אחרי 37 פרקים, שישה עשר מתמודדים ו-5,874 "רבותיי", העונה השמינית של מאסטר שף, סוף סוף, הגיעה לסיומה. הרבה נאמר על העונה הזו: המשימות הדרדרו מן הפח אל פחית שימורים, המנות המוגשות נראו לעתים קרובות מדי כמו שאריות של ארוחת שישי ומיכל אנסקי עדיין לא אמרה דבר טעם. הכל נכון, אבל כוחו הגדול של הריאליטי הזה מאז ומעולם לא היה טמון בארשת המקצועית, אלא בדמויות, ולכן נפתח בפרידה רשמית מדמויות הדגל שעזבו אותנו לאורך הפרקים: רוחמה, כמוך אנחנו רוצים להזדקן; במקסימום שימת זין על העולם. בבקשה אל תניחי שוב צ'יפס על אוכל רטוב. קוסטה, תביא נשיקה. פרח, מסעדה ועכשיו.
כל אחת מהפרידות הללו הייתה מצערת, אבל הדמויות הססגוניות והמעניינות ביותר, הלא הם ונסה ושחר, נשארו איתנו למרבה השמחה עד הגמר והמנות שלהם עשו רושם שהם ראויים לזה. איתם עלתה גל, דמות חביבה ולא מאוד דומיננטית שניכר כי השתפרה לאורך העונה, אבל ברור שעלתה לשלב האחרון על תקן הצלע החלשה.
השלושה מגיעים לקו הסיום מוקפים בארטילריה כבדה: מאחוריהם המשפחות, מעליהם המתמודדים ובאוזניים חיים כהן שמציין זמנים באובססיביות של ווייז. משימת הגמר הראשונה היא בת שלושה חלקים, כל אחד מהם עוסק, לדברי אייל שני, בתכונה אחת שהכרחית אצל מאסטר שף. שפיות היא לא אחת מהן. כל אחד מהמתמודדים מתבקש לבחור מרכיב שעליו תתבסס המנה הראשונה עבור כולם, כך שבסופו של דבר, שלוש המנות יתבססו על אותם שלושה מרכיבים.
"אייל, אתה נער ההגרלות", ממשיך חיים לפתח את הידידות המשונה בין השניים, שהתבטאה כבר בפריצה משותפת לאולפני קשת באישון לילה על מנת להציץ בקדירות, כי בימוי זו לא מילה גסה. גל בוחרת בשר טחון, ונסה מוסיפה לו בטטה ושחר - קמח לבן. השלושה רצים לגוב האריות ומתחילים ללקט את המרכיבים הנוספים שיחלצו אותם מהדחה. "מה תעשי עם זה?", מרחרח שחר אחרי ונסה בדרכו הערמומית. לאחר שסיים לסדוק את אמונותיה, הוא פונה לטקטיקה אופיינית נוספת ובוחר להכין מרק, על מנת להפתיע דווקא מנקודת נחיתות. הפעם לא רק מדובר במרק, אלא סגול יותר מכל הבורשטים בעולם.
ונסה מודה בריש גלי שדפקה את כולם בכוונה עם הבטטה ובזאת מסתמנת כאחת מדמויות הריאליטי המעניינות שנראו על המסך, בהתפתחותה מבשלנית צרפתיה מסורתית ועצורה לשפית אמיצה שמרשה לעצמה להשתולל בבישול ומחוצה לו. בקיצור, נפתח לה.
המשימה השנייה מוטלת, ועל המתמודדים לבחור מנה קלאסית ולבצע אותה בגרסה אישית. שחר הנוכל השובב בוחר בדונאטס, גל ממשיכה לדבוק בגישה המשמימה קמעה של מטבח מרוקאי מסורתי, וונסה הולכת על "אי צף". "הכי קלאסי שיש בצרפת", היא גורסת. יש גם קרואסון נגיד, אבל סבבה.
המנות הראשונות מוגשות, ולשולחן השופטים מגיעה המנה של גל - המבורגר עם סלק וצ'יפס בטטה. מיכל לא מרוצה מהסלק בהמבורגר ואפשר להזדהות איתה, אבל שאר השופטים לא יכולים בשלב הזה לשבור מסורת ולהסכים איתה. גם הם לא משתגעים על המנה, מסיבות אחרות. המנה של שחר - מרק בטטה סגולה - מתקבל בחדווה והערכה. ונסה, עם מאכל שכרגיל איש לא יודע להגדיר, קוברת לשניהם.
את העבודה על המנה השנייה קוטע פרסום תוצאות המקצה הראשון, והמתמודדים לוקחים רגע לנוח מן העבדות. ונסה ושחר מנצחים בתיקו וגל נשארת הרחק מאחור.
