פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בגללה גיבורים נמים: "ביום שהאדמה רעדה" לא תרעיד את עולמכם

      "ביום שהאדמה רעדה" יומרנית ומאכילה בכפית, אבל הבעיה הכי גדולה בסדרה החדשה של יוצר "בשבילה גיבורים עפים" היא העצלתיים שלה. הניסיון שלה להיות שקטה ומאופקת הופך אותה בפועל למנומנמת ומשמימה

      בגללה גיבורים נמים: "ביום שהאדמה רעדה" לא תרעיד את עולמכם
      קשת 12

      קשה לצפות ב"ביום שהאדמה רעדה" בלי שיעלו על הדעת שני מותחנים טלוויזיונים ישראלים אחרים. עלילת המסתורין הפנטסטית בתוך המרחבים הצפוניים מזכירה את "תמרות עשן"; הרעיון של אזרחים מן השורה המגלים שנקלעו לקונספירציה ענקית שכרוכה בזהות שלהם, מזכיר את "כפולים" - שם אלה היו דרכונים, כאן הם כפולים בפועל. מדובר בשתיים מסדרות המתח המוצלחות שנעשו כאן, כאלה שקידמו את הז'אנר בישראל. "ביום שהאדמה רעדה" נופלת מהן משמעותית.

      הסדרה החדשה של עומרי גבעון (יוצר "בשבילה גיבורים עפים" ו"בני ערובה") נפתחת ברעידת אדמה שפוקדת את ישראל. הסחף בשמורת טבע בצפון חושף בור שבו שלושה שלדים, וכשעל אחד מהם נמצאת טבעת נישואין, החוקרים (מיכל קלמן וצחי הלוי) מקשרים אותה אל פקח בשמורה, אב חד הורי בשם יואל רוסו (נדב נייטס, "בשבילה גיבורים עפים"). מאוחר יותר, להפתעת החוקרים, בדיקות הדנ"א חושפות כי השלדים שייכים לאנשים שעודם בחיים - אביגיל, אסירה צעירה הכלואה באשמת רצח (ליאנה עיון), ניקו, אמן חושים א-לה ליאור סושרד (שלום מיכאלשווילי), ויואל עצמו.

      זוהי נקודת מוצא שאמורה לסקרן, אבל האמת היא שיש מספר כיוונים מוגבל שאליהם הסדרה יכולה לקחת את זה, וכולם שחוקים - בראשם שיבוטים ויקום מקביל. מובן שאפשר ליצור גם מהחומרים החבוטים האלה יצירה מעניינת ומסקרנת, בוודאי אם מעתיקים אותה אל ארץ הקודש ומזריקים פנימה אלמנטים בהתאם, אך על סמך שני פרקי הפתיחה, "ביום שהאדמה רעדה" רחוקה מזה. לא זאת בלבד שהיא לא מנצלת את הנופים הפראיים לטובת יצירה שהאטמוספירה בה מעט שונה, גם את מעט העניין שעומד לרשותה מתוקף המסתורין היא מגוללת במיזוג בין קלישאות לעוסות לבין יומרנות מצחיקה. "היית אומר שברגע שהסרט מתחיל, הזמן נעלם", אומרת חברה ותיקה של יואל בפרק השני, משפט שנשמע כאילו מקומו על רקע של תמונת שקיעה באינסטגרם של מישהו שאתם לא לגמרי יודעים למה אתם עוקבים אחריו. או השוט התלוש שלהלן, הרהור לאור ירח, שכמו מנסה ליצוק עומק בלי להרוויח אותו.

      שלום מיכאלשווילי, ביום שהאדמה רעדה (צילום מסך)
      יומרנות. מתוך "ביום שהאדמה רעדה" (צילום מסך)

      אבל הבעיה הכי גדולה של "ביום שהאדמה רעדה", וזו שבסופו של דבר מכשילה אותה, היא העצלתיים שלה, שלא לומר עצלנות. העניין הזה ניכר כמעט בכל היבט בשני הפרקים הראשונים. הסדרה משופעת ברגעים ובטקסטים נרפים שנראה כי תכלית קיומם הוא לסמן וי או לקדם את העלילה באופן מלאכותי, לפני שממשיכים הלאה. כבר מהפתיחה, שבה הארון כמעט נופל על הילד, סצנת מתח עם אפס מתח. או השרפה בכלא, שמנסה למרוט עצבים אולם בפועל נראית דרדלה בכל מובן - האש עצמה, הפחד של האסירות, הפציעה של הסוהרת וכן הלאה. חסיון עורך דין-לקוחה משום מה לא קיים בכלא שבו כלואה אביגיל - סוהרת נשארת איתם בחדר ומאוחר יותר גם מתברר שמצלמה פועלת מולם. או אחת הסצנות הכי מגוחכות: מנכ"ל חברת היי-טק נכנס לבניין ואומר למישהו בטלפון "תתחילו, אני כאן", הוא עולה במדרגות, נכנס לחדר ישיבות שבו כבר יושבים הנוכחים ומולם עומד בכיר אחר ומציג בפני הנוכחים מכשיר שהם פיתחו, מסביר בכמה משפטים במה מדובר, וחותם ב"אני לא מחזיק ביד עוד מכשיר טלפון. אני מחזיק את העתיד" לקול מחיאות כפיים. זהו, זאת הישיבה.

      נדב נייטס ידוע במשחקו המרוסן, והוא מצוין גם כשהכל סביבו לא (הרגע שבו הוא מביט בבן דמותו במחשב היה מוצלח במיוחד), אלא שכאן הוא נטמע באווירה כללית מנומנמת, מה שפועל גם נגדו. זה חמור עוד יותר אצל מיכל קלמן, המגלמת את הבלשית שמובילה את החקירה. דמותה כל כך סטואית כל הזמן עד שנדמה לא פעם שהיא פשוט זקוקה לשנת לילה טובה. זו גישה שכנראה נועדה לשוות ל"ביום שהאדמה רעדה" אווירה שקטה, אניגמטית, קולית, אבל זה לא עובד. היא בעיקר גורמת לה להיראות כאילו כולם באו להחתים כרטיס, לסיים את העבודה וללכת הביתה לראות משהו טוב בטלוויזיה. משהו שהוא לא "ביום שהאדמה רעדה".

      ביום שהאדמה רעדה (יח"צ , ניתאי נצר)
      זה לא עובד. "ביום שהאדמה רעדה" (צילום: ניתאי נצר)

      "ביום שהאדמה רעדה" משודרת בימי רביעי בקשת 12.