פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בסדר המופתי של פסטיבל אינטרסקט, פו פייטרז באו להכניס בלאגן

      כבר לא מייצרים רוקיסטים מהסוג של דייב גרוהל, כאלה שעולים לבמה בריצה מטורפת ולא צריכים שום דבר פרט לגיטרה, בס, תופים וכמויות בלתי שפויות של סקס אפיל וכריזמה כדי להרים מופע רוק מושלם. וגם: בק, קייסי מסגרייב ואנדרסון פאק בפסטיבל של אמזון

      בסדר המופתי של פסטיבל אינטרסקט, פו פייטרז באו להכניס בלאגן
      עמית סלונים

      "חשבתי שאלה ציצים אמיתיים!", פונה דייב גרוהל לבחור אמריקאי מדושן ומזוקן, עם כובע של סנטה קלאוס וחולצה תואמת שכוללת ציור ריאליסטי של חזה חשוף. הבחור, שתפס את המקום הכי טוב במופע של פו פייטרס לא מתבלבל ושולף שלט גדול שהכין מראש, ועליו בקשה: "דייב, אני רוצה לעשות איתך תחרות שתיית בירה". גרוהל, רב-אמן ביצירת רגעי וואט דה פאק במהלך הופעות, מזמין את סנטה לבמה, שולף שתי פחיות בירה מסוג "קורס", תוקע סכין במרכזן והשניים מוצצים את הנוזל המבעבע הישר מתוך הנקז המחורר. "זה די מרענן לשתות את זה ככה", הוא מודה לסנטה, והם מתחבקים ממושכות כמו שני חברים ותיקים. זה היה רגע רוקנ'רול שנשלף מתוך עידן אחר.

      כבר לא מייצרים רוקיסטים מהסוג של דייב גרוהל, כאלה שעולים לבמה בריצה מטורפת ולא צריכים שום דבר פרט לגיטרה, בס, תופים וכמויות בלתי שפויות של סקס אפיל וכריזמה כדי להרים מופע רוק מושלם. כשיש לך אנרגיה כזאת, אתה לא צריך פירוטכניקה מיוחדת, וידאו ארט או אפילו יותר מדי להיטים גדולים כדי להחזיק ערב מושלם ששולח עשרות אלפים הביתה עם כאב ראש מהסוג הטוב ביותר.

      במובן הזה, פו פייטרס היו הלהקה שהכי פחות התאימה לנעול את פסטיבל "אינטרסקט" בסוף השבוע האחרון בלאס וגאס - ואולי דווקא בגלל זה הבחירה בלהקה כדי לחתום את הפסטיבל הייתה כל כך מתבקשת. האירוע הענק של AWS מבית אמזון התיימר להציג שילוב בין טכנולוגיה למוזיקה, כהמשך לכנס הענק שאמזון עורכת בעיר מדי שנה. לפי חברת הענק הגיעו לעיר 65 אלף איש מ-126 מדינות (טענה בומבסטית אפילו בקנה מידה של אמזון), ובערך חצי מהם נשארו בעיר כדי להשתתף ב"אינטרסקט", שבמשך יומיים הציג עשרות אמנים משלל ז'אנרים מוזיקליים על שלוש במות שונות במקביל.

      פו פייטרז בהופעה בלאס וגאס, דייב גרוהל (תמונות גולשים , עמית סלונים)
      כאב ראש מהסוג הטוב ביותר. פו פייטרז בפסטיבל אינטרסקט (צילום: עמית סלונים)

      בהתחשב בעובדה שמדובר בפעם הראשונה שהפסטיבל הזה נערך, מדובר בהצלחה כבירה, בטח במישור הלוגיסטי הלא פשוט. האירוע נערך באזור היריד שבפאתי מלון "סירקוס סירקוס" הוותיק בצפון הסטריפ המפורסם והרועש של לאס וגאס. ההפקה הודיעה בצורה מסודרת שלא תהיה חניה למכוניות פרטיות, וכך רוב הקהל עשה את דרכו לאירוע בעיקר בנסיעות משותפות (אובר וליפט), אחרים הגיעו בתחבורה ציבורית, או כמו הח"מ ניצלו את מזג האוויר הסתווי היבש כדי ללכת לאורך אחד הרחובות המיוחדים בעולם.

