לפני חמש שנים, הגיעה למסכים בצרפת קומדיה בשם "למה זה מגיע לי?", ואיש בתחילה לא ציפה שתותיר חותם מיוחד. התסריטאי-במאי שלה, פיליפ דה שוברון, היה אלמוני למדי גם בקנה מידה מקומי, וכך גם רוב השחקנים והשחקניות, ולא היה בפרויקט משהו שבישר על גדולות ונצורות. אך כבר לאחר כמה ימים, היה ברור כי המהתלה הזו עומדת להפוך במפתיע לבלוקבסטר עצום, ובסופו של דבר היא סיימה את הקמפיין הקופתי שלה עם מכירות של יותר מ-12 מיליון כרטיסים, מה שהציב אותה במקום ה-14 ברשימת שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים בשוק הצרפתי.
לאחר מכן הסרט הופץ גם ברחבי העולם, והמשיך לעשות חיל - כולל בישראל, בה מכר כרבע מיליון כרטיסים. אולי זה לא כל כך מפתיע, לאור העובדה ש"למה זה מגיע לי?" הוא מעין גלגול צרפתי של ז'אנר הבורקס. כמו "כץ וקרסו" ודומיהם, גם הוא עוסק בנישואים בין-עדתיים. במקרה זה, כזכור, הציגה הקומדיה את סיפורו של זוג לבן, קתולי ושמרן, שכל אחת מבנותיו נשואה לבן מיעוטים אחר: האחת ליהודי, השנייה לצפון-אפריקאי מוסלמי והשלישית למהגר סיני. כשהרביעית מודיעה על חתונתה עם נוצרי, ההורים סוף כל סוף נושמים לרווחה, אבל אז מתברר להם שהוא שחור, שמוצאו מחוף השנהב.
הסרט תיאר כיצד האבא הלא מאושר מנסה להיפרע מחתניו המולטי-אתניים, אך בסופו של דבר לומד להשלים איתם ולאהוב אותם, ואף מבטיח לבקר במדינות מהם הגיעו. בעקבות הצלחתו, הופק לו השנה המשכון, "למה זה מגיע לי 2?", המגלה כי האב קיים את הבטחתו ויצא עם זוגתו למסע חובק עולם. השניים חוזרים משם שזופים ומאושרים, רק כדי לגלות שבמשפחתם אין רגע דל: מסתבר שבנותיהם מאסו בצרפת, על כל המצוקות החברתיות והכלכליות שלה, ומתכננות לעזוב אותה לטובת ארצות המוצא של חתניהם, ישראל למשל. ההורים, מצידם, גומרים אומר בליבם לעשות כל מה שיכולתם כדי למנוע מהם לממש את התוכנית.
בסוף השבוע הקרוב, יעלה הסרט בישראל, ולרגל זאת הגיעה כאן לביקור משלחת מטעמו - התסריטאי במאי דה שוברון; ארי אביטן, המגלם את החתן הצרפתי-יהודי; ופסקל נזוני, המגלם את אביו של החתן מחוף השנהב, שגם הוא אינו מרוצה במיוחד מהשידוך עם הצרפתייה הלבנה. בפרק ההמשך, הנוכחות שלו דומיננטית יותר, ואנו חוזים בו מתמודד עם משבר משפחתי חדש: בתו, למגינת לבו השמרני, עומדת להתחתן עם אישה.
"כמובן שהיה עליי לחץ, אבל זה לחץ חיובי", אומר דה שוברון, כשאני שואל אותו עד כמה היה מלחיץ ליצור המשכון של להיט כל כך גדול. "האמת היא, שהתחושה לא היתה שונה לעומת סרטים קודמים שעבדתי עליהם. תמיד יש עלייך לחץ לעשות את זה טוב, ולא משנה אם זה המשך של משהו או לא. לא פעלתי בחיפזון, אלא לקחתי את הזמן למצוא נושא ולכתוב על הבסיס שלו תסריט מוצלח. לכן עברו ארבע שנים בין שני הסרטים".
"מה שקרה עם הסרט הראשון, היה נס", מוסיף אביטן. "גם אם הייתי עובר חיים שלמים בלי הצלחה בסדר הגודל הזה, עדיין הייתי שמח בחלקי. אנשים אהבו את 'למה זה מגיע לי'? והזדהו איתו. כשהסתובבנו ברחבי צרפת, המון צופים אמרו לנו שהרגישו שהוא מדבר על המשפחה שלהם, וככה גילינו שיש במדינה המון נישואי תערובת".
"הרבה אנשים אמרו לי שעברו חוויות דומות, כולל משפחה עם סיפור זהה לחלוטין לזה שיש בסרט, בה כל אחת מן הבנות התחתנה עם מישהו מתפוצה אתנית אחרת", מספר דה שוברון. "הם אמרו לי שגם אצלם זה היה מסובך. קיבלתי גם מכתב מאישה שאמרה לי שהיא התחתנה ארבע פעמים - פעם עם יהודי, פעם עם שחור, פעם עם צפון-אפריקאי ופעם עם סיני. היא צירפה תמונות של כולם וביקשה שאעשה על זה סרט. זה היה מדהים"
"אותי עצרו צרפתיים ממוצא אפריקאי ברחוב, ואמרו לי - סוף כל סוף, אנחנו רואים את עצמנו, את אבא שלנו ואת סבא שלנו על המסך", אומר נזוני. "במשך שנים, הקהילה השחורה לא קיבלה את הכבוד הראוי בקולנוע הצרפתי, והנה זה קרה. שני צרפתיים-סנגלים עצרו את המכונית שלהם לידי, וירדו ממנה כדי להגיד לי 'בזכותך, סוף כל סוף זכינו לייצוג ראוי, ואנחנו גאים ושמחים'. מה עוד אני יכול לבקש?
