חלית? נפצעת? סבלת מאיזושהי מצוקה נפשית? אנשים מיושנים מהדור הישן היו מוצאים את עצמם ברגעי משבר וחושבים: "הו, אני זקוק לעזרה", ומיד פונים לאיש מקצוע. אלה שהיו נתקלים בקשיים בחיי הנישואים היו ניגשים ליועץ זוגי, הסובלים ממשבר נפשי היו פונים לפסיכולוגיה או לפסיכיאטריה, ומי שהיה לו קושי בפרנסה היה נועל נעליו ויוצא ללשכת האבטלה. לא כך בדור החדש. למדוכאי העולם יש היום רק תקווה אחת לעתיד טוב יותר - הטלוויזיה.
ב"יס מן" החדשה (yes DRAMA), אותה יצרו האנשים שהביאו לנו את "מחוברים" ונדדו מ-HOT ל-yes, מלווה חנוך דאום אנשים שקשה להם בחיים, וכמו הסרט ההוא עם ג'ים קארי, הם מחויבים להיענות בחיוב לכל הצעה שתינתן להם. בין המשתתפים בסדרה נועה ירון ויובל דיין שמתמודדים עם הגירושים ועם היציאה בשאלה של מי שהוביל רבים לחסות תחת אלוהים; קותי סבג שאיבד את הדרך ובזבז את התהילה; אלברט אסקולה, בעלו של אסי עזר, שהשאיר משפחה בברצלונה; ומור חן, סטנדאפיסטית מתחילה שלא מצליחה לצאת מהבית של אמא, או להחליט איזה מרק בא לה להזמין במסעדה.
"יס מן" היא "מחוברים" עם תוספות, אבל יכול להיות שבכלל לא נדרשו כאלה. כל הקסם של הסדרה ההיא היה בתחושה שאנחנו עדים לרגעים אמיתיים, בין אדם ומצלמתו. ושלא תבינו לא נכון, חנוך דאום הוא אחד הדברים המוצלחים שקרו למסך בשנים האחרונות. "מחשב מסלול מחדש" הייתה סדרה גאונית, והפרק שבו הוא מבקר את פנינה רוזנבלום הוא פיסת קאלט מצולמת, אבל הוא צריך להיות במרכז, לא בשוליים. הגם שיש משהו נוגע ללב בכך שדווקא דאום, שיצר לעצמו דמות שכולה פגמים, קשיים ותסבוכות נפשיות, הוא זה שאמור להביא את הגאולה לחבריו לסדרה.
בשלושת הפרקים הראשונים הוא מגיח לרגעים בודדים בלבד, רק כדי לאלץ על המשתתפים את הפורמט. הרי גם ב"מחוברים" היינו עדים לרגעים שהיה ברור שהוכוונו מלמעלה, ולא היינו זקוקים לדמות שתסביר לנו את זה. חנוך דאום הוא המספר בסיפור שמספר את עצמו. האם מה שמעניין בסיפור של נועה ירון ויובל דיין הוא בהכרח ערב לא-זוגי שהם רוצים לארגן בו יבשרו לעולם על גירושיהם? ממש לא. האם מה שמעניין בקותי סבג הוא איזושהי חזרה לבית שמש כדי לבדוק מה השתבש לו בדרך? יכול להיות, אבל לא צריך את חנוך דאום בשביל שישלח לו מונית לשם. ובכלל לא בטוח שמה שמסעיר בחיים של אלברט אסקולה הוא האמא שמפחדת להגיע לארץ כי יש פה מלחמה, אבל בסיפור שלו יש הרגשה שעוד עומדים לצאת כל מיני מרצעים מהשק הזה.
אם יש משהו משותף לחמשת האנשים שחושפים את עצמם מול המצלמה, הוא שכולם הגיעו חשופים כבר קודם. אפילו מור חן, השם הפחות מוכר ביניהם, עומדת על במות ומנסה להשתחל לקצפת. הדבר הנוסף שמשותף לכולם היא שהסיבה שהם מפורסמים היא כי הם מפורסמים. קותי סבג לא זמר, נועה ירון לא שחקנית, ואלברט אסקולה לא דוגמן. וכשהפרסום שלך נובע מהיותך מי שאתה - הגיוני שתתייצב מול המצלמה ותנסה להשתמש בקסם האישי שלך כדי להיכנס ללב.
אבל בפורמט כזה, שמלווה את המשתתפים במשך חצי שנה, קשה לחזות מההתחלה עד כמה הוא יעבוד, ונכון לתת אורך נשימה. אולי מהפכת ה"כן" שמנסה להביא דאום אכן תנפיק רגעים דרמטיים שקשה לצפות, שיהיו יותר משמעותיים מהרגע בפרק הראשון שבו הוא שכנע את קותי ללכת לאכול פלאפל.
ההשוואה ל"מחוברים" צפה כל הזמן, וכפי שהיה בסדרה ההיא, גם כאן קשה להגיד עדיין במי נתאהב. מי בכלל לפני "מחוברים" ידע שחנוך דאום כל כך כובש? אבל אם לשפוט לפי הקידומים ולפי הסיפור היבש - נועה ירון ויובל דיין הם הסיפור הגדול של העונה. עד כדי כך גדול, שבפרקים הראשונים מתחשק לצפות רק בהם. הרי לחלק הראשון של הסיפור שלהם כבר נחשפנו, בסדרה "מקימי" על פי ספרה של ירון, שגולל את עלילות החזרה שלהם בתשובה. רק מתבקש שנרצה לראות גם את ההחלקה הקשה במדרון, גם אם אין לה סוף טוב או מוסר השכל או תקווה. הסיפור המורכב של שני אנשים שכל האמת שהם ידעו בחיים נשברה להם, פעמיים, מעניין ושואב, למרות שכמי שרגילים לחשוף את חייהם, ברגעים רבים קשה להאמין להם. דווקא הרגע שבו ירון מודה שלא בטוח ש"אין שום ייאוש בעולם", הוא זה שבו אנחנו מתחילים לראות את האישה שמאחורי השביס. לא בטוח שמור חן, שבגיל 32 צריכה להחליט איזו דירה לשכור, יכולה לספק את אותה רמת עניין.
גם הסיפור של קותי סבג מסקרן, ובעיקר עצוב נורא. הצעיר מהפריפריה שהפך לחביב העם - ושקע לתוך עתיד לא ידוע, הוא הפרצוף שמאחורי תעשיית הריאליטי הנוצצת. סבג הבין בשנתיים שבהן כמעט לא יצא מהבית שהוא הגיע לאן שהגיע כי הצליח להתחבב על ההמונים, אבל איך לעזאזל מתפרנסים מזה? ואם זה לא מספיק, הוא גם נמצא במערכת יחסים עם השחקנית עם השם הכי חם בתעשייה.
באחת הסצינות הוא חוזר לבית אמו בבית שמש, והשניים, שדומים באופן מרהיב, נרדמים יחד על ספה בסלון, רק כדי לא לישון בחדר שבו אין טלוויזיה. כי היא הפתרון לנדודי השינה, למחשבות ולכאב שיש בלב. לא משנה מאיזה צד שלה אתה ניצב.