אם היו מחלקים אצלנו פרס בקטגוריית הנשיקה הטובה ביותר על המסכים, אודי פרסי היה מתחרה בעצמו. לפני כשנה וחצי ראינו אותו מתנשק עם תום אבני בסדרה "שלטון הצללים", ועכשיו אפשר לראותו עושה זאת בצורה לוהטת במיוחד עם עודד לאופולד בסרט "15 שנה", בו מגלמים השניים זוג גאה שההרמוניה ביניהם מתערערת בעקבות עימות סביב השאלה אם להפוך להורים: תהליך שאחד מהם מעוניין לשקול והאחר לא.
"הסרט יוצא רק עכשיו, אבל האמת שצילמתי אותו לפני הסדרה", מספר פרסי בריאיון לוואלה! תרבות. "כשהגעתי לצילומים של 'שלטון הצללים' חשבו שזאת הנשיקה הראשונה שלי, אבל כבר באתי מוכן".
ועשית זאת בצורה משכנעת.
"אני סטרייט, אבל בשני המקרים, קיבלתי הרבה תגובות כמו 'הייתי בטוח שאתה גיי', וזה מבחינתי ההישג הכי גדול".
עם מי היה כיף יותר להתנשק - עודד או תום?
"ברור שלא תקבל ממני תשובה...שניהם מדהימים, כל אחד בדרכו, ובשני המקרים אני מחכה לעונה שנייה".
אתה נשוי עם שני ילדים, איך התגובות בבית?
"כשאתה מצלם נשיקות או סקס, הדבר האחרון שאתה חושב עליו זה הפרטנר שלך בצילומים, ויהיה זה גבר או אישה. אין לך זמן להתחרמן, כי אתה יותר מדי עסוק בטקסטים שלך, באיכות המשחק שלך ובשאיפה שלך לרצות את הבמאי.
"בת הזוג שלי נותנת לי את כל האמון והחופש שבעולם, וזה גם מה שאני נותן לה בחזרה. עם זאת, היא מעדיפה שאתנשק עם גברים ולא עם נשים. צילמתי עכשיו סדרה לכאן 11 ואני מגלם בה את הבן זוג של אגם רודברג. אני מן הסתם מתנשק איתה במסגרת התפקיד, ונראה לי שאשתי הייתי מעדיפה שאתנשק עם שחקן גבר ולא עם אגם רודברג".
מעבר לנשיקה, הסצינות המיניות בסרט אינטימיות, אפילו נועזות, איך היה לעשות אותן?
"שמרנו אותן לימים האחרונים, וצילמנו בלי הרבה אנשים מסביב. החוכמה היא לא להירתע אלא פשוט להתאהב בזה. החשש תמיד הוא שתחזור הביתה מבולבל, אבל החוויה הזו רק נתנה לי עוד יותר ביטחון לגבי הזהות המינית שלי".
את "15 שנה" ביים יובל הדדי, והוא יוצא כאן בסוף השבוע לאחר שפתח את פסטיבל הקולנוע הגאה בקיץ האחרון. בהשוואה לסרטים קודמים שנעשו בארץ, הדרמה הזו פורצת דרך משתי בחינות. קודם כל, בניגוד לרוב קודמותיה, היא לא עוסקת בגיבוש הזהות המינית או היציאה מהארון, אלא מתרחשת בשלב מאוחר הרבה יותר.
כמו כן, היא לא מתארת את הקהילה הלהט"בית כתרבות שוליים אלא כבשר מבשרה של הבורגנות הישראלית. לאופולד מגלם אדריכל, פרסי עורך דין, והשניים מנהלים אורח חיים בורגני לחלוטין - כולל הדיון אם להביא ילדים.
"מאז ומעולם, היתה נורמה בישראל שאם אתה חלק מזוגיות סטרייטית, אתה צריך להביא ילדים לעולם ואם אתה לא עושה את זה, אתה נחשב פריק", אומר פרסי. "לעומת זאת, אם היית גיי, פחות התעסקו בזה, אבל בעשר השנים האחרונות השיח של הילדים נהיה עניין גם בקהילה הגאה. יש הרי כל כך הרבה דרכים להיות הורים - אם לא דרך סקס, אז אפשר לאמץ, ואם לא אימוץ, יש פונדקאות, ועוד הרבה אמצעים, ככה שגם גיי שלא רוצה להביא ילדים נתפס כהזוי, ועל זה הסרט בא לדבר".
