בין תחילת שנות השישים לשלהי שנות השמונים, התקופה בה חצצה חומה בין שני הצדדים של ברלין, היה כמעט בלתי אפשרי לערוק למערב. מי שניסה לחצות את הגבול נתקל בגדרות תיל, צלפים ומוקשים. מאות מתו בניסיון נואש לעקוף את כל אלה, והרוב בכלל לא ניסו.
והיו גם משפחות וטצל ושטרזליק, שהגו רעיון מרחיק לכת: אם אי אפשר לערוק דרך היבשה, למה לא לנסות לעשות זאת באוויר? הן החלו לתכנן בריחה באמצעות כדור פורח, ולאחר כמה ניסיונות עקרים, הצליחו לעבור את הגבול במבצע חסר תקדים מסוגו, לפחות בתולדות מזרח-גרמניה, שהפך אותן לאגדות חיות.
כל זה קרה ב-1979, וזכה לתהודה כבר בזמן אמת. וכך, סיפורם היה בסיס עוד ב-1982 לסרט תוצרת דיסני, שפנה לכל המשפחה ודיבר אנגלית, בשם "Night Crossing". התוצאה לא נהנתה מהצלחה, נשכחה די במהרה וגם הכעיסה את הפליטים המזרח-גרמניים שעל סיפורם התבססה, כיוון שחטאה למציאות.
בסוף השבוע הקרוב, יעלה בישראל סרט עלילתי נוסף המבוסס על המבצע שלהם. הפעם מדובר בתוצר דובר גרמנית, ונאמן הרבה יותר לאירועים כפי שהתרחשו באמת. שמו "בלון", והוא היה להיט גדול במולדתו ולפי התגובות כלפיו בהקרנות טרום הבכורה שכבר התקיימו כאן, צפוי להיות כזה גם אצלנו.
בגרמניה הסרט הופץ לראשונה כבר לפני שנה, אבל לאחרונה זכה להפצה מחודשת לרגל חגיגות שלושים שנה לנפילת החומה. נוסף לכך, הוא גם נכנס לתוכניות הלימודים ומוקרן בבתי ספר. השלכה נוספת של הצלחתו: בתיהם לשעבר של המשפחות המככבות בו הפכו לאתרי עלייה לרגל, ושלל תיירים סקרנים פוקדים אותם כדי לראות את המקום בו נבנה הכדור הפורח שנכנס להיסטוריה.
מי שחפץ לבנות אחד כזה בעצמו, יכול לבקר באתר שבנה גינטר ונצל, אחד המוחות מאחורי תוכנית הבריחה. בריאיונות הרבים שהתקיימו עמו, סיפר כי שאב את הרעיון למסע הבריחה הזה לאחר שקרא כתבה על הכנס השנתי של חובבי הכדורים הפורחים שהתקיים בניו מקסיקו, והוסיף גם - "כיום אני שמח שעשינו את זה, אבל אם הייתי יודע מראש כמה מסוכן וקשה זה יהיה, אין סיכוי שהייתי מתכנן מבצע כזה".
כיאה לסיפור כה הירואי ומסמר שיער, הסרט הוא דרמת מתח. לכן, מפתיע לגלות כי ביים אותו דווקא מיכאל הרביג, אחת מן האושיות הקומיות הבולטות בגרמניה של העשורים האחרונים, שכשחקן וכבמאי היה שותף לכמה מן הקומדיות המצליחות בתולדות המדינה. לכן גם הסתפק הפעם בעבודתו מאחורי המצלמה ולא ליהק את עצמו, כדי שהפרסונה המשעשעת שלו לא תפגע חלילה באופי המותח והרציני של "בלון".
"שמעתי את הסיפור הזה לראשונה כשהייתי ילד בווארי בן 11", מספר הרביג בריאיון לוואלה! תרבות לקראת צאת הסרט בישראל. "כילד מערב גרמני, חופש היה מבחינתי דבר מובן מאליו, ומאוד טילטל אותי לגלות איך אנשים חיו במזרח ומה היו מוכנים לעשות כדי לברוח משם אל החופש".
בימינו יש הרבה נוסטלגיה לימים שלפני נפילת החומה ורומנטיזציה של החיים במזרח-גרמניה. הסרט שלך מנתץ את המיתוסים המתקתקים הללו וממחיש עד כמה המשטר דיכא את האזרחים ומה הם היו מוכנים לעשות כדי לברוח ממנו.
"איך אמר לי פיטר שטרזליק, אבי משפחת שטרזליק - 'לא ברחנו למערב בגלל שהיתה שם חמאה טובה יותר, רצינו להיות חופשיים'. אני שומע דברים כמו 'האמת, החיים במזרח-גרמניה היו טובים' או 'האמת, לא הכל היה רע במזרח-גרמניה', וזה מטורף בעיני. מצד אחר, לא חייתי שם ולא רציתי שיגידו 'החצוף הבווארי הזה בא ומספר לנו איך היו החיים מאחורי החומה'. לכן, מבחינתי, זה לא סרט על מזרח-גרמניה. זה סרט על הכמיהה לחופש".
