השמש אמנם עלתה במזרח וירדה במערב, אבל החיים לא היו כתמול שלשום. משהו הרגיש לא נכון, אך קשה היה לדעת איזה מאורע שינה את חיינו באופן כה עמוק. כולם כבר יצאו מדעתם עד שאנשי חדשות 12 ואולפן שישי הצליחו לשפוך אור על אותו נושא מכריע, שלשיטתם אף הצדיק כתבה במהדורה: דובר ראש הממשלה והליכוד יונתן אוריך הפסיק לצייץ בטוויטר. רגע, מה?
נחדד: הדובר המדובר לא הפסיק לעבוד, ולא הפסיק לשגר הודעות לעיתונות ותגובות מטעם הליכוד. הוא פשוט הפסיק לצייץ ברשת חברתית שבה נוהגים עיתונאים ופוליטיקאים להתנגח זה בזה, בזמן שלרוב מכריע של הציבור זה לא אכפת ולא נוגע. ספק גדול אם רוב הציבור יודע בכלל מי זה אוריך ומהו סגנונו השנוי במחלוקת.
למעשה, מדובר באירוע שהוא לחלוטין חסר חשיבות והשפעה כלשהי על הצופים וצרכני החדשות. הדיווח הברנז'אי עליו - שעבדו עליו תחקירנים ונלווה אליו דובר צה"ל לשעבר כפרשן! - נשא ניחוחות עוקצניים במיוחד. כל זאת, כמובן, בלי שהכתבה גילתה מידע בעל ערך משמעותי שמסביר את העניין או נובע ממנו. כשכל הדברים הללו מצטרפים יחדיו יש לקרוא לילד בשמו: זאת אינה כתבת חדשות אלא אייטם רכילותי.
מסתתר כאן עניין מהותי יותר: בעידן שבו הרשת מערערת את סדר היום החדשותי, פוסטים ויראליים הופכים לכותרות וקבוצות פייסבוק לאייטמים מגזיניים, גם התיאטרון הפוליטי מתגלגל אל הרשתות החברתיות שמחליפות גם את מסיבות העיתונאים והנאומים במליאת הכנסת, כך שכביכול נוצר פרלמנט גלוי לכל.
כך נוצרת אשליה של התרחשות פומבית ושל קרבה, אבל זאת בועה מוחלטת: במקום זאת נוצרת קלחת מגלומנית של לייקים ושיתופים, שבה המעשה - כלומר: האם אוריך מצייץ או לא, מי מגיב לו ומי זכה ליותר פופולריות - מחליף את המהות: מה נאמר והאם יש לכך משמעות כלשהי בעולם האמיתי. העיתונאים הם חלק מהבועה הזאת, ובמקום לנפץ אותה הם עוזרים לנפח אותה. לא משנה כמה דם רע עבר בין לשכת ראש הממשלה לחדשות 12 במערכות הבחירות האחרונות, כשאומרים שהתקשורת מנותקת ועסוקה בעצמה, מתכוונים גם למהדורה מרכזית שמנטרת ציוצים של דובר.