וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"ארנון מילצ'ן ובראד פיט הם הדבר הטוב היחיד שנותר בהוליווד"

אבנר שביט, ונציה

18.9.2019 / 1:31

"אד אסטרה", מעין שילוב של "אפוקליפסה עכשיו" ו"אודיסיאה בחלל", הוא מסוג הסרטים שכבר לא עושים בהוליווד, והתאפשר רק בזכות הרצון הטוב של המפיקים ארנון מילצ'ן ובראד פיט, שגם מככב בו. לרגל עלייתו בישראל, הבמאי ג'יימס גריי מסביר למה הוא משווה את פיט לבולדוג

פורום פילם

לפני קצת פחות מחצי יובל, צפה בראד פיט ב"אודסה הקטנה", סרט הביכורים של הבמאי ג'יימס גריי, וכמו רבים אחרים באותה תקופה, התרשם ממנו עמוקות. הוא לקח את ההערכה צעד קדימה, והתקשר לבמאי. השניים נפגשו, הפכו לחברים טובים - וקבעו לעבוד ביחד יום אחד. כפי שהשחקן סיפר לאחרונה בריאיון לניו יורק טיימס, הוא השתוקק לעבוד עם הקולנוען, מתוך מחשבה כי יוציא ממנו את המיטב.

ב-25 השנה שעברו מאז, ביים גריי סרטים מוערכים כמו "הלילה הוא שלנו", "שני מאהבים" ו"המהגרת", שהפכו אותו לאורח קבוע בפסטיבלים הגדולים. בצרפת מסמפטים אותו במיוחד, ואפשר אף לומר כי רואים בו אליל, וכאחד היורשים הלגיטימיים היחידיים של דור הנפילים של הקולנוע האמריקאי. בקיצור, הבמאי מעולם לא התקרב לדגדג את טבלת שוברי הקופות, אבל בהחלט נגע בכמה פסגות. עם זאת, התוכנית לעבוד עם פיט לא התממשה.

זה כמעט קרה לפני שלוש שנים, עת ביים גריי את "העיר האבודה Z", אפוס הרפתקאות היסטורי שהתרחש בג'ונגל. פיט היה אמור לככב בו, אך בסופו של דבר נותר בפרויקט רק כמפיק, והתפקיד הראשי הלך לצ'רלי הנהאם.

הכוכב והבמאי לא הרימו ידיים, ובסופו של דבר, רגע לפני תום העשור, החלום הנושן התגשם. מחר (חמישי) עולה כאן לאקרנים "אד אסטרה", סרטו החדש של גריי, בו פיט חובש שני כובעים: גם המפיק, וגם השחקן הראשי. הוא מגלם את דמותו של אסטרונאוט, היוצא למסע בעקבות אביו, בגילומו של טומי לי ג'ונס, איש חלל שנעלם אי-שם בגלקסיה, וככל הנראה יצא מדעתו.

הסרט ערך את בכורתו העולמית לפני כשלושה שבועות במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ונציה. גריי הגדיר אותו בהזדמנות זו כשילוב בין "אפוקליפסה עכשיו" ל"2001: אודיסיאה בחלל" - הגדרה יומרנית שהוא עצמו מיהר להתחרט עליה. עם זאת, אין ספק שמדובר בפרויקט מרשים ביותר, המשלב בין עשייה ויזואלית מרהיבה לבין התעמקות בשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות. מסעו של פיט לתוך מעמקי היקום האינסופיים משמשים את "אד אסטרה" כדי להעלות שאלות על הורות, גבריות, אלוהים ומשמעות החיים. התוצאה קיבלה ביקורות מעורבות בכלי התקשורת השונים, אבל בעיני היא יפהפייה, ובהחלט מצליחה להותיר חותם.

ג'יימס גריי. GettyImages
כל כך אהוב בצרפת, ש"אד אסטרה" כיכב על השער הראשי של היומון "ליברסיון". ג'יימס גריי/GettyImages

ביום בכורת הסרט בוונציה, פגשתי את גריי לשיחה עם קבוצת עיתונאים קטנה מרחבי אירופה. זו כבר הפעם השלישית שאני פוגש בו, וכמו בפעמים הקודמות, גם הפעם הג'ט-לג לא מפריע לו לענות באריכות ובהתלהבות, ולחשוף את היותו עכבר קולנוע לא פחות מאשר במאי בעצמו.

אני מזכיר לגריי כי בפעם הראשונה שנפגשנו, ציטט את אמירתו של אורסון וולס לפיה עשייה של כל סרט, ולא משנה מה טיבו, היא הישג גדול - אז לעשות סרט גדול זה כבר לא פחות מנס. "הו, כן, לחלוטין, לעשות סרט זה משהו משוגע לגמרי", הוא אומר בתשובה לכך. "חשבתי שהסרט שעשיתי בג'ונגל יהיה הכי משוגע ומאתגר בקריירה שלי, אבל אז הגיע 'אד אסטרה' והעלה את הרף בכמה רמות. לא חשבתי שההפקה שלו תהיה מסיבה, אבל בגלל שהיא הצטלמה באולפן, חשבתי שיהיה פשוט יותר מאשר הצילומים בג'ונגל. טעיתי".

