת דוקו-ריאליטי, משקרת על דבר כל כך רגיש, אין סיבה להאמין לשום דבר אחר שנאמר בה, לשום רעיון אחר שמוצג בה. עד שיוכח אחרת, מדובר בהונאה כוללת. אלה לא "מאחורי הקלעים" אלא רק "לפני המצלמה", ומה שמסתתר מאחוריה עשוי להתגלות כמכוער הרבה יותר.
לבסוף זה עניין של יומרה: תאגיד השידור הציבורי, באמצעות חברת ההפקות, שואף להביא את פניהם של אנשים מהיישוב אל מסך הטלוויזיה ולתת להם לספר את הסיפור "האמיתי", מבלי שישפטו אותם מראש. ערבים ממזרח ירושלים לא זכאים כנראה לצדק הזה.
כשעלתה "מחוז ירושלים", כתבתי כאן שהיא משרתת נראטיב פוליטי מסוים, ונראית כמו גרסה מעט נוחה מדי של המציאות. טעיתי: היא מתגלה כגרסה רעה במיוחד שלה.