פיות רבים ודאי נפערו אמש כאשר דנה לפידות הודחה סופית מהתכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" (קשת 12, תכנית נוספת תשודר בשבת ב-21:15). לפידות עצמה מודה שאף היא הופתעה והתאכזבה ברגע הדחתה, אך מהר מאוד התעשתה וחזרה לעצמה. "אהיה כנה - זה ביאס אותי. ברגע שזה קרה ולא קיבלתי את ה'סייב', נכנסתי להלם כי הביצוע שלי לא היה כזה גרוע. אבל כמו שקמתי לתחייה לפחות 20 פעמים במהלך חיי, גם הפעם אמרתי תודה לאלוהים שנתן לי את החוויה הזו, הבנתי שיש לי ארגז כלים וידעתי מה אני רוצה לעשות עכשיו. הכול לטובה.
"בגלל מה שעברתי בחיי אני אדם מאד מאמין, ולכן אמרתי לעצמי שזה כנראה השלב שהייתי צריכה להיפרד מהתוכנית. זה גם טוב שזה בא בדיוק בשלב של הדו-קרבים וכל הלחץ הזה. הנפש שלי לא בנויה לזה. אני כותבת ומלחינה, הנשמה שלי נועדה לשמח ולחבר בין אנשים. כשהתחילו השלבים האלו, זה עשה לי לא טוב. התמודדתי מול מורן אהרוני שלא רק שהיא זמרת מדהימה, אני אוהבת אותה אישית והפכנו לחברות. היה לנו קשה עם החוויה של אחת נגד השנייה. אז אחרי שהודחתי, התבאסתי וחשבתי למה זה קרה, אבל אחרי שעתיים תפסתי עט, כתבתי שיר ולמחרת כבר הייתי באולפן והקלטתי. אם ההדחה הזו הייתה קורית שנה-שנתיים לפני כן, הייתי מתרסקת".
למה?
"כי אני מכירה את הרגישות שלי ואת האופי שלי. החלטתי להיכנס לריאליטי אך ורק כשהיה לי ברור שאני מסוגלת להתמודד עם זה נפשית. היו לי חיים מטורפים, חיי רוקנרול של ממש, לקחתי הכול לקצה, עברתי שנים של סבל אימתני. וכשהחלטתי עכשיו לעשות ריאליטי, זה היה אחרי הרבה שנים שסירבתי. קפצתי למים ואמרתי 'אני עושה את זה כי אני חייבת להיפטר מהאימה ומהחרדות של עצמי'. רציתי לראות אם אני מסוגלת לעמוד מול דבר כזה ולחזור לפרונט. כשנכנסתי לא ידעתי כלום. לא ידעתי מה יהיה, איך איראה בטלוויזיה, הלכתי כמו ילדה בת 16, לא היה הבדל ביני לבין שאר הילדים שם למרות שבאתי לכאורה עם ניסיון רב. פשוט החלטתי ללכת וזהו".
ומה הלאה?
"זה שירת אותי למה שרציתי. 'הכוכב הבא' הוציאו אותי הכי טוב. יש לי הופעות (הופעת ההשקה לאלבומה השלישי תתקיים ב-21.1 בזאפה תל אביב), הבנתי את הדרך שלי. לקחתי את הדברים הטובים, נפטרתי מהחרדה האימתנית מהפרונט. הגיע הזמן לצאת לאוויר העולם עם השירים שלי".
הביקורת של השופטים על הביצוע שלך לשיר I Don't Want to Miss a Thing של אירוסמית' לא הייתה מוגזמת?
"באותו רגע, הייתי כל כך בלחץ שלא הבנתי. חשבתי שבאמת לא הייתי טובה, אבל אחרי שצפיתי בביצוע הבנתי שזה לא היה ביצוע גרוע. אין לי מושג מה היו השיקולים שלהם להדיח אותי. יכול להיות שהם פחדו שאני רגישה מדי ולא אחזיק את התחרות הזו. אני חושבת שהתקבלה החלטה מסוימת להפסיק איתי, וזה בסדר. אמדורסקי אמר לי 'דנה, יש לך ארגז כלים כל כך גדול, צאי לדרך'. והוא צדק. זה מה שעשיתי. קרו לי מזה רק דברים טובים".
ואולי הדיחו אותך כי את כבר זמרת יחסית מוכרת?
"גם יכול להיות. זו עונה טובה. הם החליטו לתת דגש לצעירים השנה, שזה גם חלק מהעניין. קיבלתי אהבת קהל מדהימה. אולי אם הייתי ממשיכה עוד כמה שלבים, הם לא היו יכולים להיפרד ממני. הם כנראה החליטו אסטרטגית ללכת על הצעירים, על דור חדש, מישהו שיהיה אפשר לבנות אותו".