אתה ועודד אולי שני השחקנים הראשונים בקולנוע הישראלי שמגלמים גאים כיאפים מן השורה.
"כאן הרדיקליות של הסרט. רוב הסרטים, גם בארץ וגם בעולם, עוסקים בהתמודדות של הומואים מול המשפחה ומול הסביבה, ופה בא הסרט ואומר שזוגיות כזו היא הדבר הכי רגיל בעולם. גברים אוהבים אחד את השני, מתנשקים ואוכלים יחד ארוחות משפחתיות. הפנטזיה שלי היא שהבת שלי תראה את הסרט ולא תרים גבה, אלא תקבל את המציאות שהוא מתאר כדבר הכי רגיל בעולם".
כשראיינתי את הפרטנר שלך ב"שלטון הצללים", תום אבני, הוא דיבר איתי על תחושת החובה שלו לעמוד מאחורי המאבק של הקהילה הגאה למען שיוויון זכויות, ולעשות זאת לא רק כשחקן אלא גם כאזרח.
"אני אוהב לשחק קול של הקהילה הגאה וזה לגמרי ברמת השליחות מבחינתי. הלוואי שבעקבות התפקידים שלי, למישהו יהיה אומץ להתקשר לאבא שלו ולצאת מהארון או ללכת לבן הזוג שלו ולפתח איתו תקשורת אמיתית.
"ברמה הלאומית, זו הזייה מארץ ההזיות שהמדינה לא מאפשרת נישואים גאים ומקשה על זוגות גאים להביא ילדים לעולם. זה שם אותנו במקום חשוך. שמעתי פעם את נתניהו אומר שאנחנו המדינה הכי מתוקנת באזור שלנו וזו שהכי מקבלת את השונה. נו באמת, למי הוא משווה אותנו? למדינות שתולים בהן הומואים? זה לא בדיוק הסטנדרט. הייתי רוצה שבמקום שנאת חינם תהיה פה אהבת חינם. הלוואי שאנשים יראו את הסרט ויגידו 'יש פה עניין של חושך ואור, ואפשר להאיר את החושך הזה'".
אולי אתה חלק מהבעיה ולא מהפתרון? זה לא בעייתי ששחקן סטרייט מגלם דמות גאה?
"גם שחקנים גאים נבחנו לתפקיד, ואם נבחרתי אליו זה בכלל שחשבו שעשיתי את האודישן הכי טוב".
פרסי, שמתהדר בנתונים פיזיים מרשימים ביותר, מספר כי הוא רגיל להיות האלפא בחדר - אבל מצא את עצמו בעמדה אחרת מול עודד לאופולד, שמרשים לא פחות ממנו. "פחדתי שארגיש ילד לידו, הוא הגבר שבגברים", מודה השחקן. "יש לו קול בס כל כך עבה עם נוכחות כל כך חזקה. הפחד הכי גדול שלי היה שהדמות שלי תיעלם מולו. העבודה שלי כשחקן הייתה לתת לו פייט כדי לא להתאדות".
עודד מגלם אדם קשה עורף, והמתח סביב הילדים רק מעצים זאת. לפעמים בא לך, כצופה, להעיף לו סטירה - לא לנשק אותו. מה גורם לך להישאר מאוהב בו?
"כשקראתי את התסריט, אחת השאלות הראשונות ששאלתי את עצמי היתה 'מה גורם לבחור המדהים הזה, שכל אחד בעולם היה רוצה איתו, להתעקש במשך 15 שנה על אותו בן אדם?' כשראיתי את עודד נכנס לחדר, זה ענה לי על השאלה. הוא אדם כל כך כריזמטי וכל כך מעניין ויש בו מין אופל כזה. הוא מסוג האנשים שאנחנו אוטומטית נמשכים אליהם. יש בין הגיבורים בסרט סקס מטורף ואהבה גדולה אבל מעבר לזה, הדמות שלי עושה את הטעות הקלאסית - לחשוב שגם אחרי 15 שנה, הוא עוד יוכל לשנות את הבן אדם שאיתו".
גם אתה חווית משהו כזה?
"כן, האקסית שהיתה לי לפני אישתי גמרה לי את הלב. הייתי בטוח שאוכל לשנות אותה. זה חטא גאווה נורא גדול".
פרסי הוא שחקן עסוק ביותר, עד כדי כך שממש בלתי אפשרי למצוא איתו זמן לריאיון, אך לא מוכר ומוערך מספיק. יש לו שילוב שאין להרבה כוכבים בישראל, בין נוכחות חזקה לרגישות - דבר שראינו בא לידי ביטוי בשניים מסרטיו הטובים ביותר, גם הם לא מוערכים דיו כמוהו, "חדר 514" ו"אנתרקס", העוסקים שניהם בצבא.
