יש דבר כזה אחוות נשים: הסרטים הגדולים שחובה לראות

"אחרי החתונה", שיעלה כאן בחמישי 26 בספטמבר, מציג בפנינו סיפור מרגש, מרתק ועתיר תהפוכות: אישה אידיאליסטית שעזבה את ארצות הברית כדי לנהל בית יתומים בהודו, אך חוזרת למולדתה לשם מפגש עם תורמת עשירה, המתעקשת כי תבוא לחתונה של בתה.

את שתי הגיבורות מגלמות ג'וליאן מור ומישל וויליאמס. וכמעט אין צורך להזכיר שמדובר בשתיים מן השחקניות האמריקאיות הגדולות של דורנו. מור היא מן הכוכבות הפעילות היחידות שיש באמתחתה כל פרס אפשרי - אוסקר, גלובוס וגם פרסי השחקנית בפסטיבלים של ברלין, ונציה וקאן. וויליאמס היתה מועמדת לאוסקר ארבע פעמים ולבטח עוד תזכה בו יום אחד. נוסף לאיכות של כל אחת מהן כשלעצמה, יש ביניהן כימיה נהדרת. ניכר שהן מתות אחת על השנייה, כפי שהעידו בראיונות לקידום הסרט, המתגלה כבמה לדואט המופלא של שתי השחקניות.

אולי הסרט המפורסם מכל על אחווה נשית, והוא הפך לכזה הרבה בזכות איכות השחקניות שלו: ג'ינה דייוויס גילמה את תלמה, עקרת הבית, וסוזן סרנדון את לואיז, חברתה המלצרית. שתיהן מדוכאות בידי החברה הגברית, עד שהן משלבות ידיים ויוצאות למסע בו יעזו לראשונה לצפצף על כולם במכוניתם. שתיהן היו מועמדות לאוסקר על משחקן בסרט הפולחן הזה, שגם כיום, כמעט שלושים שנה לאחר עשייתו, ממשיכים לצטט את הסטיילינג שלו, את רוחו המרדנית והפמיניסטית, וכמה סצינות איקוניות מתוכו - כולל הסיומת הבלתי נשכחת, כמובן.

אחד מסרטי הפולחן הגדולים של שני העשורים האחרונים, שהוכיח כי גם בימינו אפשר ליצור סרטים שיכניסו לפנתיאון אינספור מחוות וציטוטים. קשה להאמין שזה היה קורה לולא את התפקיד הראשי, של עורכת מגזין האופנה שלפעמים נדמית לעובדותיה כשטן בכבודה ובעצמה, גילמה השחקנית העכשווית המיתולוגית מכולן, מריל סטריפ, שקיבלה על עבודתה כאן את אחד מ-21 המועמדויות שלה לאוסקר. בצידה, אן האתויי, מן הכוכבות הבולטות בדורות שבאו אחריה, ובסופו של דבר זוכת אוסקר בעצמה, והמפגש הבין-דורי הזה הוליד קלאסיקה מודרנית.

מרילין מונרו היא השחקנית שהכי מזוהה עם הוליווד של שנות החמישים והשישים, אבל ממש לא היתה לבדה. היו אז עוד שחקניות גדולות, ג'יין ראסל, והשילוב ביניהם במחזמר הזה, כפי שזימרה פעם ביונסה, נצץ כמו יהלומים בשמים. כך, למשל, בנאמבר המיתולוגי בו הן שרות כי "יהלומים הם החברים הטובים ביותר של האישה". שתיהן בשיאן במיוזיקל הרומנטי הזה, בו הן מגלמות נערות שעשועים עם אופי שונה וציפיות אחרות מן הגברים בחייהן, והתוצאה היא קלאסיקה על-זמנית, שהציבה רף גבוה לכל הכוכבות ההוליוודיות שבאו לאחר מכן.

הדוגמה הטרייה ביותר לסרט שמעמיד במרכזו שתי דמויות נשיות, אותן מגלמות שתיים מהשחקניות הטובות בנמצא. במקרה זה, יש גם נגיעה יהודית: רייצ'ל ווייז, שגם הפיקה, מגלמת את רונית, דתל"שית שגדלה בקהילה חרדית לונדונית כבתו של רב נערץ, אך נטשה אותה ועברה לנהל חיים בוהמיינים בניו יורק. היא התנכרה לחלוטין לעברה, אך נאלצת לחזור אליו בעקבות מות אביה. במהלך ביקורה במחוזות ילדותה לצורך השתתפות בהלוויה שלו, פוגשת הגיבורה את אסתי, מי שהיתה חברתה הטובה ביותר, אותה מגלמת הרייצ'ל הגדולה השנייה של הוליווד - רייצ'ל מקאדמס. מפגש הפסגה בין הרייצ'ליות התחבב עד מאוד על הקהל הישראלי, שהוכיח עד כמה הוא אוהב סרטים עם תצוגות משחק נשיות גדולות, מה שכנראה מבטיח כי גם "אחרי החתונה" יהיה כאן להיט.