(בווידאו למעלה: שפיטה בעונה הקודמת של 'הכוכב הבא')
לילה סולימאן הוזמנה לבמת הכוכב הבא לאירוויזיון. אישה צעירה מכוסה, כביכול מרהט, כביכול כי היא לא רוצה שיזהו אותה כי זה לא מקובל אצלנו. השופטים נבוכים, המתמודדת כביכול נבוכה. לא ברור אם זאת בדיחה או לא, כשהיא אומרת שהיא אוהבת את פיירוז וכריסטינה אגילרה. ריח של פארסה באוויר. היא מתחילה לשיר את ביוטיפול של הזמרת האמריקנית, ולאט לאט כולן מבינים. לקראת סוף הביצוע היא מסירה את הכיסוי ונחשפת כשפיטה, הדמות של רותם שפי, שגילמה עוד קריקטורה גזענית של צעירה ערבייה. המסך עולה על שפיטה, ברגע שבו המסך היה צריך לרדת על תחרות השירה.
שפיטה של העונה הקודמת (ושל השנים האחרונות) הייתה פנטזיה אוריינטליסטית שהלעיגה קול, תרבות ומבטא ערביים כאיזו מין דאחקה מתחכמת. אפשר היה לטעון לכאורה בעד איזה טוויסט מקורי שעושה כבוד או איזה קשקוש פוסט מודרני אחר. הדמות שהוצגה הפעם שייכת למחוזות אחרים לגמרי. למה הדמות לא רוצה להיחשף? כי זה לא מקובל אצלנו. הקהל מתבקש להשלים בראש את הסטריאוטיפ שלו על החברה הבדואית. שפיטה לא משתמשת בזה כדי להעלות מודעות, אלא מנצלת דעות קדומות לצד תופעות מחרידות אמיתיות באופן ציני כמין איזו בדיחה מעוותת שמתפקדת בתור ייצוג נדיר ממילא של בדואים על המסך. מה אמורים לחשוב צעירים בדואים שצופים בתוכנית ורואים את הבדיחה הזאת על חשבונם? השאלה הזאת לא מעסיקה את "הכוכב הבא". האנשים האלה שקופים עבורה ממילא. את לילה סולימאן האמיתית הם לא סופרים.
שפי הבהירה שלא תתחרה השנה בתחרות, וכל זה היה רק להראות לנו מה הפסדנו - כי אין גבול שאי אפשר לחצות בשביל יחסי ציבור. כלומר: לרגע הזה לא היה ערך מבחינת התחרות. מכיוון שאלו ממילא לא שידורים חיים, יכלו להחליט עורכי התוכנית לבחור להשאיר את הקטע על רצפת חדר העריכה, לוותר על הרגע המחליא הזה ולהעמיד פנים שהוא לא קרה. כל עוד לא בחרו לעשות זאת, "הכוכב הבא" שותפה מלאה לפארסה הזאת. לא מתמודדת חדשה, לא אתגר של גבולות השיח או קשקוש אחר לא עומדים להם כאן: בין אם הבדיחה הזאת נראתה להם ראויה לשידור ובין אם בחרו לשדרה מטעמי רייטינג - מה יותר גרוע? קשה לומר - הכתם הוא על הפקת התוכנית וקשת 12.
שפי לא משנה את דרכיה למרות כל הטענות - למה שתעשה זאת, הרי הטלוויזיה משתפת איתה פעולה - אבל מילא; השטיק כל כך מיצה את עצמו עד שסוחטים כל מה שאפשר, וממילא לא היו לנו ציפיות. משולחן השופטים דווקא היו לנו ציפיות: לראות את ששת השופטים, דמויות מכובדות בעיקרון, מצביעים בעד האקט הזה (איזה גאונה, אמר מישהו מהם) - היווה תצוגת תכלית מבישה של סיאוב, קהות חושים ואובדן ערכים. שפיטה רצתה שנראה מה הפסדנו. לפחות בדבר אחד היא צודקת: כולנו הפסדנו.