שתי סדרות חדשות העלתה נטפליקס ביום הראשון של החודש, שהוא גם היום הראשון של השנה, שהוא גם היום הראשון של העשור. על כן קשה לא להסתכל על התכנים האלה כבר על הנייר ולראות בהם הצהרת כוונות מצד נטפליקס; ולמרות זאת, לא נראה שמדובר בסדרות דגל בהתהוות או ביצירות פורצות דרך. האחת היא סדרת דרמה בכיכובן של קאיה סקודלריו (אפי מ"סקינס") וג'נוארי ג'ונס (בטי דרייפר מ"מד מן") על כוכבת החלקה אמנותית על הקרח שעושה הכל כדי להגיע רחוק ככל הניתן. האחרת, שבה עוסקת הביקורת הזו, היא "איש הניסים" (במקור "Messiah", שם שתרגומו בעברית כבר תפוס).
הדרמה, בכיכובם של מישל מונאהן ("בלש אמיתי"), מהדי דהבי ("איש מבוקש מאוד") וג'ון אורטיז ("אופטימיות היא שם המשחק"), מתארת מה קורה כאשר נראה כי איש מסתורי במזרח התיכון מחולל ניסים. הוא מפציע בסוריה ונדמה שמצליח לרתום את איתני הטבע כדי להדוף את כוחות דעא"ש הצובאים על דמשק ופוגעים באוכלוסיה החפה מפשע. אף אחד לא יודע מי הוא ומהיכן הגיע, ואף שפה ושם נזרקים רמזים באשר למקורותיו, כולל נקודה יהודית, הוא פשוט מכונה "אל-מסיח" - המשיח. כמתבקש, מיד מתעורר ויכוח בין מאמינים שהולכים אחריו לבין רשויות חוק למיניהן - בכללן ה-CIA, ה-FBI, השב"כ, הצבא הישראלי וכיו"ב - החוששות כי מדובר בראש כת, נוכל או במישהו שבונה לעצמו צבא של יותר מסתם מאמינים.
מנקודת הפתיחה הזו בוראת "איש הניסים" מעשייה מעניינת. מוטיב הגאולה הוא עניין שקיים כמעט בכל דת - הביאה השנייה בנצרות, "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ביהדות וכן הלאה - אך "איש הניסים" מיטיבה לדמיין עד כמה יהיה קשה לבני אדם להתמודד עם דבר כזה כאשר יקרה. נוכחת ככל שתהיה האמונה הזו, התרחיש האמיתי לא באמת נתפס.
כדי למתוח את הקו בין הנבואות הקדומות לבין המציאות הגיאו-פוליטית המסובכת של ימינו, הסדרה מנוקדת במחוות תנ"כיות. כמו משה רבנו, אל-מסיח מוביל את מאמיניו במדבר אל הארץ המובטחת, במקרה שלו גבולה הצפוני של ישראל, וכמו בני ישראל גם הם מתאוננים בפניו על היעדר מזון ומים. כמו משה הוא גם עולה על הר, או גבעה במקרה הזה, כדי לקבל את דבר האל. כמו ישו הוא מרפא בידיו פצעים של חולים. כמו מוחמד הוא קורא להפסיק את שפיכות הדמים בין המאמינים. אחד מאנשיו שמוצא את עצמו אבוד במדבר נעזר בעמוד ענן קטן - שהוא בעצם עמוד אבק - כדי להגיע אל מחוז חפצו. בהתאם לימינו הוויראליים, רוב הדברים האלה ואחרים מתרחשים מול מצלמות של סמארטפונים ומיד יוצרים תהודה ברחבי כל העולם, מה שהופך את אל-מסיח, על אף שנראה כי כוונותיו טהורות ואכן מונחות מן האל, לפתיל בחבית חומר נפץ.
גם כשמשיחות המכחול שלה גסות מדי וגם כשהיא נודדת יותר מדי במדבר עד שהיא מגיעה לפואנטות, גם אם לאוזנינו הישראליות העברית והערבית של מישל מונהאן נשמעות רצוצות להפליא, וגם אם דמותו של סוכן השב"כ אבירם דהן (תומר סיסלי הישראלי-צרפתי) היא קריקטורה מפחידה על הבריון הישראלי האלים בשירותי הביטחון, רוב הזמן "איש הניסים" עשויה טוב. ישראל שמוצגת בה נראית אמינה למדי ומדברים בה בעברית (כולל שלל שחקנים מקומיים, בהם רונה לי שמעון, שכבר מוכרת לצופי "פאודה" בנטפליקס, וגם אורי פפר, מכרם חורי, דביר בנדק ואחרים), בסוריה מדברים ערבית וכך הלאה, מה שתורם לנופך האמין החיוני בסיפור פנטסטי כמו שהיא מגוללת. את הסיפורים האישיים של הדמויות היא מנצלת לטובת המפגשים שלהן עם אל-מסיח בחדר החקירות - הם לא יודעים עליו כמעט דבר, אבל הוא מכיר את קורותיהן באופן שמעורר בהן תהיות. באופן הזה גם דמות כמו אבירם - אחד הפרוטגוניסטים היותר חארות שנראו לאחרונה בטלוויזיה - מקבלת נופך יותר אנושי ומורכב. כזה שאפילו יכול להיגאל.
זו כנראה מעלתה המרכזית של "איש הניסים", היכולת שלה לסדוק במעט את הקונבנציות שהפכו לשגרה המוכרת שלנו. אחת הטענות המוכרות כלפי השמרנים בארצות הברית היא שעל אף הנטייה שלהם לדתיות ואמונה בישו, המדיניות שלהם כה אנוכית וממדרת ופוגעת בחלשים עד שאין דבר בינם לבין מושא אמונתם - בן הנגר שהכתובים מתארים כיצד עזר לחלכאים ולנדכאים והטיף לאחרים לעשות כן. אל-מסיח מאלץ אותם להתמודד ישירות עם התפיסות המנוגדות האלה, מאתגר את הרעיונות של אמונה ושל גבולות בין מדינות ושאר דברים שבני אדם לוקחים כמובנים מאליהם, ועושה זאת במסגרת הדיונים המוכרים על הגירה ופליטים ושנאת זרים.
הגם ש"איש הניסים" איננה יצירת מופת, היא מעוררת מחשבה ומעניינת דיה; אולי במיוחד עבורנו כישראלים, עם ההתכה שלה בין מורשת מוכרת למציאות ידועה. כסדרה שהגיעה בדיוק בפתחו של עשור חדש היא לא תפרוץ דרך טלוויזיונית חדשה, ואולי אפילו לא תהיה להיט ענק, אבל הנושאים שהיא עוסקת בהם בהחלט אומרים משהו על הזמנים שבהם אנחנו חיים.