משלמה ארצי ועד עומר אדם: השירים שעשו את העשור - מקומות 101-76

בעשור האחרון המוזיקה הישראלית התנפצה, השתנתה והתרחבה. לתוך הקלחת הזאת הגיעו צלילים מכל העולם שפתאום מצאו את עצמם במסגרת ישראלית - ולהיפך. המצעד שלהלן הוא ניסיון אחד לסכם את כלל הרגעים האלה - אבל הוא לא מוחלט. זה לא (רק) מצעד השירים הכי יפים, מצליחים או טובים, אלה כאלה שסימנו רגעים, חילופי אופנות ותהליכים רחבים יותר. כל כך הרבה שירים נפלאים נשארו בחוץ, כדרכן של רשימות מסוג זה. מוזמנים להתווכח, ועכשיו - לחגיגה.

מתחילים עם שני המאסטרים הגדולים של המוזיקה הישראלית, עם הלהיט האחרון של איינשטיין בחייו. בזמן אמת, הדואט של השניים התקבל בסקפטיות. היום, זאת מזכרת אחרונה מהגדול מכולם.

דדון פרץ לחיינו קצת לפני השיר הזה, למשל בפרויקט של עידן רייכל - אבל כאן כבר עמד בפני עצמו, לבד עם הקול הגדול שלו - אחד הקולות המזוהים של המיינסטרים הישראלי בעשור האחרון. השבח לאל, הוא כאן וממש לא מתבזבז יותר.

ומאור גדול לאושר גדול: הכוכבת הגדולה של סוף העשור הקודם שחררה באמצעו את "לחם, אהבה", אלבום רוק פנטסטי ובשל, והלוואי שהיה מגיע ליותר אנשים. בתוכו היה ההמנון הקטן הזה, שטומן בחובו את כל הדי.אן.איי המוזיקלי של זהר, מהחצוצרות של אגו טריפ ועד הרגישות החברתית של "ממצרים", קמצוץ של אהוד בנאי והרבה הרבה לב.

הכוכב שיצא מתוך שוטי הנבואה התפוצץ בסוף העשור הקודם ותחילתו של זה הנוכחי, והמציא את עצמו מחדש בפאזה אלקטרונית שלא הייתה נפוצה במיוחד באותו הזמן בישראל יחד עם יונתן דגן, איש J. Views. התוצאה: שיר שנה, אוסף להיטים שמושמעים בלי הפסקה ופזמון אייקוני אחד.

כבר לא כל כך בשקט, לוי הפך לכוכב הבא של המוזיקה המזרחית בשרשרת להיטים ענקית וקול כובש. "שתישרף האהבה", בלדת-רוק-מזרחית כמעט בלוזית, ניבאה גם את עלייתו של כוכב נוסף שהיה מעורב בכתיבתו: עדן חסון.

שיר מושמץ, המנון בורגני או להיט ימי הורים - אולי גם וגם וגם. ב"ילד של אבא" הפך מוקי סופית מהילד הרע לדוד החביב, ופתח את הדלת לעוד שירי הורות רבים - האלקטורט הנחבא של המוזיקה הישראלית ואחד הטרנדים המפתיעים של העשור ("מתנות קטנות", וכו').

העשור כמעט נסגר עם הפלא של אפרת בן צור, בשיר חידתי ואפל של דליה רביקוביץ' שבן צור ממלאת אותו, בקול הגבוה והמוכר שלה, בקשת מגוונת של רגשות. כל חלק בשיר המופלא הזה נמצא בדיוק במקום: הגיטרות שפתוחות, היבבה הגבוהה באמצעו, וכל קולות הרקע. עולם ומלואו.

תמיד שרה מהבטן, ותמיד רומנטית, שילה פרבר חידשה את עצמה בשיר שמחבק את המאזין. "מתנפצת שוב, חיה שוב, נשטפת במבול ואוהבת בלי גבול" - זאת המוזיקה של האמנית הענקית הזאת במשפט אחד.

לנסיך לבית לוי היו כמה שירים נפלאים בעשור האחרון - "שאריות מעצמי", למשל. הכישרון של לוי הוא כבר מזמן לא בגדר סוד, וכמו הקריירה שלו - גם לשיר הזה לקח קצת זמן לפרוח, ומרגע שזה קרה איש כבר לא הסתכל אחורה.

להקת הפולחן מסיימת עשור מפואר, שבו חידדה את הקול שלה ועברה את הדרך משירי סטלנות עם משמעות מעורפלת להתבוננות מפורטת על החברה הישראלית. אחרי שלא הכניסה פילים אל הבית וחגגה את המחאה החברתית, "מי שלא חולם, כועס" ביטא במדויק את התסכולים סביב, עם שאלה אחת, מיואשת: "כמה מדרגות נעלה עד שנראה זה את זה?".

