יום לפני טקס הפרסים הרשמי של פסטיבל ונציה, הכריז היום (שישי) ארגון המבקרים הבינלאומי על הזוכים מטעמו בפסטיבל, ובראש הרשימה ניצבת בחירה שנויה במחלוקת, אפילו פרובוקטיבית: "קצין ומרגל" של רומן פולנסקי, שעצם הכללתו בתחרות הרשמית של האירוע היתה שנויה במחלוקת. זאת, כמובן, בשל העובדה כי הקולנוען עדיין מבוקש בארצות הברית בעוון בעילת קטינה, ועדויות נוספות שהתפרסמו נגדו בשנים האחרונות על עבירות מין נוספות שביצע לכאורה.
כתוצאה מכך, ועל רקע תנועת ה-MeToo, פולנסקי זוכה האוסקר סולק מן האקדמיה האמריקאית לקולנוע והוקע מקהילת הקולנוע במדינה. ביבשת הקלאסית, היחס כלפיו אחר. כך התאפשר לו לביים את "קצין ומרגל", הפקת ענק במושגים אירופאיים בכיכובם של כמה מן השחקנים הבולטים בצרפת, למשל ז'אן דוז'רדן, לואי גרל ומתייה אמלריק. כך קרה גם שהסרט התקבל לתחרות הרשמית של ונציה, אחד משלושת הפסטיבלים החשובים באירופה, וכך קרה שכעת הוא זוכה בה בפרס.
יש לציין כי לא מדובר באחד מן הפרסים הרשמיים של הפסטיבל - אלה יחולקו מחר. כמו כן, ההחלטה לא התקבלה בהצבעה דמוקרטית בידי כל המבקרים הנוכחים בוונציה, אלא בידי חבר שופטים המונה שלושה כאלה בלבד. עם זאת, הפרס בהחלט מגיע כהמשך לקבלת הפנים החמה שחיכתה לסרט ברוב כלי התקשורת מסביב לעולם - "קצין ומרגל" קיבל עד כה ביקורות מעולות מכמעט כל העיתונאים שסיקרו את הפסטיבל.
"קצין ומרגל" מתבסס על ספרו של רוברט האריס בשם זה, ועוסק בסיפורו של אלפרד דרייפוס, הקצין הצרפתי-יהודי שהופלל באשמת ריגול לגרמניה, מה שיצר את אחת השערוריות הגדולות בתולדות צרפת, וחשף את מעמקי האנטישמיות במדינה. פולנסקי מתאר כאן את המאבק האמיץ למען חפותו, ובאופן מובהק, משווה את עצמו לאיש הצבא שנרדף על לא עוול בכפו אך ורק בשל יהדותו.
כך משתמע גם מן הרמזים הפזורים לאורך הסרט וגם מתיק העיתונות הרשמי שלו, בו מנהל הקולנוען שיח עם פסקל ברוקנר, הסופר שעל כתביו ביסס בזמנו את "ירח מר".
חברו הוותיק של פולנסקי משווה בתיק העיתונות הזה בין מה שעובר עליו כעת ומה שחווה כילד במלחמת העולם השנייה, ואת הדרישות להוקיע אותו ולהחרים את סרטיו מגדיר כ"ניאו-פמיניזם מקארתיסטי". הבמאי עצמו התייחס בו עדויות של נשים שטענו כי ביצע בהן עבירות מין בעודן קטינות - "אלה סיפורים אבסורדיים של נשים שמעולם לא ראיתי, ומאשימות אותי בדברים שלכאורה קרו לפני חצי מאה", אמר. "מדוע אני לא נלחם בכל זה? כי זו מלחמה בטחנות רוח. האקלים הציבורי כיום הוא בדיוק כפי שהיה בזמן פרשת דרייפוס - האשמות שווא, מערכת משפטית לא מתפקדת, שופטים מושחתים ובעיקר בית דין ציבורי שחורץ את דינך בלי אפשרות למשפט הוגן או לערעור".
במסיבת העיתונאים הרשמית שפתחה את החגיגה בוונציה לפני שבוע וחצי, מנהל הפסטיבל אלברט ברברה הצדיק את ההחלטה להקרין את הסרט של הקולנוען השנוי במחלוקת - "אנחנו חייבים להפריד בין האדם ובין האמן. תולדות האמנות מלאות באמנים שביצעו פשעים למיניהם, ובכל זאת המשכנו להעריץ את העבודות שלהם. זה נכון גם לגבי פולנסקי, שהוא בעיני אחד המאסטרים האחרונים של הקולנוע האירופאי".
לוקרסיה מרטל, הבמאית הארגנטינאית שנבחרה לעמוד בראש חבר השופטים והשופטות, אמרה מצידה כי תחרים את הארוחה החגיגית שתתקיים לאחר בכורת הסרט, וזאת מתוך הזדהות עם הקורבנות של הבמאי ועם הנשים המפגינות כעת במולדתה למען הזכויות שלהן. "לאור כל זה, אני לא מתכוונת להיות שם ולחגוג לכבודו". עם זאת, הוסיפה שהיא מצדיקה את עצם ההקרנה של "אני מאשים" במסגרת התחרות הרשמית. "קשה להחליט מה הגישה הנכונה בכל הקשור לאנשים שביצעו פשעים", אמרה. "זה נושא לדיון והדרך הכי טובה לנהל ולפתח אותו היא להציג את הסרט ולהמשיך משם".
מחר יגיע פרק ב' של הפרשה, ונראה האם חבר השופטים בראשותה של מרטל בחר להתעלם מהסרט או לחלק פרס, ואם כן - איזה פרס. דבר אחד בטוח: גם אם יזכה, פולנסקי לא יהיה נוכח פיזית בטקס, שכן הוא מפחד להגיע לאיטליה מחשש שיוסגר לארצות הברית.
.