ביולי 2015 אירח פסטיבל ה"ג'ז בים הצפוני" (הגדול ביותר באירופה) שמתקיים בהולנד כבר עשרות שנים, את צמד פסנתרני העל צ'יק קוריאה והרבי הנקוק. כיאה לאמנים במעמדם, כרטיסים למופע נמכרו מראש, והמקומות באולם היו מסומנים, בניגוד לשאר המופעים בפסטיבל. גם אני הייתי בהופעה הזו שנערכה באחד אולמות הגדולים במתחם, אך זמן קצר לאחר שהחלה, הקהל הצביע ברגליו והחל לעזוב את האולם . ה"נדידה" החוצה הייתה כל כך משמעותית שצ'יק קוריאה פנה לקהל ואמר: "זה בסדר, אתם יכולים לצאת, ככה זה בפסטיבלים האלו", אבל ניכר היה שהוא מאוכזב. למחרת באותו האולם התקיימה הופעה של הבסיסט הישראלי אבישי כהן עם עוד 5 נגנים בהרכב שקרא לו "New York Division" ומה שקרה שם היה הפוך לחלוטין. כשהחלה ההופעה האולם היה מלא וככל שנמשכה הקהל לא הפסיק להגיע.
כהן, שכבר שנים נחשב לאחד ממוזיקאי הג'ז הישראלים המצליחים בעולם, יחגוג השנה את יום הולדתו ה-50 ולרגל המאורע החל לאחרונה בסדרת קונצרטים ברחבי העולם תחת הכותרת 50:50:50 - בחמישים ערים לרגל חגיגות היובל שלו. המופע בישראל יתקיים ב-18 במרץ בהיכל התרבות תל אביב עם התזמורת הפילהרמונית לצדו.
כשאתה מופיע ברחבי העולם, אתה מרגיש בעצמך או מהכיוון של הקהל שאתה "מוזיקאי ישראלי"?
"לא הסתרתי מעולם את הזהות הישראלית שלי. ההפך. אני שר בעברית ומביא תוכן אמיתי ישראלי אבל אני ידוע יותר כג'זיסט עולמי. אפילו מזהים אותי עם ניו יורק עדיין. וזה טוב לי כי אף פעם לא חשבתי על עצמי בצורה של כן ישראלי או לא ישראלי. אני מוזיקאי".
יש דבר כזה ג'ז ישראלי?
(צוחק) "כן. מוזיקאי מישראל שמנגן ג'ז, עושה ג'ז ישראלי. יש כאלו שטוענים שהמוזיקה שלי היא ג'ז ישראלי, לי קצת קשה להגדיר מי אני ומה אני אבל כן, נוצר איתי וסביבי איזשהו ניב שאפשר להגיד שנשמע כמו סגנון ישראלי, אבל אני לא זה שיכול להגיד או לשפוט את זה, למרות שאני משוכנע שיש דברים בגו".
בשנת 1992, כשהגיע הבסיסט אבישי כהן לניו יורק, לא היו שם כל כך הרבה ישראלים. כהן החל ללמוד ג'ז בניו סקול במנהטן וזמן קצר לאחר סיום לימודיו כבר ניגן עם הפסנתרן הפנמי, דנילו פרז. שיחת טלפון אחת בשלהי 1997 שינתה את חייו. חבר של כהן שהכיר גם את הפסנתרן צ'יק קוריאה, העביר לו קטע נגינה של הבסיסט הישראלי הצעיר. שבוע לאחר מכן הזמין קוריאה את כהן להצטרף לטריו שלו. כהן ניגן בהרכב של קוריאה שלוש שנים שעיצבו את אישיותו ונגינתו. צ'יק קוריאה ידוע עד היום ביכולת שלו לזהות ולתת צ'אנס למוזיקאים צעירים ומוכשרים באמצעות נגינה משותפת. בדיוק את אותו הדבר עושה אבישי כהן בשנות ה"כוכבות" שלו. חלק מהמוזיקאים הישראלים הבולטים כיום החלו את דרכם באחד מההרכבים שלו. כשנשאל על כך, הוא מצטנע. "אני לא חשבתי שאני עושה את מה שצ'יק קוריאה עשה איתי, אני פשוט חיפשתי את הפסנתרן המתאים. זה קרה באופן טבעי ורק מאוחר יותר הבנתי שאני עושה איתם את אותו הדבר. מדובר בצעירים מוכשרים מאוד ואני שמח שהעובדה שהם מנגנים או ניגנו איתי, מקדמת אותם".
