"בכל העולם יש הכרה ביכולת הייחודית של הטלוויזיה להגיע לציבור מאוד רחב בו-זמנית עם חוויית צפייה עוצמתית ולא אגבית… רוב-רובם של הישראלים נחשפים מדי יום לתכנים של הערוצים המרכזיים. יש מעט מאוד מדינות בעולם שהטלוויזיה בהן זוכה לחשיפה כזו" - את הדברים האלו אמר מנכ"ל קשת, אבי ניר, בראיון למגזין פירמה של גלובס בחודש אפריל האחרון. כאשר צופים בגמר העונה השנייה של "נינג'ה ישראל" (חלקו השני שודר אתמול בערב בקשת 12), חשוב לזכור את הריאיון עם ניר, כבר שנים איש הטלוויזיה החשוב בישראל, כדי להבין שגם מה שנראה לנו כקרנבל ספורט מוגזם עם דיאלוגים מאולתרים בין המנחים (אסי עזר ורותם סלע), הפרשנים (רותם ישראל וניב רסקין) והמתמודדים (14 חתיכים בלי חולצה), הוא בעצם מכונה משומנת ומחושבת עד לפרטים הקטנים ביותר. מכונת הטלוויזיה המצליחה בישראל. לנצח את קשת במה שמכונה גמר ריאליטי זאת משימה מורכבת יותר מטיפוס לפסגת הר המידוריאמה בפחות משלושים שניות.
חלקו השני של הגמר, בו ניצח גיל מרנץ בן ה-24 מרמת גן, גרף 27.8 אחוזי רייטינג, ובכך הוא הפך לאחד ממשדרי הטלוויזיה הנצפים של השנה. "עזוב אותך מספרים", תגידו, מה עם התכנית - טובה או לא? דבר תכלס. אז האמת ש"התכלס" של "נינג'ה" נובע לא מעט מההצלחה המסחרית שלה, המספרים הם המכשול המהותי שקשת שמה בפניה כשבחרה לעלות עם גרסה מקומית לתחרות המכשולים הבין-לאומית, באמצע הפריים טיים. להביא את סבתא/סבא/אבא/אמא/הילדים/הכלב טופי לצפות יחד בטלוויזיה שהיא אירוע מאסט סי טיוי לייב. שידור שחייבים לראות עכשיו כדי להיות חלק משיחת הוואטסאפ המשפחתית של מחר בבוקר.
כבר היו ניסיונות להביא את "נינג'ה" לישראל, פעם קראו לזה "ווייפאאוט", תחרות מכשולים היתולית בהרבה, שהייתה אחד הניסיונות הראשונים של טל ברמן ואביעד קיסוס להעביר את הכימיה המפורסמת שלהם מהרדיו לטלוויזיה. התכנית ההיא נפלה מהר יותר ממתמודד על גליל רטוב ומתנדנד. אז איך דווקא נינג'ה הפכה לתופעה? תוכנית הגמר אתמול הראתה את זה. בזמן שהגרסה האמריקאית של "נינג'ה" עוסקת בתחרותיות ומשאירה מקום מועט לפן האישי, "נינג'ה ישראל" היא פצצת רגש. מרגע שהמתמודדים הופכים לחברים של אסי ורותם בחדר הראיונות הם חלק מהמשפחה של כולנו. הם החיילים ששומרים על כולנו בשטח האויב, הם האחיין שהפך למדריך ספורט בשייטת. לנו לא נותר אלא להריע להם ולרצות בטובתם. "נינג'ה" עסוקה כל העת בלייצר מיתוסים, כמו זה של המתמודד יוסי בן יוסף שנבנה במהלך העונה כאיום הגדול ביותר על התואר, מי שהשתקם מתאונת דרכים קשה שכמעט גבתה את חייו וסיים אתמול את העונה בפסילה טכנית קטנה ומטופשת. או כמו שרותם ישראל בוודאי הייתה אומרת: "לפעמים קל לשכוח ש-X הוא אנושי".
המיתולוגיה והמימד האנושי שהמנחים עסוקים בלהחדיר לנו, נועדו להשכיח מאיתנו שבסופו של יום מדובר במופע גלידאטורים מופק לעילא, בהובלה של מנחי הזירה הכי מנוסים ועסוקים בארץ - אסי ורותם כאמור - עם פרשנות של עיתונאי ספורט מובילים (ישראל את רסקין על הקווים). ובמופע גלדיאטורים כמו במופע גלדיאטורים, אין מקום לסנטימנטים, כדי שגיל מרנץ שסיים אתמול כמנצח הגדול ייצא עם הטייטל, צריך שיובל שמלא "יאבד את ראשו" בטעות מביכה על גשר הסלמון המקפץ. זה היה רגע טראגי בו ילדון צעיר ומוכשר שעד לפני רגע כל העולם היה פרוש לפניו, נאלץ לפנות את הזירה.
כאן התגלתה אתמול גם אחת הבעיות המהותיות בפורמט, ברגע שאחד המתמודדים (אילן בלופרב) נפסל במהירות במקצה הגמר, המתח סביב זהות המנצח הופך לאנטי קליימקס וההכרזה על גיל מרנץ הפכה לקצת לא מרגשת. אין ספק שזאת אחת הסיבות שהתכנית מצולמת ונערכת הרבה זמן מראש, כדי לנסות להתגבר על רגעים כאלה. אתמול זה פחות עבד ובכל זאת משדר הגמר של "נינג'ה" היה שידור מלוטש ומופק לעילא שאורכו הרב כמעט ולא הורגש.
בביקורת שפרסם כאן נדב מנוחין עם עליית העונה השנייה של "נינג'ה ישראל", הוא כתב: "בסופו של יום, מדובר באסקפיזם נחוץ ונדרש, כמעט ללא הנצלנות או של ריאליטי מסוגים אחרים או יומרה לייצג דבר מה חשוב יותר". עם סיום העונה בעוד אסי ורותם מניפים את ידיו של גיל מרנץ באוויר ומאחוריהם מתחיל פסטיבל זיקוקים שמאירים את כל נמל חיפה הישנוני, אפשר לומר בוודאות שאמנם לא ברור את מי עם ישראל רוצה לראות כראש ממשלה אבל הוא ללא ספק בחר באסקפיזם כתפיסת העולם המועדפת עליו.