יוצרי הסדרה הדוקומנטרית החדשה על מלחמת העולם השנייה שעלתה לאחרונה בנטפליקס תחת השם "האירועים הגדולים של מלחמת העולם השנייה בצבע" (או באנגלית - Greatest Events of WWII in Colour) לקחו על עצמם משימה לא פשוטה כלל וכלל. הסדרה בת עשרה פרקים בני שעה כל אחד, חוזרת לחומרים הארכיונים ועושה שימוש בטכנולוגיה חדשה יחסית אם כי לא משהו שלא ראינו בעבר, ויחד עם מומחים צבאיים והיסטוריונים, קריינות של שחקן התיאטרון והקולנוע דרק ג'קובי (שזכור מתפקידו כחבר הסנאט של רומא בסרט "גלדיאטור") - מבקשת להמחיש לצופה כיצד נראתה המלחמה שלא בגווני שחור-לבן ובאמצעות תיאור עשרה אירועים בולטים במלחמה הזו שכבר תוסרטה, נותחה והייתה במוקד של אלפי מחקרים.
שני האתגרים הבולטים מולם עמדו מפיקיה - דיוויד מק'נב ואלן גריפית'ס, העורך סקוט מק'יואינג והבמאית ניקי בולסטר היו לשיטת כותב שורות אלו בחירת אותם עשרה אירועים "גדולים" במלחמה שכולה הייתה גדולה, וכמובן איתור חומרים ארכיונים חדשים שאותם יש לשחזר ולשזור בעשר שעות הסדרה, בשאיפה מבלי שיחזרו על עצמם. היה גם אלמנט נוסף בתסרוט הסדרה והוא שהאירועים הנבחרים יהיו גם בסדר כרונולוגי מתקדם, שכן יש לספר את התפתחות חמש שנות המלחמה וחצי ולא לשקוע למשל רק בשנת 1943 שהיא לבדה יכולה להחזיק סדרה כפולה מזו.
יוצרי הסדרה בחרו לספר את מהלך המלחמה בשילוב מוצלח למדי של נושאים שמקדמים את העלילה על פני הזמן. פרק הפתיחה מתמקד בשיטת הלחימה הגרמנית המהפכנית שהוצגה במלחמה - מלחמת הבזק היא ה"בליצקריג" ששילבה לראשונה לוחמת שריון, אוויר וחיל רגלים בצורה מתואמת ועוצמתית. שיטת הלחימה הזו הומחשה בהצלחה בכיבוש אירופה המערבית, רק אחרי ה"אימון על רטוב" בכיבוש פולין שהיה פחות מוצלח מבחינת הגרמנים.
הפרק השני מתמקד ב"קרב על בריטניה" באותה שנה - 1940, והעמידה האיתנה של האומה הבריטית מול הפצצות הלופטוואפה; הפרק השלישי קופץ קדימה בזמן למתקפת הפתע על פרל הארבור וכניסת ארה"ב למלחמה; בפרקים הרביעי והחמישי, אמצע הסדרה, מתרחשים שני אירועים שהיוו לדעת מומחים רבים את המפנה במלחמה לטובת בעלות הברית - קרב מידווי באוקיינוס השקט והמצור על סטלינגרד שם ספג הצבא הגרמני - הוורמאכט - את מפלתו הראשונה שבלמה התקדמותו מזרחה.
בפרק השישי מגיע השישה ביוני 1944 - הפלישה לנורמנדי, ובפרק השביעי "הקרב על הבליטה" בדצמבר 1944 שהיה הניסיון האחרון של המשטר הנאצי להפוך את קערת המלחמה על פיה, במפלה שספג בו ובפתיחת הדרך של צבאות הברית לאדמת הרייך. עד כאן בחירת נושאים די מקובלת. בפרק השמיני עשו היוצרים בחירה מסקרנת וסיפרו את סיפור השריפה הגדולה של העיר דרזדן - אמנם סיפור מוכר אך כזה שסובל מ"יחסי ציבור גרועים" או תת-סיקור היסטורי, בשל העובדה הפשוטה שמדובר באירועים שקרו בצד המפסיד.
