לפעמים הפער בין החזות החיצונית והטקסיות למציאות הוא כמעט קומי, ובכל מה שקשור לפוליטיקה הישראלית בשנה האחרונה - טקסיות היא כמעט כל מה שנשאר. שלוש חברות החדשות המרכזיות התייצבו אמש (רביעי) כצפוי ובאופן חגיגי עם משדרים מיוחדים - פחות או יותר - למסיבת העברת המנדט ליו"ר כחול-לבן בני גנץ, אך הרגע הסמי-היסטורי - מישהו שאינו בנימין נתניהו מנסה להרכיב ממשלה בישראל מזה כעשור - פורשן על גבול האדישות: הבלוק לא יזוז מעמדותיו, המשא ומתן לא יתקדם, כלום לא עצוב, הכל כרגיל, כלום-כלום לא קורה פה.
נשיא המדינה ראובן ריבלין קרא בנאומו לנבחרי הציבור שלא לשחוק את אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית. בערב שבו אירועים פוליטיים שוב פתחו את המהדורות, ובו בזמן תוארו כהתפתחויות שמשמעותן מוטלת בספק, חוסר האמון בפוליטיקה הישראלית ובפוליטיקאים נשקף קודם כל ממסכי הטלוויזיה ("כולם כל כך משופשפים וכל כך ציניים", הסביר עמית סגל).
דוריה למפל אמרה בהקדמה שלה את הכל בכנות מרשימה, בדרכה הישירה המוכרת: "חודש אחרי הבחירות יו"ר כחול לבן יקבל הערב את המנדט להקמת הממשלה ה-35 של ישראל, הערב נלווה את הרגע הסמלי של קבלת המנדט מהנשיא רגע שאם נהיה כנים הולך ומאבד מהעוצמה הממלכתית שלו, כפי שקורה לטקסים שקורה לעתים תכופות מדי". אי אפשר היה לטעות גם בפניהם של שאר הכתבים והפרשנים, שכאילו אמרו: "הכל חסר תוחלת, למה לא יכולתי להיות כתב תחבורה?". הם מיהרו כמובן להזכיר את מה שעיתונאי ישראל חוששים ממנו יותר מכל וכרגע נשמע לדבריהם כמעט בלתי נמנע: מערכת בחירות נוספת.
אלא שבכך, החדשות פשוט הכריזו על סדר היום שלהן עצמן כבלתי חשוב: ייתכן שלהעברת המנדט לגנץ אין הרבה משמעות שאינה סמלית, אבל אם כך, אולי האולפן החגיגי מיותר? יתרה מכך, אם האירוע אינו אלא עוד מופע סמלי, ובכל זאת פותח את מהדורות החדשות במשדר חגיגי - מה זה משדר לצופים על שאר הנושאים בסדר היום של המהדורה? שהם אפילו פחות חשובים? אם התקשורת הישראלית רק מלווה אירועים סמליים, בלי לתעדף סיפורים חדשותיים, היא למעשה מוותרת על חלקה בקביעת סדר יום.
אפשר לצאת מהפלונטר הלא-פוליטי הזה גם אחרת: בחדשות 13 מצאו איזון נכון יותר, כשהמהדורה שלהם ניצלה את דקות פתיחת המהדורה דווקא לפרומו לחלקו השני של התחקיר של אריאלה שטרנבך על ברלנד - הבעת אמון של חברת החדשות בתוכן שהיא מייצרת, להבדיל.