אז למה בעצם הרגשת לגיטמציה לספר סיפור שהוא לא שלך?
"כי המשפחות העניקו לי תמיכה מלאה. נוסף לכך, עשינו תחקיר מדוקדק. בניגוד לסרט האמריקאי מתחילת שנות השמונים, לנו היתה גישה מלאה לארכיון של השטאזי ולאלפי מסמכים רלוונטיים".
אתה שם דגש על הדור הצעיר בשתי המשפחות, חלקם בני נוער וחלקם ילדים קטנים. למה בחרת לתת להם נפח כל כך מרכזי בעלילה?
"משתי סיבות. גם כי אני בעצמי הייתי בגילם כשכל זה קרה, וגם כדי לקרב את הסרט לקהל הצעיר, משהו שהצלחתי בו לנוכח כל ההקרנות שלו בבתי ספר".
כשראיתי את הסרט, חשבתי שאולי התבלבלו בסדר ההקרנה שלו, כי הוא מתחיל בלי אקספוזיציה, היישר בניסיון הבריחה הראשון של המשפחות. למה בחרת לבנות אותו כך, בלי איזשהו הסבר על המוטיבציות של הגיבורים?
"כשפגשתי את פיטר שטרזליק, השאלה הראשונה שלי היתה 'למה ברחתם'? בדיעבד, הבנתי שזו שאלה טיפוסית של מישהו מהמערב. בתחילת הסרט, כשאתה רואה שלמשפחה יש מה שנראה כחיים נוחים למדי, עם בית מרווח ומכונית, אולי גם אתה מתחבט בתהיות דומות, אבל אחרי חצי שעה שאתה מבלה איתם ועם המציאות בה הם חיים, אתה כבר לא שואל את השאלה הזו. רציתי שלקהל תהיה בדיוק אותה נקודת מבט כמוני. בתחילה אולי הצופים ישאלו 'למה הם בורחים?', אבל מהר מאוד הם יבינו לבד".
עד כמה מאתגר היה לצלם את סצינות הבריחה?
"מאוד. היה לי חשוב שנבנה כדור פורח אמיתי, כי הקהל היום לא טיפש והוא היה מזהה אם היינו משתמשים באפקטים דיגיטליים. זה ללא ספק האספקט הכי מאתגר בסרט. המטרה היתה שהסצינות הללו יהיו אמינות ומותחות ככל האפשר, ונראה לי שהצלחנו בכך. בסוף הקרנת הבכורה ניגשה אליי פטרה וטצל, אחת מן הנמלטות על הכדור הפורח, ואמרה לי 'אפילו אני כססתי ציפורניים בזמן הצפייה, כי פתאום לא הייתי בטוחה אם נצליח לברוח'".
שתי שאלות טיפשיות. האחת, למה לא השתמשת ב"99 בלונים" של נינה בפסקול? בכל זאת, השיר עוסק בנושאים דומים וגם השם שלו מתאים.
"זו לא שאלה טיפשית, זו שאלה מצחיקה. השיר יצא כמה שנים אחרי האירועים המתוארים בסרט, ולא רציתי שיהיה בסרט אנכרוניזם, אפילו שיש סרטים שעושים את זה. חוץ מזה, זכויות שימוש בלהיטים מוזיקליים תמיד נורא יקרות".
דיבבת לגרמנית כמה סרטים של פיקסאר, אז תהיתי אם חשבת על "למעלה", שגם בו יש כדור פורח.
"אני מאוד אוהב את 'למעלה', אם כי הוא היה הרבה יותר עצוב ממה שחשבתי. האמת שלא חשבתי עליו, אבל כן שאבתי השראה מסרט הוליוודי אחר - 'ארגו', שמתאר כיצד דיפלומטים אמריקאים חמקו מאיראן אחרי המהפכה. אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות כאן את 'ארגו' הגרמני".
בניגוד לרוב הסרטים על מזרח-גרמניה, "בלון" לא מתרחש במזרח ברלין אלא בתורינגיה. לאחרונה התקיימו שם בחירות אזוריות, בהן הימין הקיצוני הגיע להישגים חסרי תקדים. זה מדאיג אותך?
"'בלון' הוא אמנם סרט שמדבר על העבר, אבל עשיתי אותו בעיקר כדי להזהיר מפני העתיד. הדבר הכי חשוב זה לדאוג שחופש תמיד יהיה דבר מובן מאליו, ולא משהו שאנשים צריכים לסכן את חייהם ואת חיי משפחתם כדי להשיג אותו".
יש בעיניך חשיבות מיוחדת לכך שהסרט מופץ בישראל?
"כמובן, אני מאוד גאה שהוא מופץ בישראל. הסרט כבר הופץ במדינות רבות, אבל כמובן שלאור ההיסטוריה שלנו, ישראל זה משהו אחר. כשאמרתי לבת הזוג שלי שהסרט יוצא אצלכם, היא התרגשה ואמרה לי שיש לזה משמעות מיוחדת".