קוואמי דה לה פוקס רגיל לקבל סופרלטיבים על שידור מעולה בתחנת "הקצה" - שכמעט בלי להרגיש כבר הפכה למוסד של ממש - אבל גם העיסוק האחר שלו אחראי לרגעי תענוג לאוזניים. כמה דקות לפני שגל ההיפ הופ כבש מחדש את המוזיקה הישראלית, הוא שחרר כנראה את השיר היחיד בעשור האחרון שכולל את השם דוסטוייבסקי, עם צרחות מוזיקליות מתמיד של רמי פורטיס ופזמון ממכר.

לא פלא שזה אחד השירים המושמעים ביותר של השנים האחרונות, שהרי הוא מזקק משהו כל כך ישראלי: הכל משתגע מסביב, אבל הישראלים רוצים לשמוח ושיעזבו אותם בשקט מכל הברדק הזה. "שרוטים" עשוי לפי הספר, ועם כל הביקורת - מה לעשות - הוא גם מדבק בהתאם.

בישראל אוהבים מוזיקה הודית, ומוזיקה הודית ישראלית זאת בעיקר ליאורה יצחק. אחרי שנים של התארחויות ופרויקטים צדדיים, "מעלה מעלה" המרים הביא את מומביי היישר אל השוק ברמלה, בחיבור שנשמע פתאום כל כך טבעי. בעשור שבו יותר מתמיד צלילים מכל מיני מרחבים עשו את דרכם אל הרדיו שלנו, יצחק הצליחה לזקק סאונד כל כך רחוק עם תוכן כל כך ישראלי, ואפילו עם מסר מעצים.

הכוכב של העשור הבא: ברבי חוצה טעמים, גילאים וסגנונות בהגשה הנעימה שלו ושלל סלסוליו. "מישהו איתי כאן" הוא רק שיר מדבק, מספק, וגם לא צריך הרבה מדי לנמק: כיף שמוזיקאים כמו ברבי מצליחים כל כך ומגיעים לכל כך הרבה אנשים.

הסינגל המוביל מאחד אלבומי האינדי הטובים ביותר שיצאו כאן לאורך העשור. עם להקת ליווי עשירה ומרגשת, הים הסודי של ארז התמלא ביופי, ששיאו סימפוניית הרוק המהפנטת הזה. באמת מהמקרים שכל מילה מיותרת, ועדיף לנצל אותה להאזנה.

פדרו גראס (עמית אולמן), איש מופעי הקאלט "העיר הזאת" ו-"תיכון מגשימים" וחבר המופע של ויקטור ג'קסון, הוא אחת הדמויות המרתקות והכריזמטיות שהופיעו במשך העשור ואחד הסמלים של תופעת הפואטרי סלאם. המשל על אלוהים שבג'ימייל היה סינגל הבכורה שלו, וכבר בו אפשר היה לשמוע עד כמה מדובר באמן מתוחכם, שמערבב בדיחה מצחיקה עם משאלה אמיתית - וקצב מעולה. חבל שמאז גדל דור שכבר לא משתמש בצ'אט של שירות הדואר האלקטרוני.

איה כורם עצמה בקושי משתתפת באלבום הקונספט יוצא הדופן שכתבה, "2023", שבו איחדה גלריה מרשימה של מוזיקאים לסיפור שאפתני במיוחד. "מצרים", בקולה מלא הנשמה של לאה שבת, הוא הרגע שבו התמזג הסיפור של האלבום עם מאבקה האישי של כורם על הגבלת חוזים של מוזיקאים בתעשייה - מאבק פרטי שהגיע עד לכנסת, ונחתם בהצלחה.

האלבום השלישי של אהרון שדרג אותו ממעמד של כוכב עולה לסופרסטאר, כשה שלאורך העשור יככב ברדיו ובטלוויזיה ובוודאי על הבמות. "תגידו לה" היה השיר שפרץ את כל המחסומים בדרך לשם, והרים את אהרון עד השמיים.

השיר הכי טרי במאייה, פרי עטם של דורון מדלי ועידן רייכל, בביצוע שלל גדול של זמרים ובהפקה של גלגלצ, לא אמור היה להפוך למפלצת של ממש - אבל איכשהו זה קרה: שיר שמשלב בין ירדנה ארזי וסטטיק ובן אל מצא את דרכו אל בתי הספר, כשיר שמנסה לחבר בין קולות שונים בעיצומה של אחת התקופות השסועות ביותר. כתונת פסים? אבותנו מנג'סים.