מתי הבנת את זה?

"ביום הראשון לצילומים. כשהגעתי לאולפן וראיתי את בראד משתלשל על כבלים מגובה של 12 מטר, זעקתי - 'אלוהים, למה הכנסתי את עצמי'?, וזה לא הלך ונהיה קל יותר. זה היה קשה באופן בל ייאמן. קשה לי לתאר כמה אני מעריץ את האנשים שעושים את הסרטים האלה בקביעות, למשל האחים רוסו. לעשות סרט בסדרת 'הנוקמים', ואז מיד את ההמשך שלו, ואז עוד המשך? וואו, איזו מידת מחויבות והשקעה זה דורש. בלתי נתפס שיש אנשים שעשיית הסרטים הללו היא אצלם רוטינה יומיומית. הסרט הבא שלי יהיה על שני חנונים שיושבים בחדר".

אבל זה לא שלפני "אד אסטרה" עשית סרט על שני חנונים בחדר. עשית סרט מטורף בג'ונגל. אז מה גרם לך לעשות עוד סרט מטורף?

"כי אני אומר - אם יש לך הזדמנות לעשות משהו, תעשה אותו. הקהל לא רואה את הקושי של העשייה. הוא רואה את הסרט, וזהו. פעם חבר התווכח איתי על זה שעדיף לעבוד במצלמה דיגיטלית ולא בפילם, כי זה קל יותר. אמרתי לו - 'מה זה משנה? הקהל לא רואה כמה זה היה קל בשבילך'. הקושי הוא צלב שאנחנו צריכים לשאת, לא הצופים. אני בן חמישים, אם לא אעשה דברים מטורפים עכשיו, אז מתי אעשה אותם? כשאהיה בן 73?".

התסריט, אותו כתבת עם איתן גרוס, היה מוכן כבר בתחילת העשור. בינתיים יצאו "כוח משיכה" של אלפונסו קוארון ו"בין כוכבים" של כריסטופר נולאן וקצת תפסו לך את הנישה של סרטי חלל מתוחכמים, פילוסופים וסנטימנטלים.

"לחלוטין. עקפו אותי בסיבוב. כריסטופר נולאן חבר טוב שלי, אני לא כועס עליו כמובן. להפך, אני שמח שהוא ואלפונסו היו לפניי, כי הם שימשו שפני ניסיונות של כל מיני טכניקות שבסופו של דבר גם אני השתמשתי בהן. יש הרבה אלמנטים דומים בין שלושת הסרטים, אבל עשיתי כמיטב יכולתי לוודא שאני לא מחקה אף אחד בשום צורה. אין מה לעשות, לקח הרבה זמן לגייס את הכסף ל'אד אסטרה'. אתה עושה סרטים כשיש לך הזדמנות לעשות אותם, לטוב ולרע".

עוד בוואלה

הריאיון שלנו עם בראד פיט על הסרט, על האוסקר ועל טרנטינו

לכתבה המלאה
אד אסטרה. פורום פילם,
"ראיתי את בראד וזעקתי, 'למה הכנסתי את עצמי?". מתוך "אד אסטרה"/פורום פילם

מה אתה יכול לספר על בראד פיט כמפיק?

"הוא כמו בולדוג. תמיד טוב שיהיה לך אותו בפינה. אף פעם לא ראיתי מישהו כמוהו. הוא שולח לך הודעות בשתיים בלילה על רעיון שיש לו, או על משהו שהוא רוצה לנסות. אתה יודע שהוא תמיד יילחם בשבילך, ויהיה שם מתי שצריך. הוא והחברה שלו, פלאן בי, הם הכוחות היחידים שנותרו בעולם הקולנוע האמריקאי העצמאי. בשאר העולם עושים דברים מדהימים, אבל הוליווד במצב הכי חלש שלה אי פעם. כמעט לא נותר מי שיוציא לפועל תסריטים מקוריים. בראד הוא אחד העופות הנדירים היחידים שעוד מגנים על התעשייה הזו".

ומולו, מי הארכי-נבלים, נטפליקס?

"נטפליקס מפיקים דברים יפהפיים, הם לא הבעיה. תראו, כשהפיצו את 'הסנדק' בשנות השבעים, התחילו עם הפצה באולם אחד בניו יורק ואולם אחד בלוס-אנג'לס, ונתנו לסרט לבנות את המומנטום שלו ולהתפוצץ לאט-לאט. היום, עברו למודל בו מפיצים כל סרט ב-200 אולמות ברחבי המדינה על ההתחלה. מוציאים המון כסף על שיווק, וזה הימור כל כך גדול, שאפשר לאשר רק תסריטים שמבוססים על חומרים קיימים שלקהל יש היכרות איתם, כדי לצמצם את הסיכון.