      למרות בדיקות ביטחוניות די קפדניות, עדות למתח שהכניס לעיר הטבח במנדליי ביי לפני כמה שנים, הכניסות לאירוע היו מהירות. ביום הראשון ההדליינרים היו בק וקייסי מסגרייב, כביכול שני שמות שלא אמורים לעמוד על אותה במה בהפרש של שעה אבל בפועל זו הייתה הצלחה גדולה. בק נתן גרסה מהודקת של המופע המלא שלו, שהתקצר לשעה וחצי מצוינות בלי אף פילר. זה התחיל עם "לוזר", הלהיט שהזניק את הקריירה הארוכה שלו וכלל נגיעות כמעט מכל הקריירה שלו, כולל הופעת בכורה לשיר החדש "Unevantful Days" המצוין. הלהקה המצוינת שלו מצליחה להעביר את המוזיקה המיוחדת לבמה בצורה מושלמת, ואפילו מצליחה להתעלות על גרסאות המקור, בעיקר בהדרן שהיה מין מחרוזת ארוכה שהקצב בה רק הלך והתגבר עד הסוף.

      קייסי מסגרייב שחתמה את הערב הראשון הביאה תצוגת תכלית, והוכיחה שהיא השם הכי גדול היום בסצנת הקאנטרי (אם מישהו בכלל פקפק בכך). מסגרייב בת ה-31 כבר לא תהיה כנראה טיילור סוויפט, וספק אם היא רוצה. קייסי היא קאוגירל אמיתית, כזאת שאוהבת לצעוק "אי-אה" במקצב של רודיאו במהלך הופעות כדי להלהיב את הקהל שלה. מסגרייב לא מנסה למכור איזה שואו, היא לא ביונסה ולא מדונה. היא לא מחליפה תלבושות במהלך המופע ושומרת על מראה שמרני של בת השכן. היא מקיפה את עצמה בלהקה גדולה, אבל האמת היא שגם אם הייתה עולה לבדה עם גיטרה אקוסטית זו הייתה הופעה עמוקה ומתוקה. הדבר היחיד שחסר בהופעה זה "All Is Found", השיר שקייסי תרמה לפסקול של "לשבור את הקרח 2", שיכול היה להפוך את ההופעה למושלמת באמת.

      קייס מסגרייב בהופעה בלאס וגאס (יח"צ , זאק קאמפ)
      השם הכי גדול בסצנת הקאנטרי. קייסי מסגרייב בפסטיבל אינטרסקט (צילום: זאק קאמפ)

      ההופעה המסקרנת ביותר של היום השני לא נערכה על הבמה המרכזית ("הסופרנובה") אלא בבמה השנייה בגדולה ("האינפיניטי"). זו הייתה הופעה בשלושה ממדים של Flying Lotus. זה נשמע כמו גימיק, ואכן הרגיש ככה כשעשרות דיילים עשו את דרכם בין הקהל כדי לבדוק אם כולם קיבלו משקפי 3D כדי לצפות במופע בשלמותו. אלא שאז החלה ההופעה והמוזיקה הפכה להיות משנית להצגת התכלית הוויזואלית. זו הייתה חוויה מוזיקלית כמעט מיסטית, על סף האינטימית, ורבים העדיפו לוותר על המופע "הקטן" כדי לתפוס מקום להופעות הגדולות בבמה המרכזית.

      שם, כאמור, עמדו להופיע פו פייטרס, שכבר 25 שנה מצליחים לא להפסיק להופיע יחד, כפי שהציג זאת סולן הלהקה האלמותי, דייב גרוהל. עוד לפניהם עלה על הבמה אנדרסון פאאק שנתן תצוגת תכלית של וירטואוזיות מוזיקלית. כשהוא רצה הוא הקפיץ את הקהל עם הגרוב הייחודי שלו, כשהתחשק לו להוריד הילוך הוא עבר לרית'ם אנד בלוז קלאסי, ורגע לפני שעולה על הבמה המתופף לשעבר של "נירוונה" הוא התיישב על התופים והראה איך עושים את זה נכון.

      ובכל זאת, היו אלה הפו פייטרס שנתנו את הטון. דייב גרוהל פורץ לבמה בריצה, תרתי משמע, צורח כמה הברות בלתי ברורות, ואז ישר פורץ ברצף של להיטי ענק. "All My Life", "Learning To Fly", ו-"The Pretender" פותחים את ההופעה כאילו גרוהל והחברים לא קיבלו את הממו שלא צריך לבזבז את כל התחמושת ישר עם פתיחת ההופעה, אבל לא נראה שלמישהו זה מזיז.

