הבמאי בארט פרוינדליך והכוכבת ג'וליאן מור נפגשו לראשונה בצילומי "מיתוס של טביעות אצבע" באמצע שנות התשעים, ומאז לא נפרדו. הם זוג בחיים האישיים, ולא פעם משתפים פעולה גם בחיים המקצועיים, הוא עם שרביט הבימוי והיא כשחקנית ומפיקה. השניים עבדו יחדיו על "World Traveler" ב-2001 ועל "תסמכי עליו" (2005), ועכשיו, אחרי הפסקה ארוכה, עומדים במשותף מאחורי "אחרי החתונה", שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע.
הסרט מבוסס על דרמה דנית מופתית בשם זהה, פרי עטה של סוזן ביאר, שיצאה לאקרנים באמצע העשור הקודם והיתה מועמדת לאוסקר. היא עוסקת באדם אידיאליסט, שעזב את דנמרק כדי לנהל בית יתומים בהודו, וחוזר למולדתו כדי לגייס כספי צדקה מתורם עשיר. במהלך המפגש עימו, מציב הפילנתרופ תנאי מוזר, ודורש מן האורח שקפץ לבקר לנכוח בחתונת בתו. בהגיעו לשם, מתבררת הסיבה לבקשה, ומתחיל רצף של גילויים, קונפליקטים ושאלות מוסריות.
העיבוד האמריקאי שומר פחות או יותר על העלילה המקורית, אבל עם כמה שינויים מהותיים: קודם כל, כמובן, הסיפור עובר מקופנהגן לניו יורק; חשוב מכך, יש גם שינוי מגדרי. הפעם, הדמויות הראשיות הן שתי נשים - את מנהלת בית היתומים מגלמת מישל וויליאמס, וג'וליאן מור היא בעלת ההון.
"אם הסרט היה יוצא לפני עשר שנים, הכותרות סביבו היו על כך שהוא עושה משהו יוצא דופן ולא רק מציג אשת עסקים מצליחה, אלא גם מתאר אותה כמי שהצליחה במקבל לנהל חיי משפחה ולהיות אמא במשרה מלאה", אומר הבמאי בריאיון לוואלה! תרבות לקראת צאת "אחרי החתונה" בישראל. "היום, האספקט הזה של הסרט כבר נתפס כטריוויאלי למדי ולא ממש מדברים עליו, מה שמעיד עד כמה התקדמנו כתעשייה וכחברה, אם כי לא מספיק כמובן".
באיזו מידה השינוי המגדרי הזה שינה את הסרט?
"מאוד, הוא משנה לחלוטין את סיפורי הרקע ואת נקודות המבט, אם כי יש בעלילה כל כך הרבה סודות, שאני לא ממש יכול לדבר על זה בלתי לחשוף ספוילרים. מי שצפה ב'אחרי החתונה' מבין שבגלל היותה של הגיבורה אישה, היא הרבה יותר מודעת להחלטה כשקיבלה כצעירה ולמשמעות שלה, וזה מעצים את הדרמה. אבל יותר מזה, עדיף שלא אגיד".
ועד כמה שינה המעבר של העלילה לניו יורק?
"זה דווקא לא כל כך שינה. אני לא בטוח שיש איזשהו הבדל מהותי בין קופנהגן לניו יורק, ושתיהן ניצבות בניגוד מוחלט להודו, המקום שבו הגיבורה מנהלת בית יתומים. מה שכן, בסרט המקורי עוד לא היו סמארטפונים, וכאן כמובן שהדמויות כבר משתמשות בהן.
"הבדל נוסף לעומת הסרט המקורי הוא שסוזן ביאר, הבמאית שלו, השתמשה במצלמת יד ובסגנון מחוספס ומלא הבעה. אצלי, הסגנון קלאסי יותר. אני מנסה לאפשר למצלמה להיות כמה שפחות שיפוטית".