"כפי שחששתי וחזיתי בתחילת העשור, קורה לקולנוע מה שקרה לאופרה. בשלב מסוים הפסיקו לכתוב אופרות מקוריות והתחילו להעלות פחות ופחות אופרות. אלה שכן עולות, יותר יקרות מתמיד, ושמות דגש על הספקטקל. פחות תוצרים, פחות מקוריות, יותר עלויות ויותר שואו - זה מה שקרה באופרה וזה בדיוק מה שקורה בקולנוע. אולי הדברים עוד ישתנו, וחייבים להמשיך להילחם. ארנון מילצ'ן, שהיה שותף להפקה וכל הזמן עודד אותי ודחף אותי, מסרב להרים ידיים. גם בראד פיט, כמובן".

אתה מכיר אותו הרבה שנים. במה תצוגת המשחק שלו בסרט הזה שונה לעומת עבודות קודמות שלו?

"הוא עשה עבודה יפהפייה, אפילו שהיה לו אתגר כמעט בלתי אפשרי - רוב הזמן, הוא נמצא לבד על המסך, ושחקנים תמיד צריכים עוד מישהו מולם כדי להחצין את הרגשות שלהם. לקחתי ממנו את הכלי החשוב שיש לשחקן, ובכל זאת הוא הצליח להקרין כל כך הרבה רגש ופגיעות. אני חושב שהוא ניתב לכאן דברים אישיים מהחיים שלו".

בראד פיט וג'יימס גריי. GettyImages
הכל בזכותו. ובזכות מילצ'ן. ג'יימס גריי/GettyImages

לעומת זאת, הדמויות הנשיות כאן כמעט לא קיימות. לדמות שמגלמת רות נגה יש בקושי שתי סצינות. לדמות שמגלמת ליב טיילר אין כמעט דיאלוגים.

"אני מודע להיעדר הזה. זו הדרך שלי לדבר על הפטריארכליות ועל עולם שבו שולטת גבריות רעילה. אני רואה את הנוכחות שלה בחיי היומיום שלי, כי כבר עכשיו היא משפיעה על המשפחה שלי. את הבת שלי, החברה מעודדת להיות פתוחה רגשית. הבנים שלי עדיין ילדים, אבל כבר יש עליהם לחץ חברתי להיות 'גברים'. אנחנו מדכאים אנשים ומאלצים אותם להדחיק את שברונות הלב שלהם, אבל בפנים הנזק מאוד עמוק, ולכל זה יש השפעה הרסנית.

"הגבריות הרעילה מאוד נוכחת בחיים האמריקאים, ובעצם בעולם כולו, וכשאני מסתכל על העולם כאמן, התפקיד שלי זה לא לתאר את העולם כפי שהייתי רוצה שיהיה, אלא כפי שהוא באמת. התפקיד של הקולנוע הוא לשאול מה רע בעולם. זה מה שכל הסרטים הגדולים עשו, גם אם היו קומדיות".

אד אסטרה. פורום פילם,
סרט יפה מאוד. מתוך "אד אסטרה"/פורום פילם

אז שאלה שקשורה למה שאמרת, וגם לסרט הקודם בכיכובו של בראד, "היו זמנים בהוליווד". אפשר להציג אלימות ולבקר אותה מבלי להלל אותה?

"בטח. אני זוכר שראיתי את 'הבלתי נסלח' של איסטווד, ובסופו הגיבור הורג את כולם, כולל מישהו חף מפשע, והקהל מוחא לו כפיים, אבל זה היה ברור שאיסטווד מחבק את המיתולוגיה הזו ובו בזמן גם מבקר אותה. הוא היה הרבה יותר מתוחכם ממה שהקהל נתן לו קרדיט. קחו לדוגמה גם את 'פורד אפאצ'י' של ג'ון פורד. נהוג לבקר את פורד בגלל היחס שלו לגזע, אבל בסרט הזה הדמות של האינדיאני היא הסימפטית, והלבן הוא אידיוט מוחלט שמביא לאסון. גם הסרט הזה בונה מיתולוגיה ומפרק אותה. זה התפקיד שלנו.

"כן, זה הכרחי להראות אלימות. העולם הוא מקום אלים. השאלה איך אתה מטפל בזה. זה תלוי בסגנון ובקונטקסט. 'השור הזועם' סרט מאוד אלים, אבל כשסיימתי לראות אותו, לא הלכתי להרביץ לאח שלי ולאישתו. גם שייקספיר אלים. זה לא בעיה. זו היתה בעיה לו העולם לא היה מלכתחילה מקום אלים, והקולנוע סתם היה מתענג על פנטזיות שקריות".

מה הפרויקט הבא שלך?

"אני מביים את האופרה 'נישואי פיגרו'. זו הפעם הראשונה שלי באופרה, וזו הולכת להיות קטסטרופה אמנותית מוחלטת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully