אחינועם ניני נרגשת מאוד לקראת הופעתה בכיכר רבין במוצאי שבת. "העצרת הזאת משמעותית מאוד מבחינתי", היא אומרת בראיון לוואלה! תרבות. "העצרת המקורית שבה שרתי כמה דקות לפני הרצח הנורא היתה אירוע ששינה גם את המדינה וגם את חיי באופן אישי. אחרי הרצח התגבשה ההחלטה בלבי לקחת אחריות על עתידה של המדינה, שהיא הבית שלי. לא להסתפק בתפקיד של הבדרן אלא להיות אמן כמו שלדעתי מי שהמציא את המילה הזאת התכוון - מישהו דעתן, מעורב, אכפתי, שתפקידו הוא לא למצוא חן בעיני הקהל בכל מחיר אלא לעמוד על הדברים שהוא מאמין בהם, גם באמנות וגם בכל דבר אחר ועל ערכים אנושיים בסיסיים. כי בלי הומניזם, האמנות בכלל לא יכולה להתקיים. אין לה בכלל מקום בעולם שהוא לא הומניסטי. אני שמחה מאוד לחזור חזרה לכיכר עם הסיסמא 'כן לשלום לא לאלימות'. טוב שזאת הסיסמא ולא סיסמא אחרת שאומרת בוא נתאחד כולנו ונהיה משפחה אחת גדולה, סתם בצורה שטחית. אני לא מבינה סיסמאות כאלה. צריך לדבר על המהות ולא על הקליפה. המהות היא שאנחנו צריכים לעבוד למען השלום וצריכים לעקור מתוכנו את האלימות. 'ואהבת לרעך כמוך'".
"רבין היה דמות מורכבת", מוסיפה ניני. "אומרים שהוא היה ככה והיה ככה. תכלס הוא גם עבר שינוי אישי משמעותי בתפיסת העולם שלו, שזה דבר ראוי להערצה, והוא גם עשה כמיטב יכולתו, העמיד את ישראל במקום של שלום, וגם היה אדם צנוע, ביישן, כריזמטי, אמיץ, אנושי, עם חזון ומנהיגות. כל התכונות הנשגבות ביותר למנהיג בעיני. לכן כל כך חשוב לי להיות במקום הזה, בעיקר בימים אלה".
ואם מדברים על ימים אלה, אז ראש הממשלה נתניהו, שהיה חלק מגל ההסתה המטורף לפני רצח רבין, רק החריף בשנים שעברו מאז את ההסתה שלו.
"הסתה זו בעיה גדולה. אני בעצמי קורבן להסתה רבה מאוד במדינה. הסתה חסרת בושה, מלווה בשקרים ובאלימות מילולית ונבזיות. השאלה מה אתה עושה. אני לא נותנת לכוחות האלה לעצור אותי. אני יודעת שאני לא יכולה להוציא את הרעל מהבאר עם כפית. אבל זה לא גורם לי להיכנס חזרה לקונכייה שלי, זה לא גורם לי לשנות את עמדותיי, זה לא גורם לי להמעיט את פעילותי ואת האכפתיות שלי. אני פשוט נחושה בדרכי ומאמינה בדבר הזה. אחת מהבעיות הגדולות שלנו בכלל כבני אדם, שאנחנו נוטים להסתכל על המיקרו ולא המקרו. אנחנו מסתכלים על הריבוע הקטן ונראה לנו שזה כל העולם, אבל זה לא. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדברים שקורים בתוך נקודה קטנה בזמן אינם אינדיקציה לדברים שיכולים לקרות בתהליכים רחבים יותר. שינויים גדולים קורים כשבני אדם מאמינים ופועלים בנחישות בדרכם. וזה מה שאני עושה ועוד אנשים רבים בארץ שפועלים בצורה כזאת והם הגיבורים שלי. אני מאמינה ששינוי יבוא. וגם אם הוא לא יבוא בזמן הקרוב, ואולי אפילו לא בימי חיי, זה לא משנה. זאת לא סיבה לא לפעול למענו. אתה צריך לשכוח את עצמך במקום הזה ולחשוב על התמונה הגדולה".
שלשום (שלישי) ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחבר סגל בבר אילן, אמר בהפגנת הימין בכיכר גורן בפתח תקווה שלא יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה אלא אדם בשליחותו של "פוליטיקאי בכיר מאוד" שרצח אותו "מכיוון שרבין ניסה לצאת מהסכמי אוסלו". "אני לא רואה שום סיבה להתייחס לטירוף הזה", אומרת ניני. "כאחת שגדלה בארצות הברית אני מכירה היטב תיאוריות קונספירציה למיניהן. זו מחלת נפש שמצביעה בדרך כלל על גודל האסון וחשיבותו ההיסטורית. קנדי, קינג, לנון, על כולם המציאו סיפורים הזויים".
מה דעתך על כך שהמדינה לא מממנת את העצרת לזכר רבין ועל כך שבשנים האחרונות היו למארגניה שוב ושוב קשיים תקציביים שאיימו להוביל לביטול שלה.
"ברור שזאת בושה וחרפה שהמדינה לא מממנת את האירוע. אני שמחה מאוד לראות שהמארגנים הצליחו בכל זאת למצוא מקורות מימון, ואני רק מאחלת שיבואו המונים לעצרת".
הפכת לאחת השגרירות הגדולות ביותר של ישראל בעולם, מה שלא הפריע לג'ודי ניר מוזס לתקוף אותך כשצייצה: "חשבתי לבוא לעצרת לזכרו של רבין, חשבתי שצריכים להתריע, שהשיטה והקיטוב בעם שלנו הם נוראים, כואבים. עבר לי כשראיתי שאחינועם ניני, זו שלכלכה על ישראל בכל מקום בעולם, תופיע שם. טעות פטאלית של המארגנים. זה לא איחוד, זה מכות בסלפי". מה תגובתך?
"כן, קראתי את דבריה. גם קראתי את התגובות, שהן פשוט מדהימות, לטובתי. איזה כיף. זו אינדיקציה ברורה שרוח השינוי נושבת. יש לנו מכר משותף, העברתי דרכו מסר לגברת מוזס. וזה הניסוח: 'ג'ודי שלום. חבר העביר לי את מה שכתבת בטוויטר. אני חושבת שאת אינך מכירה כלל אותי ואת פועלי, ושאת ניזונה משמועות, פיסות מידע והרבה הסתה שקרית נגדי. אני במשך כל שנות הקריירה שלי עושה כבוד לישראל על אין סוף במות ברחבי העולם, יעידו שגרירי ישראל הרבים שהזמינו אותי ונוכחו בהופעותיי. אם תרצי, אספר לך על זה באופן אישי. אני רק מבקשת ממך, לא לכתוב דברים קשים ופוגעניים בלי שחקרת את הנושא לעומקו. אם תרצי, אפשר להיפגש ולשוחח. אולי לא נסכים על הכל אבל נראה לי שנסכים על הרבה'. הוא העביר לה את דבריי. עד לשעה זו, לא זכיתי להתייחסות".
לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ערוץ 2 שהיה אז בתחילת דרכו הקדיש ימים ארוכים של שידורים לטראומה הלאומית. השידורים לוו מוזיקלית בפרק מתוך המיסה בסי מינור של יוהן סבסטיאן באך, שנקרא "אגנוס דאי". הזיכרון של חלק מהפסקול התודעתי של אותם ימים נוראים מציף את כותב שורות אלה גם בגלל יום השנה לרצח וגם בגלל שהשנה הוציאה ניני את האלבום הבינלאומי המקסים "Letters to Bach" ובו מוזיקה של באך עם מילים של ניני ועיבודים של גיל דור. את האלבום הפיק קווינסי ג'ונס האגדי והוא זכה לשבחים רבים בתקשורת.
האלבום שובה הלב הבהיר בין השאר שקולה של ניני נשאר צלול כפי שהיה בצעירותה. "האמת היא שאני מרגישה שהקול שלי הוא הטוב ביותר שהיה לי אי פעם", אומרת ניני. "זה משהו די מוזר, אבל הבאך שאני שרה עכשיו הוא די טירוף. היה מאוד קשה לעשות את הפרויקט הזה, שנשען כולו על מוזיקה אינסטרומנטלית שלא נכתבה לשירה, לקול, אלא לכלי. לכתוב מילים למוזיקה הזאת ולשיר אותה זה דבר שהוא על גבול הלא שפוי. שרים את הקטעים האלה לפעמים ב'דה בה דה', אבל לא עושים את זה בצורה כזאת. באלבום הזה יש את השירה הכי קשה של הקריירה שלי, ואני עושה את זה בגיל חמישים. הגעתי לגיל הזה במצב מדהים של שירה, גם בוגר וגם מיומן".
האלבום "Letters to Bach" הוא החיבור האחרון אבל ממש לא היחיד של ניני למוזיקה קלאסית, שהתבטא בין השאר באלבום הופעה חיה שהוציאה לפני קצת יותר מ-20 שנה עם הפילהרמונית. החודש נפרדה התזמורת מהמנצח המיתולוגי זובין מהטה, בקונצרט אחרון בניצוחו אחר 50 שנה, ולכן אנו שואלים אותה איזה זכרון בלתי נשכח יש לה ממהטה. "כמובן שאני מצטערת שזובין מהטה פורש, אבל גם שמחה שלהב שני נכנס, שהוא איש מדהים ואני חושבת שהוא יפיח רוח חדשה ונפלאה בפילהרמונית", אומרת ניני. "יש לי זכרונות מרגשים מאוד מזובין מהטה. הופעתי איתו כמה פעמים. איש נפלא, קשה ומדויק, מה שנקרא מנהיג אמיתי. יראת הכבוד שחשים כלפיו ניכרת בכל כלי שמנוגן. יש לי אנקדוטה אחת לגביו, שדווקא לא קשורה למוזיקה. פעם, כשהייתי באחת מהסערות הפוליטיות שלי, הוא שלח לי מסר במיוחד לחזק את ידיי ולהגיד שהוא גאה בי ובדרך שאני עומדת על הערכים שלי, ואמר לי שככה צריך אמן להתנהג. כשזה בא מאחד כמוהו, אאוט אוף דה בלו, זה מאוד ריגש אותי".
באחרונה הפך המתחם החדש בהיכל התרבות, אולם צוקר, לאולם הבית שלה במקום זאפה. היא קיימה באולם הופעות בעקבות אלבום באך שלה, שנקראות "התאהבתי באך" (ההופעה הבאה ב-5 בדצמבר). ניני תופיע באולם צוקר גם במסגרת סדרת ערבים מיוחדת שמוביל יואב קוטנר בשם "מאחורי ובתוך השירים". ביום חמישי הבא (7 בנובמבר) בשעה 20:30 ניני ושותפה הוותיק גיל דור יהיו האורחים הראשונים בעונה השניה של סדרת ההופעות שכוללות שיחה אישית נעימה ומעמיקה בה נכנסים האמנים אל מאחורי הקלעים של יצירתם ודרכם האמנותית, מדגימים קטעי שירים, נזכרים בשלבים שונים בדרכם וגם מבצעים גרסאות מיוחדות ללהיטיהם הגדולים. "האירוע הזה מאפשר לחוות את האמנות והאמן באופן שלא יכול להתקיים בהופעה רגילה", אומרת ניני. "אנחנו יושבים על הבמה ומשוחחים ושרים בין לבין. מדברים על השירים, על הקריירה, על רגשות, מחשבות ואירועים שקשורים ליצירת השיר".
קוטנר מוסיף: "יש בימינו המון המון הופעות, אין יום בלי שתיים שלוש אפשרויות באיזור תל אביב לבדו. הרבה אנשים, גם אם הם מכירים אמן, נחמד להם לפעמים לראות אותו בזווית טיפה אחרת, מדבר ומספר על מאחורי השירים, ומבצע את השירים בצורה קטנה ואחרת. זאת היתה הכוונה של הסדרה הזאת, שמתחילה השנה עם אחינועם".