אחרי הרבה שנים של הסתובבות והייפ, כהן סוף סוף הוציאה בתחילת העשור את אלבום הבכורה המיוחל שלה. בין השירים הראשונים שיצאו שם, אחד כבר היה יהלום מלוטש: "לא כוחות", בלדת פסנתר קורעת מינימליסטית על אדם רגיש והעיר שסוגרת עליו, על כל מה שהיא מסמלת. בזכות שירים כמו "לא כוחות", אפשר להחזיק מעמד.

אולי שיר האהבה היפה ביותר של בבליקי - אחד שיודע משהו על לשפוך את הלב לתוך מיקרופון - הגיע בפרויקט "האגרוף", אלבום כפול ושאפתני במיוחד שיצא בתחילת העשור עם מטענים שחיכו הרבה שנים כדי לצאת החוצה. לאורך שש דקות של פנטזיה, הגיטרה המהפנטת של אלי שאולי מנסרת את הלב, והאוזניים מתמלאות בקסם.

המלכה האם של המוזיקה המזרחית האטה ולו במעט את הקצב שלה בעשור האחרון מבחינת הוצאת אלבומים - אבל על שירים טובים היא לא מוותרת. "מאחלת לך", יחד עם השותף הוותיק הנרי, הוא אחד המרגשים שבהם: איחול מתוך כאב לב, צמיחה מתוך בור, כינורות ושירה שפוצעת את הנשמה.

הצהרת העצמאות של המנצחת של "כוכב נולד" הוכיחה את עצמה בגדול באלבום השני שלה: לא רק קול יפה ומתקתק, אלא מוזיקאית שמסוגלת לבטא דרמות אמיתיות. בזכות "תחזיקו" האינטנסיבי, נכנסה דלומי לליגה גבוהה יותר של זמרות מיינסטרים.

אלבום הקאמבק הפאנקיסטי של הקליק, "אני לא בפסקול", לא היה רק עניין נוסטלגי: הוא גילה להקה שגם אחרי יותר מ-30 שנה יש לה יותר כוחות מלחצי התעשייה הכאן. למרבה הצער, זה באמת היה סוף המסע של הקליק - הגיטריסט אלי אברמוב מת פחות משנה לאחר מכן. לפחות נותרו כמה שירים אחרונים מעולים.

הקינלי, הטכנו, הקרוקס - הרבה דברים עוברים, אבל השיר הזה של טונה כנראה כאן כדי להישאר. עם קליפ אייקוני שתפס רגע של רטרו לניינטיז ונוסטלגיה בכלל, הראפר השנון הפך לאחד הסמלים והכוכבים הגדולים של גל ההיפ הופ החדש.

כניסה ראשונה, וממש לא אחרונה, של אחד מאנשי העשור והכוכב הגדול ביותר שקם במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות. אם אדם סומן בשנים הראשונות בקריירה שלו כזמר של מוזיקה מזרחית בלבד, "שני משוגעים" סיים את התהליך שלאורכו הוא הפך לדמות חוצת טעמים. יאללה, לקטוף.

היו על הסף: "הכוכב הזה מת" (דניאלה ספקטור), "כשאחר" (אייל גולן), "אפריקה שלי" (גלעד כהנא), "מישהו פעם" (עברי לידר), "עור ברווז" (ערוץ הכיבוד), "בדרך אלייך" (סגיב כהן), "חיוכה המסוים" (גידי גוב), "מתוך שינה" (בני המה), "אלנבי 40" (יוני ליבנה), "גולדן בוי" (נדב גדג'), "מה זה עצוב" (אורי סלונים ומיכל שפירא), "אלף פעם" (אביב נוימן), "כסף מאמא" (חיה מילר), "כאלו מילים" (תומר יוסף), "הולך" (הילה כהן אלעזר), "העולב אבד מזמן" (ועדת חריגים), "לתת ולקחת" (שלמה ארצי ודודו טסה), "תמיד תישארי" (ארקדי דוכין וישי לוי), "ליבי ער" (יובל דיין), "השיר הכי טוב" (טברנק), "בסוף היום" (ארז לב ארי), "שלחי אותו" (רוני דלומי), "סה לה וי" (קובי פרץ), "22 אותיות" (ויקטוריה חנה), "איפה את היום" (אסף אמדורסקי), "ספורט" (איה זהבי פייגלין), "הזוג הזה" (מרגי), "עניין של הרגל" (יזהר אשדות), "משהו נעים לנשמה" (התקווה 6), "המילים החסרות" (אייל גולן ומשה פרץ), "אמא אם הייתי" (חנן בן ארי), "Bombs Away" (עדי אולמנסקי) ועוד ועוד ועוד.