באופן מוזר, יש לברך על דבר מאוד בסיסי בסדרה התיעודית "מעברים" שחלקה הראשון עלה אמש בכאן 11: הוא מראה לצופים דבר מה שהודחק לחלוטין מהשיח הציבורי ואפילו מהחדשות - היום-יום המדכא של מערכת השליטה הישראלית בעם הפלסטיני, כפי שזו באה לידי ביטוי במחסומים שבהם עוברים עשרות אלפי פלסטינים מדי יום. האופן הוא מוזר כי מלבד זאת, "מעברים" היא סדרה בעייתית שנשענת על מורשת בעייתית של תכניות דוקו המלוות את גיבורינו האמיצים בתסריט נדיב במיוחד, באופן שלעתים חוצה את הכביש מהתיעודי אל התעמולה או שהאמינות אינה נר לרגליהן - כפי שהודגם לאחרונה בסדרה הקודמת של התאגיד בסוגה הזאת, "מחוז ירושלים".
לעומת זאת, אמינות היא דווקא אינה הבעיה של "מעברים", הסדרה שיצרו איציק ואיריס לרנר בליווי של יחידת דובר צה"ל, המתארת את סיפוריהם של חיילים העומדים במחסומים - סליחה, "מעברים" - ומבצעים את העבודה השחורה והמלוכלכת של מלאכת הכיבוש דרך נקודת מבטם, משלב הטירונות וההכשרה ועד לשירות הממשי. היא כן מראה איך רבים מהם כלל לא רוצים לשרת במשטרה הצבאית, בפרט לא במחסומים, ועד כמה הם סובלים - בין היתר משום תיאטרון הצעקות השרירותי והפתטי שהם עוברים בטירונות ואוסף הקלישאות הצבאיות שאינן מנחמות איש מהם. מי שכמעט לא נמצא כאן הם כמובן הפלסטינים, שנראים אמנם צועדים בתורים הענקיים ומראים תעודות זהות לפקודת החיילים, אך להוציא רגעים בודדים הם אינם מדברים והסדרה לא מתעניינת בדעתם על מה שעובר עליהם בתהליך - אלא רק במה שעובר על חיילי המחסומים באותו הזמן, ועל איך אלו מנסים להבין את הצד הפלסטיני. כך נוצר פער כמעט מביך בין הקשיים של החיילים בינם לבין עצמם, לבין הקשב שלהם - ובעצם של הסדרה כולה - למי שעומד מולם, פער שיגיע לשיאו בפרק השלישי המתרחש בעיצומו של חודש הרמדאן.
הסדרה מראה ניסיונות לשמור על שפיות וכמה שיחות שטחיות על המצב כדי להבהיר שהסיטואציה מורכבת. היא בהחלט מורכבת. אבל בדיוק כמו "מחוז ירושלים", גם "מעברים" לא יורדת לשורש העניין ולא נוגעת במשמעויות העומק שלו, או מביעה עליו דעה נחרצת. ככלל היא נעדרת אמירה כלשהי, נטולת קריינות וכמעט ללא כתוביות שיעשו סדר בשלל הרגעים שמשובצים בסדרה כמו קולאז'. גם שלל הדמויות שמשובצות לאורכה לא מתפתחות לכדי סיפור שלם ורחב יותר, כפי שהיה למשל ב"יחידה מעורבת". אבל בעיקר, טלוויזיונית, לסדרה פשוט אין מספיק חומרים חזקים לאורך שלושת פרקיה הארוכים - רק שגרה ארוכה, אפורה, מדכאת, מעצבנת ובירוקרטית. בשבילנו זו סדרת טלוויזיה, יש אנשים שבשבילם זאת מציאות יומיומית.