כאשר התחלת לנגן דמיינת הצלחה כזו?
"התחלתי לנגן בגיל 12 והגעתי לג'ז כמה שנים מאוחר יותר. התשוקה שלי והחלומות שלי היו פשוט להיות מוזיקאי. כנער ניגנתי עם מוזיקאים נהדרים, והמוזיקה נראתה לי אז כמו היום כסוג של קסם. שראיתי את הקסם הזה, רציתי להיות קוסם כמוהם. זה הכל, לא עניינה אותי הצלחה. רק רציתי להיות כמוהם ולהגדיר את עצמי כמוזיקאי".
מתי הבנת שאתה רוצה לשיר מול קהל?
"השינוי קרה בהדרגה. הוא כאילו הזדחל והתגנב לתוך החוויה המוזיקלית שלי. שנים רציתי להיות מוזיקאי ולנגן הכי טוב שאני יכול, וכשהגעתי לשם התחילו להגיע עוד רצונות ועוד אתגרים. השירה תמיד הייתה שם, אמא שרה הרבה גם בעברית ולאדינו וזה מאוד השפיע עלי ונתן לי את התמריץ, התשוקה והצורך לשיר בעצמי. בלי קשר, אני מאוד אוהב שירים ומחובר לאומנות השיר".
סדרת מופעי יום ההולדת של כהן ברחבי העולם מלווה בתזמורת, כאשר בישראל זה יהיה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. לכאורה שני עולמות מנוגדים, אך לדברי כהן, הכוונה שלו לא הייתה ליצור גימיק אלא להגיע למקומות מפתיעים. "רציתי ליצור מעורבות תזמורתית כבדה עד כדי כך שישמע כמו יצירה קלאסית אבל עם שילוב של טריו בצורה הומוגנית טבעית. זה מאוד מאתגר אבל עכשיו אחרי שנים של עבודה עם תזמורות אני יכול להגיד שהגענו למקום די מדהים עם זה". כהן כופר בהנחה ששני העולמות - ג'ז וקלאסי - מנוגדים. "מוזיקה היא קסם והיא קיימת בקומפוזיציה כתובה שמבוצעת אחד לאחד בצורה מדהימה אבל גם באלתור של מוזיקאי על תימה כלשהי. אבל תמיד יש כאן סיפור. אם אתה לא מייצר איזה נראטיב - אתה מפספס. הדברים קשורים. אחד נכנס ויוצא מהשני. הרעיון הוא שהסגנונות האלו שזורים זה בזה. אנשים שמכירים את המוזיקה שלי ואת השירים שלי שכתבתי במשך השנים מקבלים כאן משהו מאוד חזק. הכל עטוף בתזמורת בצורה מאוד לא מתפשרת".
מה מחכה לקהל שיגיע למופע?
"המופע הוא סיפור חיי, השפעותיי אהבותיי וכל מה שקשור לדי-אן-איי שלי כאמן. הוא מתפרש על הרבה שנים של כתיבה ושירים שאינם שלי שבחרתי לבצע. במופע שזורים "ספר הג'ז האמריקאי" והדבקה הערבית. שזורים בו מלחינים אירופאים בני כמה מאות שנים עם מקצבים לטיניים ואפרו אמריקאים. מדובר במופע מאוד מאוד מגוון, כולו אני וכולו עטוף בתזמורתיות רבה".
מי המוזיקאים שהשפיעו עליך?
"לאורך השנים אני מאוד מושפע ממוזיקה קלאסית, ובעיקר ממלחינים גרמנים ומזרח אירופאים גדולים. אני מאוד מושפע מהמוזיקה של אדי פלמיארי, אחד הפסנתרנים הראשונים שניגנו ג'ז לטיני וסלסה. אני מאוד מושפע מפאקו דה לוסייה הגדול שאיתו ניגנתי וכמובן מצ'יק קוריאה וממוזיקאים שלא חיים כמו מיילס דיוויס, ג'ון קולטריין ומרדכי זעירא".
מה העצה שלך למוזיקאים צעירים שרוצים להיות אבישי כהן כשיגדלו?
"לכו עם החלומות שלכם, בין אם הם בהקיץ או בלילה אבל תדעו שזו עבודה יומיומית. אם לא משקיעים יום יום במוזיקה, קשה להשיג את המיומנות ואת המצוינות. תשקיעו בחלום הזה יום יום ללא הפסקה".