דנה לפידות, 36, נולדה וגדלה בבאר שבע. ב-2001, כשהייתה בת 18, עבדה על אלבום בכורה אולם בסופו של דבר גנזה אותו. הפריצה הגדולה שלה קרתה בשנת 2006, כשחתמה בחברת התקליטים "הד ארצי". שנתיים לאחר מכן יצאו כמה סינגלים שלה, שהפכו ללהיטים מאד גדולים ובעקבותיהם היא נחשבה להבטחה מוזיקלית ענקית. "הייתי ילדה תמימה והבטחה גדולה של הד-ארצי, ולא הכרתי כלום שקשור לתעשייה. לא הבנתי בזה בכלום, ופתאום אני קוראת כותרות כמו 'היורשת של ריטה' ובמקום לקחת את זה למקום טוב, פשוט נכנסתי לדיכאון כבד. נבהלתי. כל מה שהרגשתי זה לחזור לתוך הקן שלי. היה לי להיטים וגלגלצ, אבל אין דנה. נכנסתי לדיכאון שחשבתי שלא אצא ממנו לעולם. הרגשתי בתוך באר עמוקה עם רשת מעלי ואני לא מצליחה לצאת ממנה לעולם. אין תחושה קשה מזאת. פגעתי בעצמי, סבלתי מבולימיה, אנורקסיה, הפסקתי לאכול עד שההורים שלי תפסו את זה בזמן והצילו לי את החיים".
היו גם מחשבות על מוות?
"אמא שלי אומרת שהיו רגעים שאמרתי לה שתניח לי ושאני רוצה למות. אני זוכרת שעשיתי הכול כדי לגמור את עצמי".
איך נראה דיכאון ביום-יום? איך הוא מתבטא?
"אין לך יום. אתה לא זוכר אפילו להציץ החוצה לראות שיש שמש זורחת. אתה שקוע בתוך הבועה שלך ואתה חושב שנגמרו החיים. נכנסתי לאשפוז, זעקתי לאלוהים, למדתי לראות שיש שמש, שהבוקר והלילה זה לא אותו דבר. הכול היה הפוך. לא ידעתי איך עושים דברים בסיסיים, לא ידעתי מה זה לעשות סידורים. רק בגיל 28 התחלתי לחזור למסלול תקין ולהתחיל ללמוד את הכול כמו תינוק שמתחיל ללכת. לכן היום אני מעריכה כל דבר קטן בחיים, אפילו כשאני מוציאה כסף בכספומט".
באיזה מקום נפשי את נמצאת היום?
"במקום הכי טוב שהייתי בו מעולם. אני אדם מאמין כי ניצלתי ממוות המון פעמים והבנתי בעצם את העוול שעשיתי לעצמי. איך אני מצפה שאנשים יאהבו אותי אם אני לא אוהבת את עצמי? נלחמתי בעצמי מלחמת חורמה על כל מה שעשיתי לעצמי".
וממש בזמן צילומי "הכוכב הבא" אבא שלך חטף אירוע לבבי ומוחי, ושבר את הגולגולת. איך מתמודדים עם זה בזמן הצילומים?
"קיבלתי פרופורציות על החיים. אפילו 'הכוכב הבא' פתאום נראה לי כמו שעשועון טלוויזיה. באתי לתוכנית מטיפול נמרץ אחרי שאמרו לי שלא בטוח שאבא שלי יתעורר, ואני צריכה לעמוד ולשיר את 'מנגינה' שכתבתי לעדן בן זקן. סימסו לי להביא לאולפן את המשפחה ואני אומרת לעצמי 'מה משפחה, איזה משפחה'. הגעתי, שרתי את השיר הזה שהוא אחד האהובים על אבא שלי, ומה שקרה על הבמה זה שהתפללתי לאלוהים דרך השיר שיחזיר לי את אבא שלי. בסופו של דבר אבא שלי מרגיש טוב יותר. קרה לנו נס ענק".
והשבוע הוצאת שני סינגלים חדשים.
"כשהייתה הדחה התחלתי לעבוד על השירים. ככה נוצר "שעות", שיר חדש חדש שנורא מתכתב עם מה שקורה היום. ויש גם את "אם תאמר לי", שיר שאני מחכה כבר 12 שנה להוציא אותו. עד עכשיו התגובות מדהימות. למדתי על עצמי, אני עושה דרך עם כל כך הרבה קשיים, אני אומרת לעצמי 'את חייבת לומר את האמת שלך', כי האמת אצלי היא כל כך דומיננטית שאם אני לא אבוא ממנה, אף אחד לא יאמין לי".
מה השאיפות שלך להמשך?
"להמשיך לכתוב ולכתוב כי זו אהבת חיי. כל פעם כשיוצא שיר שלי, אין ריגוש גדול מזה. גם לכתוב לעצמי וגם לאחרים. הייתי רוצה גם להדריך אמנים, לפתוח לייבל, וגם לטפל באחרים. יש לי נשמה טיפולית. וכמובן יש לי חלום על משפחה, בית וילדים. להשלים את עצמי כאישה".
איך כל הטלטלות שעברת בחיים שינו אותך?
"קיבלתי פרופורציות. למדתי לקבל את עצמי. פעם לא קיבלתי. הבנתי שלא כולם חייבים לאהוב אותי. קיבלתי המון פרופורציות ומה שהשתנה אצלי זה שיש לי רצון מאד גדול להעניק מעצמי הרבה יותר לסביבה. גם בתחרות לא חששתי על עצמי אלא על הצעירים. הדאגה שלי לצעירים הייתה מטורפת ותמיד הייתי מצלצלת אחרי שמישהו מהצעירים היה מודח".
אז מי לדעתך ינצח וייצג את ישראל באירוויזיון?
"כל המתחרים השנה ממש טובים. קשה לי לנקוב בשם אחד. מורן אהרוני ראויה ביג טיים, גאיה מוכשרת, ויש את רביב ששנינו מתים על אותה מוזיקה".