המתמודדים מרוכזים במנות שלהם וממעטים לדבר. אי אפשר להאשים אותם - הם כנראה בלחץ היסטרי, אבל זה לא מצדיק את השופטים שעמוק לתוך הפרק האחרון לא מספקים רגע אחד מעניין. נראה שלרגל הסיום בחרו העורכים לנקוט גישה חגיגית על חשבון הבידור וההומור, זה חבל, מפני שהקהל ממילא לא באמת במתח. אחרי שבע עונות, ברור שבשלב הזה כבר לא משנה כל כך מי יזכה בתואר הנכסף. שלושת המתמודדים קיבלו את מקפצת הרייטינג הדרושה להם והשאלה מי מהם יצליח, יחזיק מסעדה או יזכה בקמפיינים תלויה מכאן ואילך בכישוריהם כאנשי עסקים.
המשימה השלישית נוחתת, ועל המתמודדים לייצר קלאסיקה משל עצמם. ונסה, שכבר הבינה מזמן את הטריק, מערבבת אוריינטציות מזרחיות עם מטבח צרפתי. שחר מגלגל בראשו חנויות קסמים כדי לדבוק בטייטל הגאון המשוגע, וגל מבינה שלא מגישים חריימה בעונה 8, לכן מתפרעת עם חריימה טונה.
למזלה, הספינג' שלה גורף תשואות וכולם מסכימים פה אחד שהיסמין והתפוז מעיפים את המוח. מנת כדורי הדונאטס המלוחה-מתוקה-חריפה-מעושנת של שחר אמנם יפהפיה למראה, אבל מתקבלת בהרמת גבות גורפת. תוך כדי אכילה והבנה שמדובר במתמודד שהם אוהבים, השופטים מסכימים שזו לא מנה נוראית אלא ממש אחלה. האי הצף של ונסה, ונילי ומלכותי, משאיר אבק לכולם. "אם אפשר לדמיין איך מרגיש ענן בפה, זה זה, זה חלבונים", עוברת אנסקי ושוברת את השיא של עצמה ושל אייל בכפיית אירוטיקה על אוכל. גל מצמצמת את הפער, שחר מאבד יתרון וונסה דוהרת לניצחון.
הזמן אוזל והמנות האחרונות מוגשות לשולחן. הפסטה הצבעונית של שחר מאלצת מלצרית לנשוף מהפה שלה נייר צבעוני, והשופטים מרוצים. יומרותיה של גל מתנפצות כשהשופטים מסכימים כי הכינה חריימה די רגיל ולא משהו, וונסה, טוב, פשוט ונסה. הנקודות מצטרפות לכדי התוצאה הצפויה: ונסה ושחר ממשיכים לדו קרב, גל מודחת.
"אתם זוכרים איך התחלתם כאן?", פונה אנסקי לשניים הנותרים, והתשובה לא מובנת מאליה אחרי עונה של משימות שרשרת בהשראת שיטת העינויים הסינית. משימת הגמר יוצאת לדרך, והשופטים יוצאים למשימה היומית שלהם - להתגודד סביב מתמודדים בזמן הבישול כדי לערער להם את הביטחון. שחר עמל על מנת טאקו בשרית עם קפה וקקאו בהשראת מקסיקו, מה שמבשר מרירות מתוקה. "מטבח מקסיקני הוא מטבח חמוץ חריף!" קוראת במחאה מיכל אנסקי, כי לא לעתים קרובות היא בטוחה במשהו בנוגע לקולינריה, ועד שכן, צריך לחגוג.
השופטים מקבלים את שתי יצירות המופת לשולחן, אפילו שהיום לא מגיע להם. המנות מתגלות לא רק כיפות והם מתענגים מכל ביס. זה המקום לומר שמזמן לא הנפיק ריאליטי בישול ישראלי מתמודדים מרשימים כמו שני אלה. בשונה ממתמודדים רבים לאורך העונות לא מדובר רק בבשלנים סבירים עם סיפור נוגע ללב, אלא אמנים בעלי תעוזה שיהיה מסקרן לטעום מיצירתם בהמשך.
אבל בתחרות כמו בתחרות, מנצח יש רק אחד, ובמקרה הזה - מנצחת. השופטים מחלקים נקודות בפעם האחרונה, ובסופו של קרב צמוד מכריעה אנסקי לטובת ונסה. "כשיש חלום, צריך להגשים אותו", מנגבת ונסה את הדמעות ושוברת את הלב ממתיקות. "מה שנקרא, מזל טוב, הפטרייה שלך חזרה", מסכם שחר לאחר מכן בראיון ל"חי בלילה". פתאום ברור למה על אף הקלישאות השחוקות, המשימות המעיקות ופערי הכישרון הבולטים, עדיין כיף כל כך לצפות ב"מאסטר שף" - בזכות הדמויות שלה.