על ניני עצמה אומר קוטנר: "אני חושב שאחינועם, בצורה קיצונית יותר מאמנים אחרים, מעוררת תגובות מאוד חריפות לשני הכיוונים. כלומר, או שאתה מאוד מאוד אוהב אותה או שאתה שונא אותה. גם פוליטית וגם מוזיקלית. אני יכול להבין את זה - כשהיא באה לשיר היא שרה עם כל הגוף, התנועות, העיניים והקול. זה תמיד רותח, ויש אנשים שזה קשה להם. אני לא בטוח שכל מי ששונא אותה בגלל שהוא חושב שהיא שמאלנית ולא יודע מה עוד באמת שמע את כל תקליטיה. מתעצבנים עליה. אני אישית מאוד מעריך אותה גם על המוזיקליות שלה וגם על הדרך שהיא עשתה, שכללה התפתחות ויצירה אישית, מוזיקה עממית ממקורות התימנים ומקורות הישראליות, וגם הצד הקלאסי, האיטלקי. אני אוהב אותה ואת זה שהיא כל הזמן מנסה למצוא את הדבר הבא. היא באמת אמן שלא נח לרגע. ואני גם אוהב את זה שאמן בימינו שיש לו דעה לא מפחד להגיד אותה, בייחוד אם זאת דעה מאזור המרכז שמאלה. כי באזור המרכז ימינה אין בעיה, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה ואף אחד לא יחרים אותך".
אני מצטט לניני את דבריו של קוטנר. "אם להסתכל על הפן החיובי, אני בנאדם שמעורר רגשות, לכאן או לכאן. קצת קשה אולי להיות אדישים כלפי ברגע שאתה נתקל במה שאני עושה. אז אתה יכול או לאהוב את זה או לשנוא את זה. זה בדרך כלל מעורר לך איזשהו רגש כזה או אחר. לא יודעת, הייתי מעדיפה ככה מאשר ההפך. זאת אומרת, אני מעדיפה להיות אדם שיש התרחשות אמוציונלית סביבו מאשר בנאדם שטוח שאולי אוהבים אותו המונים. זה אף פעם לא עניין אותי, להיות אהובה סתם. אני מתגאה בזה שמי שאוהב אותי, גם מוזיקלית וגם פוליטית, אוהב אותי באמת, ויודע מה אני עושה. זה לא אשליה. אני לא מוכרת לו שום לוקש. באמת. אני לא בנאדם של מניפולציות. I am what I am. זה המוטו שלי".
"ומבחינת ההתבטאויות שלי, שאני לא קוראת להן פוליטיות אלא אנושיות, יש דברים שאני מאמינה בהם ואני אומרת אותם. ואני לא אומרת אותם בצורה מאוד מניפולטיבית ולא בפוליטיקלי קורקט. זה לא הקטע שלי בכלל. זאת אומרת, אני אומרת את מה שאני צריכה להגיד. צריך גם לציין שכמעט אף פעם לא עירבתי פוליטיקה במוזיקה. בהופעות שלי אני לא מתעסקת בזה בכלל. בהופעות שלי זה מוזיקה נטו. וכשיש לי מה להגיד, אני אומרת את זה בפורומים הנכונים. אולי האמירה הפוליטית היחידה שלי במוזיקה היתה באירוויזיון עם מירה עווד".
תרשי לי להוסיף לדבריו של קוטנר על תחילת דרכך, שבה אכן כמעט לא היו תגובות ניטרליות - או שהעריצו או שסלדו, הצד שלא התחבר אליך נימק את זה בין השאר כך: "זאתי משוויצה מדי בקול שלה".
"אני מסכימה עם זה שבתחילת דרכי אני השווצתי יותר מדי. בגלל זה אמרתי לך שעכשיו נהייתי זמרת טובה. למדתי. זה שיש לי כישרון זה בסדר. אבל כישרון זה רק תחילת הדרך. כשהייתי צעירה לא היה לי את מנגנון הוויסות מספיק טוב. התמזל מזלי שיכולתי לחיות עם המוזיקה שלושים שנה. רק למעטים יש את האפשרות ללכת בדרך הזאת כל כך הרבה שנים. למידה אמיתית והעמקה בתחום המוזיקלי דורשים המון זמן".
