נטע ועומר, יהורם ורייכל ועוד: עבודה בצמד לא מבטיחה מוזיקה טובה, אך לפעמים יש הברקות

לידיעת קוראינו הפוליטיקאים, הסחורה החמה של הרגע, במוזיקה הישראלית לפחות, הם איחודים ושיתופי פעולה. אולי תרם לזה "יאסו" שאיחד את סטטיק ובן אל, סטפן ועדן בן זקן לבלוק טכני והיה אחד הלהיטים המצליחים של השנה שעברה, ואולי ניסיונות אחרים. אלא שלא תמיד מדובר בהצלחה, ולא כל דואט מסתיים כשהכל דבש. הנה מכה מהדואטים המרכזיים שיצאו לאחרונה.

שני הכוכבים של תשע"ח התחרו אז ראש בראש עם "שני משוגעים" ו-"Toy", ועכשיו חוברים ביחד למה שאמור להיות מפלצת, שהקדימה בכמה ימים את האלבום החדש של אדם שנחת עם לא פחות מאשר 22 שירים. ברזילי לעומת זאת עובדת בקצב קצת אחר, מרגיעה את המומנטום של הזכייה באירוויזיון: זה בסך הכל השיר הרביעי שהיא משחררת מאז פרצה לחיינו. מאחורי השיר הזה נמצאים לא רק שני הכוכבים, אלא עוד כמה יצרני להיטים מדופלמים: דורון מדלי, האיש והסיטואציה שכתב הצלחות ענק לשני הזמרים, אבי אוחיון, שאחראי לכמה מהלהיטים הכי גדולים של העשור החולף, ואבשלום אריאל, השותף הקבוע של ברזילי.

אך כגודל הציפיה גודל האכזבה: יש משהו קצת מביך בעבודה שכל התותחים הללו חברו ביחד לשיר כל כך מקושקש כמו "Beg", אבל אולי זה גם מה שמסביר אולי את הבלאגן. מעל הכל, זה פשוט טקסט גרוע: "מי פה מאוהב? נקרא לרב"; "זה לא שביקשתי כתר, רציתי סוף טוב לספר"; "מאמי מה 'תה מה 'תה ביג ביג דיל, מיסטר טרנטינו פה זה לא קיל ביל, זוז למנגינת חליל" - אלה רק כמה מהשורות המביכות שמככבות כאן, שזורמים אל פזמון חופר ומעצבן. ברזילי מיתגה את עצמה כיוצרת פופ מרתקת ומקורית, אך דבר מזה לא חלחל לשיר הסתמי הזה, ולאדם, אחד שיש לו חוש בלתי ניתן להכחשה ללהיטים, היו כמה וכמה וכמה שירים טובים יותר באותו סגנון. בסך הכל, הרבה יותר באסה מסבבה.

פצצה קטנה מהעבר: כמעט 30 שנה אחרי "קטורנה מסאלה" שני הזמרים הוותיקים חוזרים לשתף פעולה: בן, עדיין זמרת ענקית, ונחמה האהוב והבלתי נלאה, שמתייצב לאיחוד ללא הלהקה האם אתניקס. ואמנם, גם המילים של השיר מתארות זוגיות ותיקה ומתמשכת, בפינג פונג ארוך בין נחמה ובן שעונים אחת לשנייה. "הלב זוכר", מעין מסיבת כינורות, הוא תערובת מבולגנת, מעט ארוכה מדי ורפטטיבית, של חלקי שיר שונים ואלמנטים שהם הלחם והחמאה של אתניקס, אבל איכשהו הם מתחברים לתוצאה משמחת ומרימה, שמתחשק להצטרף אליה בפזמון. כיף להתגעגע לניינטיז.

ברקע גל הביקורת על מיעוט השמעת זמרות ברדיו, דואט של שתי זמרות נשים שהופך ללהיט הוא נדיר למדי, ו"באת לי פתאום" כמו נכתב כדי לענות על הצורך הזה, כבלדה נוגה על חברות שמשתלבת יפה ברפרטואר של פלס. היא בחרה בפרטנרית מצוינת: אלטר היא כנראה הזמרת הישראלית המושמעת ביותר שלא מכירים את שמה - היא הקול הנשי ב"מעליות" של דודו טסה ואחת הזמרות ב"לישון בלי לחלום" של מטרופולין, אבל בשנים האחרונות היא בעיקר מקליטה באנגלית. "באת לי פתאום", לדברי פלס, נכתב במקור בכלל לגבר. אפשר לדמיין בקלות כיצד הוא עשוי היה להפוך לדואט אהבה גנרי ומשעמם במקרה כזה, אלא שכשיר על סיסטרהוד מצטרפת אליו איזו אינטימיות מסוג אחר לצד נימה פמיניסטית, שמוסיפות לו עניין ומצטברות לשיר נעים ומנחם. ההפקה (גלעד שמואלי) שקטה ואיטית, מעט מנומנמת מדי, והקלידים של פלס מובילים אותה. הרדיו יאהב את זה, המאזינים בטח גם, ובהחלט יש כאן מה לחבב. אפשר היה לבקש קצת יותר אדג', אבל כבלדה חורפית, השיר הזה עושה את העבודה.

במחשבה ראשונה, זה חיבור לאו דווקא צפוי בין מלך השאנטי של המוזיקה הישראלית לבין מי שבשנים האחרונות מחפשת את עצמה בעיקר באזורים של רוק אלטרנטיבי, אבל במחשבה שנייה - אולי דווקא כן: נינט, שברפרטואר שלה אפשר למצוא סלסולים ודיסטורשן זה לצד זה, אמורה להרגיש בנוח ליד בן ארי, עוד אחד שחצב לעצמו דרך משלו בין כל האגפים האלה. את השיר הזה כתבו אסף חזן ודודו טסה, שטייב כבר שיתפה איתו פעולה באלבום השני של הכווייתים, והפיקו טסה ושותפו הקבוע ניר מימון יחד עם פילוני. ואיך זה ביחד? בן ארי וטייב באו לתת עבודה: יש כאן לא מעט רגעים יפים בחיבור בין הקולות המסתלסלים, במעברים בין שירה עוצמתית לשקטה על רקע הפסנתר, או בחיבור קולות משולש עם טסה ברקע. הכל מאוד מוקפד, ובכל זאת משהו כאן לא מספיק מעניין, אפילו מעט פושר ועייף. "בין השמשות" יפה, אך פשוט אינו מלהיב או מדבק. עם זאת צריך לומר: להבדיל מכמה חיבורים אחרים כאן, זה דווקא איחוד שהיה מעניין מאוד לשמוע עוד ממנו.

חגיגות ה-80 לאחד הקלאסיקנים הגדולים של הזמר העברי הולידו גם שיר חדש (מילים: עדית פאנק). רייכל, מי שאחראי על השירים האחרונים של שושנה דמארי, נראה בדיוק כמו האיש שמסוגל לתפור חליפה מכובדת שתהלום אותו היטב ברדיו מודרני. בבלדה די פשוטה, שיכולה להשתמע ביותר מדרך אחת, מבטיח גאון שפע דברים טובים למישהי אם היא רק תסכים לכך. בשמיעות ראשונות השיר הזה עבר לידי לחלוטין, מילותיו די רגילות, הלחן והביצוע די מונוטוניים ונטולי שיאים. אלא שלפתע הוא נשמע לי מעט מרגש, בפרט איך שגאון מגלגל את הפזמון. זה עובד כשיר אהבה ועובד כשיר ילדים, ובאמת מכבד את גאון. שיר קטן אמנם, אבל מתנה יפה לגאון, ומתנה יפה של גאון אלינו.