עד כמה כל זה הפתיע אתכם?
דה שוברון: "הופתעתי מן ההצלחה בעולם. הסרט הרי מדבר על החברה הצרפתית ועל הבעיות שיש בצרפת, והוא צרפתי מאוד, אבל מתברר שהוא גם אוניברסלי. הוא שבר קופות כמעט בכל מקום: מקסיקו, אפריקה, ישראל, וכיוון שהייתי בהקרנות בהרבה מן המקומות הללו, אני יכול להגיד שלא משנה אם הם מקסיקאים, אפריקאים או צרפתים, הצופים תמיד צחקו באותם מקומות".
אבל בארצות הברית הוא לא הופץ. אולי כי הוא לא תקין פוליטית?
דה שוברון: "אני לא חושב שזה קשור. באופן כללי, קומדיות צרפתיות לא זוכות להפצה מסחרית בארצות הברית".
למה בחרת הפעם כנקודת מוצא עלילתית את הרצון של הבנות וחתניהן לעזוב את צרפת?
"בשנים שעברו מאז הסרט הראשון, היו בתקשורת המון פרסומים על התגברות ההגירה השלילית או על הרצון של רבים לעזוב את צרפת, וזה נראה לי כמו נושא שמאחד את כל הצרפתים, ולא משנה מה המוצא שלהם, אז בחרתי בו. אנחנו אוהבים להתלונן, אפילו שזו מדינה נהדרת, ולמעשה אין סיבה לעזוב אותה. חוץ מזה, מצחיק בעיני שבפרק הראשון, האבא עושה הכל כדי שהחתנים שלו יעזבו, ועכשיו הוא עושה הכל כדי שהם יישארו. זה אירוני".
שני פרקי "למה זה מגיע לי?" אמנם שברו קופות, אך זכו ליחס מזלזל מן התקשורת והממסד, שנוטים לבוז לקומדיות שכאלה. עם זאת, יש לציין כי מאחורי ההומור הפרוע והוולגרי שלה, סדרת הסרטים הזו הרבה יותר חכמה ומורכבת ממה שאפשר אולי לחשוב. היא משתעשעת באופן ממזרי עם הסטריאוטיפים החברתיים, ומצליחה באופן ערמומי לרקוד על שתי החתונות: גם לבקר את כל מה שזז ולירות לכל הכיוונים, וגם להביא לידי ביטוי בסופו של דבר מסרים פטריוטיים ושמרניים, על העליונות של המשפחה והרפובליקה הצרפתית.
נוסף לכך, שני הסרטים גם מיטיבים להציף בצורה דקדקנית את כל הסוגיות החברתיות הבוערות שמטרידות את צרפת בשנים האחרונות. לאלה שכבר היו קיימות בפרק הראשון, מצרף ההמשכון את הוויכוח סביב אישור החוק שמאפשר נישואים חד-מיניים. "אני מאוד מתעניין באקטואליה, ותמיד קורא את כל העיתונים ונשאר עם האצבע על הדופק", אומר על כך דה שוברון. "אני גם אוהב לשלב בקומדיות סוגיות כבדות משקל. רציתי שתהיה עוד חתונה, ונשארה רק דמות נשית אחת, אז שאלתי את עצמי - מה הכי יבאס את אבא שלה? חתונה עם לבן כבר היתה במשפחה שלו, אז מה נשאר? חתונה עם לסבית. לאור החינוך שלו והרקע שלו, זו תהיה מכה קשה בשבילו, עד שהוא יראה את האור".
במהלך השיחה, מתברר כי טטיאנה רוז'ו, המגלמת את הכלה הלסבית, חששה לגלם את התפקיד. "היא פחדה שיהרגו אותה במשפחה שלה, אם תגלם דמות כזו", מספר נזוני, המשחק את אביה. "אמרתי לה 'את בסך הכל שחקנית, והדבר החשוב היחיד, זה שתעשי את העבודה שלך כמו שצריך. אם היית משחקת את הלסבית בצורה גרועה, הייתי הראשון להרוג אותך, אבל את טובה, אז לא הרגתי אותך, ואם למישהו יש בעיה, אז הוא לא מבין באמנות. כל פעם היא אמרה לי 'אני לא יכולה, אני לא יכולה', ואמרתי לה 'את יכולה, את יכולה'".
דה שוברון: "הנושא הזה הוא טאבו בחוף השנהב".
נזוני: "לא רק בחוף השנהב, בהרבה מדינות. בכל פעם שטטיאנה הרגישה היא לא מסוגלת, היא התקשרה אליי והרגעתי אותה, וכשהסרט יצא לאקרנים, אמרתי לה -'נו, מה קרה? שמו אותך על המוקד? את פה, הכל בסדר".
יהיה פרק שלישי בסדרה?
דה שוברון: "כן, צריך לסיים את הטרילוגיה. אבל לא נעשה אותו וגם לא אתחיל לכתוב אותו עד שלא אמצא רעיון מספיק טוב".
אביטן: "אולי הביקור בישראל ייתן לך רעיונות? למה שלא נצלם את הסרט הבא בישראל? אשמח מאוד לצלם כאן משהו, כי אני מאוד אוהב את 'חטופים', 'פאודה' ואת היצירה הישראלית בכלל. היא מדהימה".