הפרק השמיני שם את השואה על השולחן אבל רק בזעיר אנפין, שכן הוא עוסק בשחרור מחנה הריכוז בוכנוואלד בגרמניה באפריל 1945 ולא במחנות ההשמדה הגדולים בשטח פולין ששוחררו על ידי הצבא הרוסי, וזה לא מקרי. הפרק האחרון דן בהירושימה, ומתאר בצורה סדורה כיצד ארה"ב הביסה את יפן בקרב הימי האדיר באיי דרום-מזרח אסיה והאוקיינוס השקט והדילמה שעמדה בפני הנשיא החדש הארי טרומן באשר לאפשרות מבשרת הרעות לפלוש ליפן על מנת להכניעה ללא תנאי - תנאי עליו התחייב קודמו בתפקיד הנשיא רוזוולט שמת זמן קצר לפני כן.
סדרה זו מצטרפת לחבורה שלמה של סדרות דומות שבאמצעות מאמצי רסטורציה מצליחות לשחזר את הסרטים הישנים, ולהפיח חיים בסרטים הדהויים הישנים. כמה מהבולטות בהן הן "האפוקליפסה - מלחמת העולם השנייה" ו"מלחמת העולם הראשונה - סרט מלחמה" - שתיהן בהפקת נשיונל ג'אוגרפיק; "אפוקליפסה: סטלין" ששודרה בערוץ ההיסטוריה; "אמריקה בצבע" ששודרה בערוץ HOT8, ועוד. במובן זה, נטפליקס מצטרפת לטרנד קיים ואיננה מחדשת דבר.
מי שצופה בסדרות מעין אלו באדיקות נתקל בעשרת הפרקים הללו בפנים מוכרות. אותם חבורה של היסטוריונים שפרשנו את מהלכי המלחמה הופיעו ברובם גם בסדרה על אותה מלחמה שהוזכרה לעיל בהפקת נשיונל ג'אוגרפיק, בצירוף כמה מומחים חדשים מעטים. בגזרה זו בלט חסרונם של שני אלמנטים - נשים ורוסים. מקרב כלל המומחים בסדרה, שהם בין 20 ל-30, הופיעו רק שלוש נשים. מבחינת מומחים להיסטוריה רוסית - נוכח בסדרה רק אחד. אין כמובן חובה לדאוג לייצוג הולם של כל מדינה שלקחה חלק במלחמה, אך התחושה היא שאפשר היה לעשות יותר בעניין הזה.
כל יוצר דוקומנטרי כבול לחומרים הוויזואליים שהוא מצליח לשים את ידו עליהם, אלא אם כן אתם ארי פולמן שהחליט לצייר את הסרט שהוא עשה ("ואלס עם בשיר" הנפלא). הטענה שעלתה כאן לפני כמה שורות שאין זה מקרי שיוצרי הסדרה בחרו לעסוק במחנה בוכנוואלד ולא בטרבלינקה או אושוויץ למשל, היה להערכתי אילוץ בו נתקלו היוצרים שהתקשו למצוא חומרים ארכיונים מרוסיה שצבאה כבש את פולין, ולא בחירה להמעיט בערך השואה.
ההבטחה של יוצרי הסדרה שנאמרת בפתיח כל פרק ל"קטעים שמעולם נראו ונאספו ברחבי העולם" מומשה רק למחצה. קטעים רבים מהסדרה מוכרים לחובבי הסוגה, ואף למיטיבי סרט קשה להבדיל בין החדש לישן. עדות נוספת למיעוט החומרים החדשים אפשר לראות בחזרה על אותם קטעים (שוטים) פעמים רבות, לפעמים כמעט בסמיכות. עניין נוסף שבנטפליקס כדאי שישקיעו יותר הוא דבר לכאורה שולי אך ניכר - התרגום. איכותו גרועה, ללא הבנה של המושגים, ולא פעם דומה שגוגל טרנסלייט שולב בעבודה.
יחד עם זאת, בפרקי הסדרה מגוללים כמה סיפורים מרתקים ומחדשים, כמו הסיפור על קצין המודיעין בצי האמריקאי ששכנע את כל המערכת שעמדה מולו שהיפנים הולכים לתקוף במידווי ובכך שינה את מהלך המלחמה בזירה זו, וכן סיפורים נוספים (לא רוצה לעשות ספויילרים בני 70 שנה). גם הבחירה בנושאים שתוארה כאן קודם נעשתה בחכמה, תוך שהיא שומרת על כרונולוגיה נדרשת עם הבלטה של האירועים החשובים באמת. לסיכום, מדובר בעוד סדרה על מלחמת העולם השנייה, לא ב"הסדרה על מלחמת העולם השנייה".