ומתחילת הדרך להיום. השנה הגעת לגיל חמישים. אמנותית הזמן עשה לך טוב. את חיה עם הגיל בשלום?
"אני לא מתעסקת בזמן יותר מדי. אני לא אחד מהנשים האלה שנמצאות באובססיה בנושא. אולי בגלל שאני עושה את מה שאני אוהבת, יש לי משפחה נפלאה, יש לי אהבה, אני בריאה. אני גם מתעסקת בהמון דברים שהם מחוצה לי. בנאדם שעסוק בעצמו יותר מדי יש לו בעיה גדולה. אם יש לך רק את עצמך אתה בצרות. אבל אם אתה מגוייס גם לדברים גדולים ממך, לתהליכים גדולים, שאתה מאמין בהם, אם יש אנשים סביבך שאתה רוצה להיטיב עמם, ואם הטוב שבהם הוא מה שעושה לך טוב, אז אתה הרבה יותר מוגן מפגעי הזמן".
בקרוב ניפרד ממירי רגב כשרת התרבות, אני מניח שהפרידה הזאת מרסקת את לבך מצער.
"אני מאחלת למירי רגב בהצלחה בדרכה מחוץ למשרד התרבות. הג'וב החלומי שלי הוא להיות שרת התרבות של מדינת ישראל. כמו שז'ילברטו ז'יל היה בברזיל וכמו שקרה גם באוסטרליה, אני לא רואה שום סיבה שאיש תרבות או מוזיקאי יהיה שר תרבות בישראל. זה לא נראה לי יקרה בזמן הקרוב".
כחלק מעשייתה המרובה בימים אלה, ניני גם תופיע בהתנדבות באירוע ההתרמה השנתי של עמותת ער"ן בירושלים שיתקיים ביום רביעי, 6 בנובמבר, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים. "עמותת ער"ן, שנותנת עזרה ראשונה נפשית, היא עמותה נפלאה וחשובה", אומרת ניני. "אולי זה מתקשר עם כל הדברים שדיברנו עליהם. אתה יודע, המדינה כולה צריכה עזרה נפשית. כי נורא מלחיץ מה שקורה פה. אין לנו ממשלה, יש בעיות אובייקטיביות וסכנות מסביב. גם מבחינת הדאגות למה שיהיה בעתיד. זאת מדינת ישראל, אתה יודע, עם כל החבילה שלה, זה לא שבדיה. אנשים רבים פה חווים טראומות מהצבא או מתקופות אחרות. יש כאן הרבה אנשים שרוטים ואולי המדינה כולה. ומאוד יפה לראות שיש ארגון שמתייחס לזה בכל עת, בכל שעה. העמותה הזאת מספקת עזרה טלפונית 24 שעות, און ליין ועושה דברים נפלאים. אני מאוד שמחה להתגייס למענם. אני חושבת שזה עוד תפקיד של המוזיקה, לספק רפואה לנפש".
ולקינוח השאלה החשובה ביותר: האם לך ולעיתונאי הנריקה צימרמן, כישראלים שבאופן נדיר מקורבים לאפיפיור פרנציסקוס, יש קבוצת ווטסאפ סודית עם ראש הותיקן שנקראת "Top of the pope"?
צוחקת. "לשאלתך, לא. אני אוהבת את הנריקה צימרמן. ויש לי עם האפיפיור הזה יחסים של אהבה ממש. אני פשוט חולה עליו, ונראה לי שבכל פעם שהוא רואה אותי הוא מתייחס אליי באותה צורה. זה כבוד גדול בשבילי, להיות בכלל בסביבה של האיש הגדול הזה".
אחינועם ניני תתארח בערב "מאחורי ובתוך השירים" בהגשת יואב קוטנר, באולם צוקר של היכל התרבות, ב-7 בנובמבר ב-20:30. בהמשך הסדרה יתארחו גם מתי כספי (ב-19 בדצמבר), רונה קינן (ב-2 בינואר 2020) ודני רובס (ב-5 במרץ 2020). מחיר הסדרה: 350 שקלים. מחיר כרטיס בודד: 110 שקלים. כרטיסים ניתן לרכוש כאן