אין קלישאה לעוסה יותר מזו שגורסת שהסיפור האהוב ביותר על ההמונים הוא "הסיפור על עלייתו ונפילתו של", ואין שקר גדול יותר מעיתונאים שמספרים לעצמם שהם בסך הכול מנסים לעשות טוב, ואין להם שום עניין ברייטינג שמגיע איתו. אורלי וגיא, ב"תחקיר" על השף רפי כהן (רשת 13), ניסו להתחקות אחר עקבותיו של האיש שהיה לו הכול ואיבד הכול, בתירוץ שהם מנסים לחלץ אותו מהבוץ, אבל הטעם שנשאר מהתחקיר חמוץ מדי.
בניגוד להרבה אנשים שמסתובבים בארץ, רפי כהן לא חייב לנו כלום. גם לא לאורלי וגיא. מדובר באיש סבוך נפש, שהתכנית כולה רמזה וחשפה את המקומות אליהם הוא הידרדר, שסירב לשתף פעולה עם כל ניסיון של שני העיתונאים לגשת אליו. גם אמו הבהירה בשיחה קצרה בטלפון שאי אפשר לעזור לו, ושהיא לא מעוניינת בעזרה. יותר מכך, באחד מציטוטי העבר של כהן שהם הביאו, הוא סיפר שהוא וטלוויזיה לא חברים כל כך טובים. ועדיין גיא ואורלי היו בטוחים שהישועה תבוא מהרייטינג שהם יעשו על הגב של דר הרחוב?
הפריים טיים הטלוויזיוני הוא לא פסיכולוג, הוא לא מכון גמילה והוא לא קופת צדקה. עיתונות נועדה לעשות טוב בעולם על ידי חשיפת האמת, העוולות וחוסר הצדק. לא על ידי רדיפה בשוק הכרמל אחרי אדם שלא מבקש את החשיפה הזאת. איך בדיוק הגיעו מבצעי התחקיר למסקנה שהחשיפה בטלוויזיה של המקומות הכי נמוכים שהאיש הזה הגיע אליהם היא זו שתעזור להם? איך אפשר להסתכל על זה בעין לא צינית?
ומעבר לכך, מילא היה התחקיר חושף איזו פיסת מידע חשובה וחדשה שלא הכרנו בסיפור של השף, אבל סיפור עלייתו ונפילתו של כהן כבר סופר ברגעים הכי קשים שלו. כשמסעדתו "רפאל" נסגרה לחודש ואז לצמיתות, כשהוא נעצר כששב מאירופה לישראל, ודרך כל עלילותיו בבית המשפט. אז חוץ מההזדמנות להושיב שפים מפורסמים מול המסך שירחמו על כהן ועל הדרך גם על עצמם, מה בדיוק קיבלנו כאן? אפס מידע חדש, עטוף במעטפת של רחמים. נכון, מדובר באיש אלים, שצבר ככל הנראה הרבה שונאים במהלך הדרך. אבל מדובר גם באיש חולה, וכאן גולש התחקיר של אורלי וגיא לחוסר אחריות של ממש.
האיש הכי בולט מבין המספרים את סיפורו של כהן הוא עורך הדין כונס הנכסים, אבל לא מדובר כאן בשערורייה משפטית. הסיפור הוא לא סיפור על בן אדם שהחליט להתעשר על חשבון כולם, נמלט עם הכסף, וצוחק על כולם כשהוא יושב על הררי שטרות. בניית הנרטיב דרך עורך דין עם הערות שוליים של אבי לוי, הנרקומן שנגמל והפך לשף, חוטאת לסיפור הכואב האמיתי שמסתתר מאחורי הקריסה.
אורלי וגיא היו יכולים להפיק תועלת מהתכנית, אבל הם לא עשו את זה. במקום לנסות להסביר לנו מה באמת קורה לאדם שמגיע הכי גבוה הכי מהר, הם העלו תהיות שטחיות כמו "האם זה כי הוא עבד בלי שותפים?". המסקנה הראשונה שהצופה הממוצע יגיע אליה היא "אוקיי, מה הוא מתבכיין, היה לו הכול והוא היה חלש מדי מכדי לשמור על זה". אבל מחלות שבנפש הן הרבה יותר מסובכות, וגם הרבה יותר מעניינות, מהתשובות השטחיות שקיבלנו. וכאן פספסו אורלי וגיא הזדמנות לספר דבר חשוב באמת. על הסיבות שבגללן אנשים מידרדרים לחיים ברחוב, על הקושי להחזיר אותם לחיים נורמליים. לסכם את כל התחקיר ב"רפי, אם אתה שומע את זה, בוא ניתן לך מסעדה קטנה וקצת כסף" גורם לכל האנשים שמתמודדים עם המחלות האמיתיות האלה להיראות רק קצת פרועים ומפונקים. הסיפור של רפי כהן היה יכול להיות פתח מעניין לתוך עולם לא מוכר, שראוי לספר אותו בפריים טיים.
לא בשביל תכניות כאלה הומצאה המילה "תחקיר". בשביל תכניות כאלה יש רצועת שידור שקודמת לחדשות, ומגיש אותה גיא פינס. יש להן מקום בטלוויזיה, אבל אין להן את היומרה להיות יותר ממה שהן. אורלי וגיא לא הגישו לנו תחקיר עיתונאי, הם במקרה הטוב נתנו לנו הצצה בידורית וצהובה לעולם של בן אדם מעניין ומפורסם, או בן אדם מעניין שהיה מפורסם. מהרגע שבו לא כהן ולא בני משפחתו ולא חברים קרובים שלו התייצבו מול המצלמה וסיפרו את הסיפור, התכנית הפכה להיות "אנשים מרכלים על".
אבל מדובר פה בדיני נפשות. בסיפור על אדם שאין לו מה להפסיד, ושהסיכוי ששידור תכנית עליו בלי הסכמתו יועיל לו קלוש. לא סתם נזעק ישראל אהרוני, חברו של כהן, והבהיר בפוסט שפרסם אחרי שידור התכנית שאורלי וגיא צריכים להתבייש. הניסיון של השניים לעזור לכהן על ידי כך שיספרו את הסיפור שלו היה נראה אמין הרבה יותר, אם הם לא היו היחידים שמרוויחים ממנו.