      פו פייטרז בהופעה בלאס וגאס, דייב גרוהל (תמונות גולשים , עמית סלונים)
      תצוגה מלוכלכת של רוק. פו פייטרז בפסטיבל אינטרסקט (צילום: עמית סלונים)

      הקונטרסט בין הפסטיבל הכל כך מושקע ומדויק הזה - עם הבמות הענקיות, הסדר המופתי והגישה הטכנלוגית החדשנית - לבין המוזיקה האנלוגית והרוק הכמעט אנכרוניסטי של גרוהל והחברים, היה בדיוק מה שצריך כדי להעיף את הקהל לשמיים. שיא המופע בהרבה מובנים היה כשמתופף הלהקה טיילור הוקינס התחלף במקומות עם גרוהל, והשניים ביצעו יחד את "Under Pressure" של קווין ודיוויד בואי. למען הסר ספק, לא היה אף אחד על הבמה בלאס וגאס עם היכולות הווקליות של פרדי מרקורי או של בואי - אפילו לא קרוב - אבל זה לא משנה. מעולם לא ראיתי מישהו נהנה יותר לנגן על תופים מאשר דייב גרוהל במהלך השיר הזה, מעולם לא ראיתי מישהו שפשוט לא אכפת לו מזה שהוא נשמע מגוחך כשהוא מנסה לפלצט כמו פרדי מרקורי מול עשרות אלפי אוזניים בוחנות. זה רחוק מלהיות הביצוע הכי יפה של הלהיט הגדול הזה, אבל זו הייתה תצוגה מלוכלכת של רוק, כמו שרוק אמור להיות. וזה בלט לטובה דווקא על הרקע ההייטקיסטי של הפסטיבל.

      זה היה מופע הרוקנ'רול הכי גולמי ומחוספס שיכול להיות, בתוך מעטפת נוצצת ונקייה, לעתים נוצצת ונקייה מדי. אמריקאית צעירה שנסחפה עם המוזיקה ביקשה מבן הזוג שלה שירים אותה על הכתפיים שלו כדי שהיא תוכל לחשוף את שדיה בפני הלהקה. הבחור זרם איתה (הוא היה Good Sport כפי שהאמריקאים מכנים את זה), אבל אז, בדיוק כשהרימה את החולצה, סדרן מנומס אך תקיף האיר עליה עם פנס וביקש ממנה לרדת כי היא מסתירה לאנשים מאחוריה. היא ירדה והתנצלה. באופן אירוני, "עיר החטאים" הקלאסית ששורצת במועדוני חשפנות ובמרכזים חוקיים למכירת קנביס, הציגה את הפסטיבל הכי פחות מלוכלך שיש. מזל שדייב גרוהל היה שם כדי לעשות קצת סדר בבלאגן, או ליתר דיוק - לעשות בלאגן בסדר.

      אנדרסון פאק בהופעה בלאס וגאס (יח"צ , זאק קאמפ)
      וירטואוזיות מוזיקלית. אנדרסון פאאק בפסטיבל אינטרסקט (צילום: זאק קאמפ)

      בקטנה

      כמו שכל הופעה בישראל מלווה במכתבים ועצומות של ה-BDS, כך גם האירוע של אמזון בלאס וגאס לווה במחאה גדולה של ארגון "No Music For ICE" שקורא להחרים את כל חברות הטכנולוגיה שמוכרות את שירותיהן לארגונים ממשלתיים המשתמשים בהם נגד בני אדם. מעל ל-1,000 מוזיקאים (רובם ככולם לא מוכרים) חתמו על העצומה, שקוראת לאמזון לבטל את החוזה שלה עם מחלקת ההגירה האמריקאית - חלקם אף הורידו את הקטלוג שלהם משירותי הסטרימינג של אמזון. "אנחנו נמשיך להיאבק ולמחות עד שאמזון תעמוד בדרישה שלנו - להפסיק לספק טכנולוגיה שמשמשת לפגיעה בזכויות אדם", נמסר מהארגון, "המאמצים של אמזון לפרוץ דרך לתוך שוק המוזיקה הם חלק מהדרך לנקות את המותג שלהם מהעוולות שהם מעוללים לעולם. מדובר בסוס טרויאני בתוך תעשיית המוזיקה". בפועל, אף מופע לא בוטל ואף אמן לא התייחס לעצומה במהלך הפסטיבל.