ברשותך, לדעתי יש עוד הבדל: דמות בתה של הגיבורה, זו שמתחתנת, הרבה יותר דומיננטית אצלך.
"נכון. גם במקור היתה לה סצינה שוברת לב, אבל אני מאמין שהפעם זו דמות מורכבת יותר ורב-ממדית, ולא רק קורבן וכלי אמוציונלי. כך אני מקווה לפחות. היא אמנם הדמות הכי צעירה בעלילה, אבל היא גם משמשת מעין מבוגר אחראי, לוקחת את ההחלטות הכי בוגרות ומבהירה לסביבתה שזה לא התפקיד שלה לגרום להם להרגיש טוב יותר עם עצמם".
אף פעם לא אשכח את הפעם הראשונה בה צפיתי בסרט המקורי. הוא עצום. רעדתי מהתרגשות.
"גם אני, בכיתי במהלכו כמה פעמים, שזה די יוצא דופן. הסצינה האחרונה הותירה אותי בלי נשימה. הרגשתי סחוט רגשית, ועם זאת הוא גם הותיר בי תקווה. היתה בו איכות מרירה-מתוקה שגרמה לצופה לראות את העולם על כל היופי, אבל גם על כל המורכבות שבו".
אתה מסכים איתי שגם המקור וגם העיבוד שלך עוסקים בשאלת האחריות האישית לעומת האחריות האוניברסלית?
"כן, זה נכון, שתי הגיבורות מציגות כאן שני מודלים שונים: באחת יש נתינה אינסופית, כל עוד שזה לא לאנשים שהיה לה איתם קשר אינטימי בעבר, השנייה דואגת קודם כל למשפחה שלה. יש צופים שיותר מתחברים לאחת ויש כאלה שמתחברים לאחרת, וזה לא התפקיד שלי כבמאי להגיד מי צודקים. אני חושב שגם המקור וגם העיבוד מציגים סוגיות טעונות בלי להתיימר להציע פתרונות קסם. כל מה שיש כאן זה חבורה של אנשים שנדרשים לקבל החלטות קשות. במה יש יותר ערך, בניהול של בית יתומים בהודו או בשמירה על המשפחה ועל הבית שלך? אני לא יודע את התשובה".
בתעשייה בה מקפידים להותיר את הנשים בצלם של הגברים, בארט פרוינדליך הוא דוגמה הפוכה ומרעננת. למרות שביים פרקים בסדרות כמו "קליפורניקיישן" ו"מוצרט בג'ונגל", אין ספק שהוא הרבה פחות מוכר מזוגתו, מי שארון התארים שלה מכיל כל פרס אפשרי - אוסקר, גלובוס זהב, אמי ופרסי השחקנית הטובה בפסטיבלים של קאן, ונציה וברלין, הישג שמעט כוכבות לאורך ההיסטוריה יכולות להתגאות בו.
"אני לא אובייקטיבי, אבל אישתי היא השחקנית הטובה בעולם", מכריז בן זוגה בגאווה. "ההופעות שלה תמיד גדולות, אבל אני גאה לומר שב'אחרי החתונה' היא מספקת את אחת התצוגות הכי טובות שלה".
והשאלה הבלתי נמנעת - איך זה לשלב בין החיים המקצועיים והאישיים?
"זה מאוד קל לנו. אנחנו גרים יחד ומבלים יחד, אז היה לנו זמן לדבר על כל אספקט בסרט גם מחוץ לשעות העבודה, וזה יתרון משמעותי, כי עם התקציבים שיש היום בעולם האינדי, אין הרבה זמן לחזרות ולהכנה לפני הצילומים, אז טוב שהיה לנו את האקסטרה הזו. נעזרתי בפידבק שלה כדי לשמור על האותנטיות של הקול הנשי, והיה לנו את כל הזמן שבעולם לפתח את הדמות. כמובן שלא נתתי לה שום הדרכה: אני הרי לא אגיד לשפית גדולה איך לבשל את התבשילים שלה".
