לקראת סיום המופע שלו באולם הדרייב אין בתל אביב, ג'ים ג'פריס הצמיד את המיקרופון שלו אל אחורי מכנסיו השחורים, ושחרר נפיחה עסיסית וקולנית אל אוויר האולם. הרמקולים הדהדו את צלילי הפלוץ אל אוזניהם של אלפי הצופים, ואלה הגיבו במחיאות כפיים סוערות ופרצי צחוק ממושכים. ג'פריס היה מרוצה מהתגובה של הקהל, אלא שלפתע, כאילו שזיהה אותי מימינו המשותפים באצ"ל, ג'פריס פנה לכיוון היציע בו ישבתי ואמר: "אם יש כאן מישהו שמתכוון לכתוב ביקורת על ההופעה, אל תכתבו בבקשה שתקעתי פלוץ על הבמה".
אלא שאותה פעילות מעיים קולנית של ג'פריס אולי הייתה מאולתרת וחד-פעמית, אבל מצד שני היא גם הייתה מאוד הולמת למעמד. בדיוק כפי שיצירת המופת של גבריאל גארסיה מארקס "כרוניקה של מוות ידוע מראש" חושפת ספוילר אכזרי כבר בשם הסיפור, כך גם למופע הסטנד-אפ הנוכחי של ג'פריס ניתן לקרוא "כרוניקה של פוק ידוע מראש" בלי באמת לספר את הסיפור האמיתי של הערב. למעשה, כמעט כל המופע של ג'פריס הוקדש לבעיות העיכול של ג'פריס, לרגישות שלו למוצרי חלב ולדייט הנוראי שלו שנגמר בכך שהוא שלשל במכנסיו. זה אולי נשמע וולגרי ונמוך, בעיקר בגלל שזה וולגרי ונמוך, אבל היכולות הקומיות הנדירות של ג'פריס הופכות את המופע שלו לגדול מכל חלקיו, בטח כשרוב חלקיו הם בדיחות קקי-פיפי.
זו הפעם השלישית של ג'ים ג'פריס בישראל בתוך שלוש שנים, וצחוק בצד - זה מרגש. אמן בשיא תהילתו והצלחתו שבוחר פעם אחר פעם להגיע לישראל זה לא דבר של מה בכך. בביקורת על ההופעה הקודמת שלו בישראל, ערכתי השוואה לא הוגנת בינו לבין קומיקאים גדולים אחרים שהגיעו לישראל בעשור האחרון כמו ג'רי סיינפלד, לואי סי קיי, כריס רוק ושרה סילברמן. ציינתי שהקריירה שלו נראית פעוטה ביחס אליהם ברמה ההיסטורית, אבל המקום שלו בטופ עם הגדולים ביותר כבר כמעט מובטח. זה היה אנדרסטייטמנט, המופע הספציפי שג'ים ג'פריס העלה ב-2018 ביד אליהו היה אחד ממופעי הקומדיה הגדולים ביותר שאי פעם הועלו בישראל.
לא מן הנמנע שג'פריס עצמו הרגיש את זה גם, ולכן היה לו חשוב לחזור לכאן שוב. יותר מזה, הוא בחר לחתום את סיבוב ההופעות הנוכחי שלו בישראל. כמו בפעם הקודמת, הוא התאים את המופע לקהל המקומי. זה כלל בדיחות על המטבע המקומי ("שקל נשמע כמו משהו שעושים בשירותים"), הכתיב העברי ("האותיות שלכם מחורבנות"), סיפור על פגישתו המביכה עם גל גדות בבית הספר של בנו ("אמרתי לה שאני כבר לא ביחד עם אמא שלו") ואת שיירת המוניות שהוציא מתל אביב לים המלח בליל ההופעה הקודמת שלו בתל אביב - רק כדי לגלות שאחרי דקה שאתה צף במים, זה מתחיל לשעמם.
בקטע כביכול מאולתר הוא שאל את הקהל מה המשמעות של המילה "שלום", ואחרי כמה ניסיונות לקבל את התשובה שהוא רצה מישהו צעק לו שזו המילה העברית ל-"Peace". ואז ג'פריס ירה, כאילו מהשרוול, "מה אתם מבינים בזה בכלל?". זה היה מצחיק, מאוד, אבל קשה לעקוב אחרי הקריירה של ג'פריס ולהאמין שרק בפעם השלישית שלו בישראל, מקום בו גם צילם קטעים לסדרת הטלוויזיה שלו, הוא החליט לברר את משמעות המילה היחידה שהוא יודע בעברית. אלא שזה היה מסוג המקרים בהם המטרה מקדשת את האמצעים. הסטנד-אפיסטים שמגיעים לישראל נותנים את הסט הקבוע שלהם, עושים וי וממשיכים הלאה - בעוד ג'פריס, פעם אחר פעם, מתאים את ההופעות שלו לקהל המקומי. האיש בא לעבוד. זו לגמרי לזכותו.
מבין שלוש הפעמים שהוא הגיע לכאן, זה היה המופע החלש ביותר - לפחות מבחינת החומר הקומי. לא מן הנמנע שזה המופע החלש ביותר שלו מאז הספיישל הראשון שלו ב-HBO. זה כשלעצמו לא אומר שהמופע לא מצוין. ג'פריס עצמו עדיין מגיש את החומר בצורה מושלמת, והטיימינג הקומי הנדיר שלו עדיין הופך כל עצירה שלו פה לחוויה שאסור לפספס - אבל נראה שהפעם ג'פריס הסתמך יותר על הכושר הטבעי שלו פשוט לעמוד על במה ולהצחיק אנשים, ופחות השקיע בחומר עצמו.
מבין כל הקומיקאים שפועלים היום, ג'פריס הוא כנראה הסטורי-טלר הטוב מכולם. אלא שהיכולת הפנומנלית שלו לספר סיפור אישי תוך כדי שזירת כמה עלילות משנה לתוך מין קרשנדו הומוריסטי לא יכולה לתפוס נפח של מופע שלם. וכך למעשה נולד המופע הכי פחות רציני שלו. צריך לזכור שהקטע הכי מפורסם של ג'פריס, וזה שפתח לו את הדלת לפופולריות עצומה בארה"ב הליברלית, הוא קטע פוליטי נוקב נגד האובססיה האמריקנית לכלי נשק. היו לו התייחסויות נרחבות לנושאים אקטואליים שנויים במחלוקת כמו המערכת הפוליטית בארצות הברית, מתנגדי חיסונים, בעד ונגד ברית מילה ותנועת MeToo. במופע הקודם שלו בישראל הוא בילה במשך עשר דקות לפחות בניסיון להבין איך דונלד טראמפ תופס נשים באיבר המין שלהן. כל התייחסות "רצינית" נעלמה מהמופע הנוכחי של ג'פריס, וזה בלט.
וזה לא רק הנושאים האקטואליים, אלא גם הנושאים האישיים. ג'פריס דיבר במופעים קודמים בגלוי על ההתמודדות שלו עם דיכאון ועל הקשרים המשפחתיים הבעייתיים שלו. זה הפך אותו להרבה יותר חשוף ופגיע, ובמקביל - זה גם הפך אותו ליותר מצחיק. והפעם? הרבה יותר בדיחות קקי, הרבה פחות עומק. זה עדיין היה מצחיק, אפילו קורע, אבל הוא לא עמד ברף שהוא הציב לעצמו.