כחצי שנה לאחר שזכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין, "מילים נרדפות" של נדב לפיד מגיע לאולמות בגרמניה בסוף השבוע. מטבע הדברים, הסרט שזכה בפרס היוקרתי ביותר המחולק על אדמת המדינה הזו מעורר בה עניין רב, וזוכה לסיקור תקשורתי נרחב.
בין השאר, התפרסם עם לפיד ריאיון מרתק בעיתון Die Tageszeitung, הידוע כ-TAZ ומזוהה עם השמאל במדינה. בשיחתו עם תומאס אלבטהאוזר, אחד מעיתונאי הקולנוע הרציניים בגרמניה, התייחסו השניים לעובדה ש"מילים נרדפות" לא מועמד לפרס האקדמיה הישראלית בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, מה שגם ימנע ממנו לייצג את ישראל באוסקר. זאת, למרות דב הזהב, למרות קבלתו לפסטיבל ניו יורק היוקרתי, למרות הכללתו ברשימת "מאה הסרטים הטובים של העשור" באינדי ווייר ולמרות כל התהודה שעורר בארץ ובעולם.
"אני מכבד הרבה מן הקולגות שלי, והסרט זכה לתמיכת הקהל והמבקרים בארץ, אבל לפעמים אני מרגיש בגלות בתעשיית הקולנוע הישראלי", אמר על כך לפיד. "לקרוא לאקדמיה הישראלית לקולנוע 'בינונית', יהיה עלבון למילה 'בינוני'. אם הם היו חושבים שהסרט שלי טוב, אולי הייתי צריך לדאוג".
לפיד התייחס גם להיסטריה שעוררה בישראל זכייתו בדב הזהב. "זו מדינה קטנה, והיא צמאה להכרה", אמר. "כשהגעתי לשדה בתל אביב מברלין, חיכו לי עשרות עיתונאים ומצלמות. זה היה קצת אבסורדי, אבל ברור לי שזה לא מובן מאליו שמכל המקומות בעולם, סרט ישראלי מוכתר ככה דווקא בברלין. בערוצי הטלוויזיה התחילו להקרין קטעים מ'מילים נרדפות' ואת הסצינות הפרובוקטיביות ביותר, ופתאום הקהל כבר לא ידע אם הוא באמת אמור לחוש גאווה, או שמא בושה".
בהמשך, התייחס לפיד לעובדה שחזר לגור בישראל לאחר שהות ארוכה בפריז. "אני גר כמה מאות מטרים מבית הוריי בתל אביב, אבל אני מקווה לא להיקבר פה. אני רוצה לעשות סרטים יותר ויותר רדיקליים, עד שיום אחד רכב ממשלתי יעצור לידי, ייקח אותי לשדה התעופה ויורה לי לא לחזור לעולם".
בינתיים, לפיד עוד פה, ומתברר שכבר בדצמבר הקרוב יתחיל לצלם סרט חדש. "זה פרויקט קטן מבחינת נפח ההפקה שלו, אבל אני מקווה כמובן שהוא יהיה סרט קטן-גדול", אומר היוצר, שיעבוד לראשונה בלי אמו, העורכת ערה לפיד, שנפטרה במהלך העבודה על "מילים נרדפות". "ושוב, הוא אוטוביוגרפי למדי, כי הגיבור הוא קולנוען בשנות הארבעים שמנהל שתי מלחמות אבודות - על החופש האמנותי שלו ועל חייה של אמו. לא רציתי לצאת לצילומים כל כך מהר אחרי 'מילים נרדפות', אבל כתבתי את התסריט בשלושה שבועות, אז לא היתה לי ברירה אלא להתחיל עכשיו".