"הצבא כל הזמן נוכח בחיינו. אנחנו חברה של פוסט-טראומה וזה נכון גם לגבי באופן אישי", אומר פרסי. "הייתי לוחם קרבי בחיל הים. קרעתי את התחת ופיקדתי על 21 לוחמים, ואפילו שלא הייתי בשטח לחימה, אני מרגיש פוסט-טראומה וכל הזמן מדבר על זה עם המטפלת שלי".
איך אתה מתמודד עם החשיפה?
"לפרמיירות שלי אני בא עם פלאסק קטן ושותה טיפה כדי להקליל את המבוכה. לראות את עצמך משחק זו חוויה חוץ גופית. מילא לשחק על הבמה - אז לפחות אתה לא רואה את עצמך, אבל לשבת באולם ולראות את עצמך על המסך זה לא קל".
באינסטגרם כמעט לא רואים אותך.
"אני לא פעיל לא באינסטגרם ולא בפייסבוק ואני משלם על זה מחיר. כשאני בא להפקות גדולות ולא מביא איתי עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, מרימים על זה גבה. הסלביות לא מעניינת אותי. זה לא הסיבה שנכנסתי למקצוע. אני וורקהוליק ועסוק במשחק או בהדרכת שחקנים אחרים. כשאני לא מצטלם או מלמד, אני עסוק עם הילדים שלי".
כנראה שבסופו של דבר, כישרון זה כן מספיק, כי הפרופיל הנמוך ברשתות לא מונע מפרסי להיות מבוקש מאוד בשנה האחרונה. חוץ מ"שלטון הצללים" ו"15 שנה", בקרוב אפשר יהיה לראותו בשלוש סדרות חדשות - סדרת הנוער "ספיידר" ושתי סדרות בכאן 11, "אחד פלוס אחד" שכבר הוזכרה ו"מותק בול באמצע" של שמואל הספרי, בה יגלם יועץ פרלמנטרי.
"בזכות הסדרה הזו ו'שלטון הצללים' גיליתי את כל החוטים מאחורי הקלעים", אומר פרסי. "נחשפתי לכל הלוביסטים שפועלים למען הטבק והקולה והבנקים. אתה קורא את התסריטים ואומר לעצמך 'זה לא ייאמן', אבל אז אתה מדבר עם שמואל הספרי והוא אומר לך שהכל אמיתי. בא לי שייגמרו כבר הבחירות ושלא יהיה עוד סיבוב".
ומבחינה אישית, מה היית מאחל לעצמך?
"לפני כמה שנים הייתי עונה לך שאני רוצה לזכות בפרס השחקן הטוב ביותר, אבל עכשיו אענה אחרת: אני מרגיש שכבר זכיתי. כל עוד שאני עושה מה שאני אוהב ומרגיש שהחומרים מגוונים, אז הכל בסדר. אם בכל זאת לאחל משהו לעצמי אז אולי לעשות תפקיד ראשי בטלוויזיה, אבל כזה שעשוי מהחומרים שאני אוהב. מחרמן אותי לשחק דמויות שלא סופרים אותן ויוצאות למלחמה נגד כל הסיכויים".
השעה עכשיו עשר בלילה. כל היום היית על הרגליים ובכל זאת אתה מדבר איתי בשיא הריכוז והמסירות. איך זה?
"או שאני שאהיד בדברים האלה או שאני מנסה להיות מרוכז. אני לא רוצה לתת לעצמי להתבלבל. יש לי כל כך הרבה מה להפסיד. יש לי בבית זוגיות מהממת ושני ילדים נפלאים שהם האור בחיי".
אם לא היית שחקן במה היית עובד?
"אני חושב שהייתי יכול להיות עורך דין לא רע, כמו הדמות שלי בסרט. הרבה פעמים אמרתי לעצמי שעריכת דין יכולה להיות אחלה של דבר - אבל אם זה קשור לזכויות אדם, לא דיני עבודה וכדומה. חוץ מזה, גם להופיע בבית משפט זה סוג של משחק. ואם לא עריכת דין, אולי לעבוד ב'תנו לחיות לחיות'".
יש לכם כלב?
"לא, זה החלום שלנו. נאמץ אחד כשהילד הקטן יגדל ונעבור לבית משלנו".